ארה"ב כולה רועשת וגועשת. לא בגלל מערכת הבחירות המתקרבת. בוודאי שלא בגלל ההכרזה על מדינה פלשתינאית. גם הבורסה המתנדנדת אינה מעסיקה את תושבי המעצמה הגדולה, כמו סיפורה של ג´ואן גינטר. ארבע פעמים זכתה הגב´ גינטר בהגרלות הלוטו בשנים האחרונות, וגרפה לכיסה לא פחות מ-21 מיליון דולר. כל הזכיות היו בטקסס ושלש מתוך ארבע הזכיות, היו בכרטיס לוטו שנקנה באיזו תחנת דלק שולית וצדדית בעיירה טקסנית. ומה כל כך מיוחד בסיפור הזה? על פי הסטטיסטיקה, הסיכוי לזכות ארבע פעמים בפרס הגדול בכרטיס הגירוד הקטן, הוא 1 ל-18 ספטיליון. בשפה עממית יותר: המספר 18 ואחריו 24 אפסים. או כמו שכתב מומחה מחשבים אחד: הסיכוי לזכות ארבע פעמים בפרס הגדול בלוטו, כמוהו פחות או יותר כמו הסיכוי לפגוש השבוע פיל ורוד רכוב על מטאטא עם עין ירוקה במרכז המצח.

אז איך בכל זאת זכתה הגברת הזו ארבע פעמים בפרס הגדול? כאן מגיע הסיפור המרכזי, אותו חשף עיתון מדעי אמריקאי חשוב, שיצא לבדוק את הסיפור לעומק: גינטר היא פרופסור למתמטיקה עם דוקטורט בסטטיסטיקה מאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית, והעיתון העלה את ההשערה שהזוכה המאושרת, לא זכתה בפרסים הללו באופן מקרי. האם הצליחה הפרופסורית הזו למצוא את הנוסחה של מפעל הפיס האמריקאי ולזכות בפרסים הללו שלא באקראי? פרופסור מאיר חמו מאוניברסיטת חיפה, שעוסק בהיסטוריה ובפילוסופיה של המדעים, קובע כמעט באופן חד-משמעי: "אם אני צריך להמר, הייתי אומר שהיא פיצחה את שיטת החלוקה של הכרטיס המנצח. ההפך הוא בלתי סביר, שכן הסיכוי לזכות ברצף כזה הוא כל כך קטן — משהו כמו אחד במיליון-מיליארדים של שנים. בתורת ההסתברות מכנים סיכוי כזה ´אי אפשרות´ — הסתברות מעשית של אפס בתקופת חיי אדם".

המגזין יוקרתי האמריקאי שחקר כאמור את הנושא, הגיע למסקנה כי מי שאחראי להצלחה של גינטר, אינו ´מזל´ אקראי, אלא מוח נחוש ומחושב. כרטיסי הגירוד מחולקים בצורה אסטרטגית כדי שהזוכים יהיו ממקומות שונים במדינה. גינטר כנראה חישבה מתי צפוי הכרטיס המנצח להגיע לאותה עיירה בטקסס, ובכל עת שעל פי חשבונה היה אמור הכרטיס להיות מחולק בעיירה היא קנתה את כל הכרטיסים בנקודת המכירה בעיירה. מומחה להימורים אמר כי אם רצף זכיות כזה היה מתרחש במרכז הימורים, היתה הגברת נעצרת על ידי אנשי האבטחה של המקום ונחקרת באופן בלתי נעים בעליל כחשודה באונאה. אגב, למי שמתעניין או מודאג לעתידה של הגברת הזוכה, יסיר דאגה מלבו. אין שום חוק האוסר לעשות חישובים סטטיסטיים ולגרוף את הפרס הגדול, כך שהזוכה תקבל את הכסף בכל מקרה...

ומדוע זה כל כך מעניין אותנו הסיפור הזה? כיוון שהנחת היסוד של כל אנשי האקדמיה שבדקו את העניין, היא שלילה מוחלטת של אקראיות. אין כל הסתברות הגיונית, שאדם אחד יזכה פעם אחר פעם בפרס הגדול, בוודאי שלא באותו דוכן הגרלות, באותה עיירה קטנה. מכיוון שהחישובים הסטטיסטיים הם בניגוד לכל היגיון הסתברותי, בטוחים כל אנשי האקדמיה באופן ודאי, שמאחורי שרשרת הזכיות עמד תכנון מדוקדק ומחושב. המוח האנליטי של הזוכה, שהיא כאמור פרופסור למתמטיקה בעלת דוקטורט בסטטיסטיקה, הוא האחראי לאותה זכייה.

