ומה אם ?
פוסטים אחרונים
- פינה 14/3/10
- תאהב את עצמך 4/10/09
- טיפ.. טיפה 3/9/09
- מעגלים.. 31/8/09
- רוח חדשה.. 30/8/09
- למיכאל שלי.. 15/5/08
ארכיון
ההוא
האדם שמעלי בחליפת גוון אחד מתזמן אותי על כל אחת מהמשימות רואה אותי דרך כל הקירות יודע כמה ואיך אני יודעת לעבוד הוא תמיד דורש יותר, לעולם פחות העניבה על צווארו חונקת לי את החמצן הקור במבטו מקפיא לי את הדם. האדם שמעלי צועק גם היום אבל הפעם אל גבי קמתי באמצע הישיבה כי עכשיו תורי יצאתי למסדרון המזכירה היתה המומה פתחתי את דלת המשרד וזו שאחריה ואת שער הכניסה שומעים אותו עד כאן למרות שהרחוב סואן ברחתי לתוך השדה וקולו עדיין רועם ורודה.
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ביום שתראי את הילד המפוחד שמסתתר מאחורי הצורך בחליפה, עניבה, קול רועם ואנרגיה של פחד, תוכלי לחייך אליו בחמלה.
ואולי אפילו לאהוב אותו.
ואז להישאר או ללכת.
אבל ממקום אחר לגמרי.
את הרי צומחת. זה ברור.
וזה מרהיב.
אני לא מאמינה בשגיאות
אני כן מאמינה באנושיות
ושלך אמיתית במיוחד.
איזה כיף שאת כאן!
(*שונאת כשיש שגיאות הקלדה בתגובות שלי)
הסתובבת
ויצאת -
כמה אומץ.
אבל
זה מהדהד בראשך
ואתצ
עדיין שם.
תניחי לזה.
תסתובבי באמת.
הלאה.
מגיע לך חיוך.
כן - סוף להלקאה העצמית. תודה MR. רשתות.
מממ... נשמע טוב...
זה למשל לחץ שאני אוהבת
בטוחה שלא רואים כך אותך
גם אני לא רואה
את הבוס
משרדו באונה הפרונטלית
באיזור ה- E.F.
ותודה רבה.. הגשתי מכתב התפטרות.
נשמע בוס דוחה במיוחד.
מקווה שאף אחד מהאנשים אצלנו לא רואה אותי ככה
מאחל לך משהו הרבה יותר נעים.