על צדק בכלל ועל צדק חברתי בפרט:
"צדק חברתי" זו סיסמה מגניבה החרותה על דגליהם של אנשים תמימים יושבי אוהלים מצד אחד, ובעלי עניין וגונבי דעת מן הצד השני. אלה גם אלה, אינם יודעים אל נכון על מה הם מדברים, אבל לאוזני המאזינים זה נשמע נפלא, וזה מה שחשוב בעצם....
כדי להבין מהו צדק חברתי, יש לפרק מושג זה לגורמיו, ולברר תחילה מהו צדק.
על אף שהשגת הצדק היא משאת נפש של כל אדם ישר דרך, למרבה הפליאה, אין הגדרה מוסכמת למושג "צדק". גדולי הפילוסופים נכשלו בנסיונם להגדיר צדק. לצדק פנים רבות, ולא פעם מה שצודק לגבי האחד - הוא מעשה ברור של עוול עבור האחר.
המשפטן האנגלי ג'והן סלדן, שחי לפני כארבע מאות שנה אמר: מידת הצדק באנגליה היא כמידת כף רגלו של הצ'נסלור. הלורד צ'נסלור הוא האיש אשר עמד באותה תקופה בראש מערכת המשפט באנגליה. כלומר, הגדרת הצדק משתנה עם התחלפות מי שעומד בראש מערכת הצדק. איני בטוח שאלה אשר קוראים בגרונות ניחרים "צדק חברתי", מייחלים לצדק כזה דווקא.
היכולת לעשות צדק שיהיה מתאים לכל בני האדם ומבלי שעשיית הצדק לאחד תהיה כרוכה בגרימת עוול לאחר, היא יכולת אלוהית ואידיאל נשגב, שעלינו לשאוף אליו, אך גם אם נתקרב אליו, כנראה שלעולם לא נוכל להגיע לטווח נגיעה.
הכלל "יקוב הדין את ההר", הוא בהחלט מין סוג של צדק, כיוון שהוא מבהיר למתדיינים שיש חוק אחד לכולם וכי חוק זה הוא הגורם המכריע בכל מחלוקת משפטית. וכן כי הכרעת הדין תתבסס על החוק ועליו בלבד, תוך התעלמות מכל שיקול אחר (כגון שיקולי צדק). האם התוצאה של דיון משפטי שבו נהג השופט אך ורק לפי הכלל האמור היא תמיד צודקת? בוודאי שלא! כאשר נוצר עימות בין צדק לחוק, ידו של החוק גוברת, אלא אם החוק עצמו התיר לבית המשפט באופן מפורש לקחת בחשבון גם שיקולי צדק. היתרים שכאלה ניתנו על ידי המחוקק הישראלי ביד קפוצה ובמקרים נדירים בלבד (ובצדק, יש לומר).
כאשר שיילוק דרש את ליטרת הבשר שלו, אין ספק שהצדק היה עמו, שהרי כל דרישתו היתה לקיים חוזה שעליו חתמו הצדדים מרצונם החופשי. תוצאת המשפט היטיבה מאד עם הנתבע אנטוניו, על אף שהיתה מנוגדת בבירור לחוק התקף, כלומר - בלתי צודקת. בכל זאת כל קורא סביר של המחזה מזדהה עם התוצאה הבלתי צודקת דווקא. המחזה "הסוחר מונציה" הוא דוגמה נפלאה למקרה שבו הצדק המוחלט הוא בעצם עוול נורא.
כאשר אדם פונה לבית המשפט ומבקש מהשופט שיעשה עמו צדק, ברור שאינו מתייחס למושג הפילוסופי, אלא מה שהוא באמת מבקש, זה שבית המשפט יסייע לו להשיג את מטרתו, שלטענתו של המתדיין היא גם צודקת. כמובן שלצד שכנגד יש השקפה שונה לגמרי על מהות הצדק, ולשופט יש השקפה משלו. לאור דברים אלה, אין מנוס מן המסקנה הבלתי צודקת בעליל, שצדק מוחלט הוא מוצר שאינו בר השגה, וכי אפילו בית המשפט אינו מקום שניתן לרכוש בו את המוצר הנחשק הזה.
