אני מלא הערצה לפרס ולשאר הפוליטיקאים על הסבלנות ואורך הרוח האדירים שהם מפגינים 

מלא הערצה , עד בלי די ! 

לאחרונה - עת הבחנתי שרוב האנשים מביעים לרוב אותם רעיונות - קצרה סבלנותי למשהו מאד מינימלי 

כאילו.....הרעיון הולך כך: למה שאני אשמע דברים ששמעתי אלף פעם ושאני מכיר מהמילה השנייה של הרעיון ??

כלומר....אם האדם משלם לי משכורת, או מחייתי תלויה בו - אז אני אמור לשתוק או להתפטר. 

אז בחרתי להתפטר. 

אבל אם אני אינני תלוי באדם הזה בשום צורה.....אני עדיין אמור להיות מנומס. 

אבל הנימוס הזה לא בא חינם. 

הוא בא במחיר מאד גבוה: של משאבי זמן, אנרגיה, בזבוז של עצבים.....ועל מה ???

על לשמוע שוב אותם דברים בדיוק ?

אז גם אם לא נעים - זה לא נורא. אם אני מבזבז את זמני - אז רק על דברים שגורמים לי כיף או הנאה. 

לא למשל על פקדי קבלה במלון המנסה לעבוד עלי במחיר .....ואז אני עוקף אותו בפשטות באמצעות האינטרנט שבחדר. 

או לא למשל על קרובי משפחה הטוענים שהכלב שלי ינשוך אותם....כאשר לא הכלב שלי, ואף לא אני - לא מגלים בהם אפילו עניין קלוש. 

ואלה רק דוגמאות כמובן....קצרה היריעה מן הסתם לפרט את כל היציקות..

אז כן - אין לי משאבי זמן מיותרים כדי לבזבז אותם על מה שאחרים מנסים לכפות עלי.