אז מדוע כל כך הרבה מדענים, מאמינים בהבלי הכפירה באשר לבריאת העולם, כאשר אין כל הסתברות סטטיסטית הגיונית, שהעולם נברא שלא על ידי בורא העולם? הרי מומחים לסטטיסטיקה כבר קבעו כי ההסתברות לתיאוריות ההבל על בריאה ´אקראית´ בנוסח דארווין או תיאורית ה´מפץ הגדול´, היא בדומה להסתברות שנושיב קוף ליד מכונת כתיבה והקוף באופן אקראי יקליד את כל כרכי האנציקלופדיה העברית... היכן נעלמה לה אותה גישה מדעית, שכלית, אנליטית, ולפיה אם מדובר בחוסר היגיון סטטיסטי, אזי ברור הדבר שיש תכנון מדוקדק מאחורי בריאת העולם? הרי סיכויי הזכייה בפרס הגדול בלוטו כמה פעמים רצופות, הם עדיין גדולים יותר מאשר הסיכוי ההסתברותי שהעולם המופלא — שהחכמה הטמונה בו היא לאין-ערוך גדולה יותר מאשר חישובי החלוקה של כרטיסי הלוטו — נוצר בלי כוונת מכוון. האם לא עולה מכאן המסקנה החד-משמעית, שכל אותם אנשי היגיון כביכול, מדענים וחוקרים בעלי תארים שונים ומשונים, הדבקים בתיאוריית הבל חסרת הסתברות, אינם אלא חבורת נבערים החוששת מפני ההודאה המחייבת שיש בורא לעולם?

גם אם הדברים ידועים ומוכרים, הרי בעולם בו נגיפי הכפירה וההפקרות, מתפשטים לכל עבר, יש לשוב עליהם פעם אחר פעם, ולהראות כמה סכלים הם אותם ´משכילים´ כביכול, כל אימת שעליהם להתמודד עם קביעות ברורות, העלולות לחייב אותם לשנות את אורח חייהם המופקר ולהכיר שיש גבוה מעל גבוה, הבורא, היוצר והמצווה.

הנה הקביעה הברורה של בעל ´חובת הלבבות´ (שער היחוד פרק ו´): "ויש בני אדם שאמרו שהעולם נהיה במקרה מבלי בורא שהתחילו ויוצר שיצרו. ומן התימה בעיני, איך תעלה בדעת מדבר בעודנו בבריאותו במחשבה הזאת? ואילו בעל המאמר הזה שומע אדם שיאמר במאמרו בגלגל אחד של מים שהוא מתגלגל להשקות חלקה אחת של שדה או גינה, וחושב כי זה נתקן מבלי כוונת אומן שטרח בחיבורו והרכבתו ושם כל כלי מכליו לעומת התועלת, היה לו להפליא ולהגדיל הרבה עליו ולחשוב אותו בתכלית הסכלות, וימהר להכזיבו ולדחות מאמרו". (- היינו, אם יראה אדם בריא בשכלו ממטרה המשקה שדה, ויאמר כי היא נוצרה מעצמה מבלי שמישהו התקין אותה וכיוון אותה להשקות את השדה, האם לא ימהרו לסתור את טיעוני הסרק שלו, או לחילופין יבדקו את רמת שפיותו?)

 "וכיון שידחה המאמר הזה בגלגל קטן ופחות ונבזה שנעשה בתחבולה קטנה לתקנת חלקה קטנה מהארץ, איך יתיר לעצמו לחשוב במחשבה הזאת בגלגל הגדול הסובב את כל הארץ וכל אשר עליה מן הברואים, והוא בחכמה, תקצרנה דעות כל בשר ושכלי המדברים להשיג הווייתה, והוא מוכן לתועלת כל הארץ וכל אשר עליה, ואיך יוכל לומר שיהיה מבלי כוונת מכוון ומחשבת חכם בעל יכולת"? (לאמר, אם בכלי כה קטן כמו ממטרה, שאינו מצריך חכמה מיוחדת במינה, ברור לכל מי שמעט דעת בקודקודו כי הוא נעשה בתכנון ובמחשבה, הכיצד זה יעלה על דעתו של איש משכיל, שחכמת הבריאה שהיא כה נשגבה ודעת בני אדם קצרה מלהשיגה, נעשתה מבלי כוונת מכוון ומחשבת חכם בעל יכולת?)

 "ומן הידוע אצלנו כי הדברים אשר הם מבלי כוונת מכוון לא ימצא במאומה מהם סימן לחכמה וליכולת. ( אין דבר שנוצר במקרה, שיש בו חכמה ויכולת). והלא תראה אם ישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק, שאי-אפשר שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר ושיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס. ואילו הביא אדם לפנינו כתב מסודר ממה שאי אפשר להיות מבלי מיצוע קולמוס, ואומר כי נשפך הדיו על הנייר ונעשתה צורת הכתב עליו מעצמה, היינו ממהרים להכזיבו על פניו שאיננו נמלט מכוונת מכוון". (אם יבוא לפנינו מישהו ויטען כי מאמר רעיוני בעל תוכן וחכמה נכתב מעצמו, לאחר שנשפך דיו על נייר ויצר צורה של אותיות ומילים ומשפטים ורעיונות סדורים, האם לא נמהר להכחיש את דבריו ואולי אף לאשפזו באיזה מוסד לחולי נפש?)

 "וכיון שזה בעינינו דבר שא"א להיות בצורות רשומות בהסכמת דעתנו, איך יוכל לומר בדבר שמלאכתו יותר דקה ותיקונו יותר רחוק ועמוק בעיננו עד אין תכלית שיהיה מבלי כוונת מכוון וחכמת חכם ויכולת יכול? וכל מה שהביאוני להעמיד מציאות הבורא יתעלה מצד מעשיו, די למי שיבין ויודה על האמת ומספיק בתשובת אנשי הקדמות שאומרים כי העולם קדמון ודחיית דבריהם"!