רוב הקוראים מכירים מן הסתם את הבדיחה החבוטה, על עורך הדין הצעיר שחזר עטור נצחון ממשפטו הראשון. כאשר נשאל על ידי עורך הדין הבכיר, אשר אצלו התקבל לעבודה, מה היתה תוצאת הדיון, השיב בגאווה: "הצדק ניצח!". "תגיש מייד ערעור" הגיב הבכיר.
נראה שצדק אמיתי ומוחלט גדל אך ורק על עץ הצדק הגדל בגן העדן - ליד עץ הדעת ועץ החיים. אך בעוד שבני האדם משתוקקים בדרך כלל בכל לבם לטעום מפירותיהם המתוקים של עץ הדעת ועץ החיים, פירותיו של עץ הצדק לעתים מרים ומלאי קוצים, ולכן נגזר על עץ חשוב זה להישכח מלב. עד כדי כך נשכח קיומו, שגם הקב"ה בעצמו לא תמיד זוכר להשקותו ולדשנו.
נראה שהמצב שבו הצדק המוחלט הוא דבר שאינו ניתן להשגה, הוא בסופו של דבר המצב הכי צודק שניתן להעלותו על הדעת. עלינו לזכור כל העת, שלצדק פנים רבות, והוא בהחלט לא משהו שנועד להיטיב עם כולם, וכנגד כל דבר טוב שהוא גורם לו, הוא גורם גם משהו רע למי שנפגע על ידו, או כאמור בשירו המקסים של מאיר אריאל "אומרים שבלי":
"אומרים שבלי חושך אין אור
ויפות עד מאד לעניין זה גם מילות שירו של נתן אלתרמן:
"כי צדיק בדינו השלח אך תמיד בעברו שותת, הוא משאיר, כמו טעם מלח את דמעת החפים מחטא" וכמובן דברי קהלת:
"ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע."
אילו נדרשתי להגדיר את הצדק, גם אם אין לי מושג מהו, הייתי מסתפק אולי בהגדרה המעומעמת הבאה: הצדק הוא משהו שאדם חייב לנסות להשיגו, בבחינת "צדק צדק תרדוף", וזאת גם אם אין לנו תובנה ברורה לגבי משמעותו, וגם לא מושג על מה שבעצם אנחנו עתידים לקבל. עתה, משהגענו למסקנה שאיננו יודעים צדק מהו, הדיון במושג "צדק חברתי" הופך להיות פשוט וקל....
צדק חברתי לפי אפלטון, הוא מצב שבו כל אחד עושה את תפקידו. זה בוודאי לא מתאים למצב הרצוי בעיניי רוב האזרחים.
השופט משה זילברג, שהיה מגדולי השופטים של בית המשפט העליון בישראל, הציג את הצדק החברתי כאחד מתפקידי השלטון באומרו: "השלטון מחויב לשרת את הציבור - להבטיח שלום וסדר; לספק שירותים חיוניים; להגן על הכבוד והחירות של כל אזרח; לעשות צדק חברתי". אמר, אך לא פירש מהו לדעתו טיבו של אותו צדק חברתי שעל השלטון לספק לציבור.
לטעמי ישנם סוגים רבים של צדק חברתי. חלק ניתנים להגשמה, כמו דרישת צדק למגזרים מסויימים בחברה, כגון נשים, נכים, ילדים, מיעוטים שונים ועוד. וישנם גם כאלה שכפי הנראה לא יתגשמו לעולם, בהיותם מנוגדים לטבע האנושי. בכל חברה קיימים פרטים חזקים יותר וחזקים פחות. חרוצים ובעלי יזמה, ומנגד - עצלים וחסרי כישרונות. כיוון שבני האדם שונים זה מזה מטבע בריאתם, ממילא לא ניתן להגיע לשוויון מלא ביניהם. כך לדוגמה, כנראה שלעולם לא אצליח לחבר מוסיקה כמו זו של מוצרט, אפילו שהייתי רוצה מאד....
