דיאלוג מהסרטים הוא בלוג שיביא איך לא - דיאלוג. דיאלוג מספר או סרט או משיחה ברחוב, שיתפוס אותי ואני אתפוס אותו בחזרה ואביא אותו לכאן לבחינה מחדש.
לחיות בתיאוריה...
האנה, נערה מתבגרת, גיבורת הסרט, שמעה לראשונה על מוזיקה בהגדרתה המילונית. לשאלתה: "איזו תחושה משרה מוזיקה?" פותח אביה את המילון, בר הסמכה, בערך מוזיקה, ומשיב לה: "צירוף צלילים. בעל היבט של יופי צורני והבעת רגש."
האנה נאלצת שלא מבחירה להשהות את שמיעת המוזיקה בעצמה. כאשר שאיפתה של האנה לשמיעת המוסיקה בעצמה מסמלת את תפילתה לנורמליזציה ולהרמוניה משפחתית.
האנה גדלה וחיה עד התבגרותה באזור מבודד, ביערות פינלנד, ללא אם, יחד עם אביה, סוכן סי איי איי לשעבר, המאמן אותה להפוך למתנקשת מושלמת לקראת משימת חיסול בלתי אפשרית.
האנה מיועדת מבעוד מועד לתפקיד חייה. אי שם במעבדת ניסוי. ואביה הוא הכלי היוצק את המשמעות לחייה, דרך אימונים מפרכים, למידת מספר לא מבוטל של שפות והחדרת "מוטיבציית על" לביצוע המשימה העומדת לנגד עיניה.
במהלך מסעה בדרך להתנקשות הגדולה ב"זאב הרשע", אותו מגלמת אישה בשם מריסה, סוכנת סי איי איי, האנה, "כיפה אדומה", זוכרת לאורך כל הדרך את המשפט האלמותי שצייד אותה אביה לקראת היציאה לעולם הגדול - "אני לא אהיה שם כדי להחזיק לך את היד" ובכך הופכת את היוצרות דרך ה"תפקיד החדש" של כיפה אדומה ככזו המודעת למטרת האחר ויותר מזה ערוכה לה - הפעם נעשה תיקון והיא זאת שגוברת על הזאב. ממש בהמשך למגוריה ביער עצמו. מקום מגוריו של הזאב באגדת הילדים של האחים גרים. יותר מאוחר היא כבר עולה מדרגה דרך פענוח עצמה, והמשמעות החדשה שהיא מחפשת להעניק לחייה.
בספר "קסמן של אגדות", ברונו בטלהיים, מדבר על המאבק למשמעות:
"אם רוצים אנו שלא לחיות את חיי הרגע בלבד, אלא להיות מודעים מודעות של אמת לקיומנו, אזי הצורך העיקרי והישגנו הקשה ביותר הוא למצוא משמעות לחיינו."
וכן, "כדי לגלות משמעות עמוקה יותר בחייו, חייב אדם להיות מסוגל לפרוץ את גבולות עולמו הצר והמרוכז סביב עצמו, ולהאמין, כי ביכולתו לתרום תרומה של ממש לחיים – אם לא ברגע זה, הרי בזמן כלשהו בעתיד."
בטלהיים מציין באותה נשימה גם את תפקיד ההורה באומרו: "היום, כבימים עברו, התפקיד החשוב והקשה ביותר בחינוכו של ילד, הוא – לסייע לו במציאת משמעות לחייו. ולשם כך דרושות חוויות התבגרות רבות."
הדיאלוג שבחרתי מביא אתנחתא קומית באמצעות חווית התבגרות ידועה.
והוא מתרחש מיד לאחר חשיפתה של האנה לחוויה מוסיקלית רחבה – מוזיקה אמיתית חיה עם כלי נגינה, זמרים ורקדנים לראשונה בחייה - מוזיקת צוענים ייצרית המסמלת נדודים ורדיפה.
למפגש עם המוזיקה הצוענית יוצאים 2 זוגות. האנה וחברתה הראשונה בחיים וצמד בחורים חברים.
מיד עם תום הופעת הצוענים -
האנה ישובה כשלצידה הבחור. השניים מסתכלים האחד על השנייה ואז מיד מסיטים את המבט וחוזר חלילה.
התוצאה לפניכם:
מרוקו. חוץ. מעונם של הצוענים. ערב.
האנה: נתנשק עכשיו? בחור: תרצי להתנשק?
האנה: נשיקה מצריכה 34 שרירי פנים בסך הכל. ו- 112 שרירי יציבה.
השריר החשוב ביותר שמעורב הוא שריר הפה החוגי.
כיוון שהוא משמש לכיווץ השפתיים.
מיותר לציין כי הבחור נשבה בו ברגע בקסמה. ועושה צעדים לכיוון נשיקה כשידו על צווארה. ומי שמגיבה לכך היא האנה המתנקשת ולא הנערה המתבגרת. ומיד מבצעת בו תרגיל קראטה מהיר וחד. הבחור מוצא עצמו על הרצפה כשהוא זועק לעזרה.
ואומר לחברתה: רק רציתי נשיקה...
והאנה שואלת את חברתה: לשחרר אותו?
והחברה עונה: בניגוד למה?... בטח שכן!
והאנה בתגובה אומרת לבחור: אני אלך עכשיו. היה נחמד.
בין ללכת לבין לרוץ לבין לעוף...
מומלץ לרוץ! ( לתיאום רמת אנרגיה - האנה רצה הרבה:) ) לספריית הדיוידי הקרובה לביתכם. הסרט לא מציג יותר.
ולו בשביל הניגוד בין המתיקות הלא בשלה למתנקשת המהוקצעת. וכמובן האקשן …
ארה"ב 2011
תסריט: סת' לוצהאד, דויד פאר. בימוי: ג'ו רייט.
|