גם אם למען השגת הצדק החברתי נאסוף את כל המשאבים ונחלק אותם בצורה שווה בין כל תושבי המדינה - תוך זמן קצר ביותר יווצרו פערים חדשים. כך לדוגמה, יצרני הסמים יתעשרו על חשבונם של הצרכנים שישקיעו ברכישת סמים את מה שקיבלו בשם ולמען הצדק החברתי.
בהעדר הגדרה מקובלת ומוסכמת למונח "צדק חברתי", כל אחד ואחד רשאי לתפור לעצמו חליפת צדק חברתי התואמת את מידותיו, כך שיש לנו בארצנו כשבעה מליון סוגים של צדק חברתי - כמספר תושבי המדינה. זאת בהתאם לצרכיו ולהשקפותיו האישיות של כל אחד ואחד מן הציבור, וברור שאין הצדק החברתי שבחזונו של הרב דב ליאור, דומה לזה שאותו הוגה האייתוללה הצדיק מאום אל פחם, וחזונותיהם של שני הצדיקים האלה גם יחד, אינם דומים כלל לחזונם של הזוגות הצעירים והסטודנטים, אשר מבקשים בסה"כ (ובצדק, אם יורשה לי להשתמש במלה הגסה הזו) קורת גג במחיר סביר.
לאור האמור לעיל, נראה לי שהדרישה לצדק חברתי, אשר הועלתה לאחרונה על ידי ציבור גדול וחשוב, ואשר הפכה בימים אלה גם לסיסמתם (איך לא?) של אופורטוניסטים ופוליטיקאים מכל קצווי הקשת הפוליטית, אינה יותר מדמגוגיה נבובה לשמה.
צדק חברתי OUT, ערבות הדדית IN:
אילו היה הדבר בידי – הייתי עושה מעשה. הייתי משכנע את יוזמי תנועת המחאה החדשה, שבמקום לדרוש צדק חברתי, שהוא מושג עמום ולגמרי בלתי ברור (ולכן כנראה, אומץ בחדווה שכזאת על ידי הפוליטיקאים), הם ינתבו את פעילותם המבורכת להשגת המטרה החשובה וברת ההשגה של ערבות הדדית.
משמעות המושג "ערבות הדדית", היא שהחלקים היותר חזקים בחברה יטו שכם, יתמכו ויסייעו לגופים יותר חלשים מהם.
כיום החוליה החלשה ביותר בחברה הישראלית, היא החייל השבוי גלעד שליט.
גלעד, אשר נפל בשבי בעת שהגן עלינו הוא האדם הזקוק בעת הזו לעזרה יותר מכל אדם אחר בחברה הישראלית, ועלינו להחלץ לעזרתו, גם אם הדבר כרוך בפגיעה בכבוד הלאומי שלנו או בסיכונים כאלה ואחרים.
עלינו מוטלת החובה המוסרית להחזירו חי ובריא למשפחתו, כי בידינו הדבר!
לפני מספר ימים היו לי רגעים של התפעמות. הצטרפתי להפגנת נכים על כסאות גלגלים. הפגנה שהתגלגלה משד' רוטשילד אל צומת מגדלי עזריאלי בת"א. הנכים בישראל הם אחת הקבוצות החלשות והפגיעות ביותר בחברה שלנו. חלשות מבחינה כלכלית, בריאותית וחברתית. ודווקא נכים אלה הניפו במהלך ההפגנה כרזות ענקיות וזעקו בקול גדול וצלול למען עיסקת החליפין שתביא לשחרורו של גלעד. המראה של הקבוצה החלשה הזאת, שקופחה בידי אלוהים ואדם, כאשר היא זועקת לא למען עצמה, אלא למען אדם אחר בחברה שלנו, שהוא יותר חסר אונים אפילו ממנה, היה מראה נוגע ללב במידה שאין גדולה ממנה. זעקתם של הנכים חיזקה בלבי את האמונה ההולכת ונשחקת בנצח ישראל ובחוסן הלאומי שלנו.
כמה טוב היה יכול להיות אם גם מנהיגינו היו מתברכים בערכים המוסריים הנעלים המניעים דווקא את אלה שמכירים היטב ומקרוב את הקיפוח ואת חוסר השוויון. |