לפני יומיים התפרסמה, במדור דעות, כתבה, שעיקרה הייתה השאלה: "למה השכבות החלשות לא מצטרפות למאבק?" - זו התשובה שלי!

השכבות החלשות באמת בעם, מורכבות מאנשים עניים מאוד, אנשים רעבים, נכים, בעלי-מוגבלויות, חולים-כרוניים, קשישים וכדומה, אנשים, שהחלו זועקים את מחאתם, עשרים-שלושים שנה, לפני שהוצב האוהל הראשון במאהל המחאה ברוטשילד – אבל איש לא הקשיב לקולותיהם מעולם, כמו גם עכשיו!

אתם יודעים כמה מתוכם מסתובבים רעבים?

אתן לכם מספר דוגמאות קטנות:

1)     בחור צעיר, בן למשפחה חרדית מחו"ל, חזר בשאלה, עקב כך משפחתו הפנתה לו עורף, והוא עזב הכול ועלה ארצה, כולו מלא באהבה לארץ-ישראל ותקווה אדירה, אך בארץ הוא מוצא את עצמו בודד, עובד בעבודות שחורות, מקבל פחות משכר-מינימום, חוזר לדירה עלובה עם גג שבור, עם מזרון מקש מלא פשפשים, בלי מאוורר, בלי מכונת-כביסה ובלי אוכל במקרר, והוא חי על חסדיהם של אחרים, כי אלה היושבים במשרד-הקליטה אינם מקיימים הבטחות. הוא הולך לישון רעב, בכל לילה, ומתעורר רעב, בכל בוקר. הבן-אדם מיואש, זועק לעזרה, אין איש שמקשיב לו, ובכל תחילת חודש הוא מתפלל, שיהיה לו מספיק כסף לשלם שכר-דירה, עבור מאורת הפשפשים בה הוא גר.

2)     אישה צעירה, אם חד-הורית, שנפצעה קשה בתאונה ועברה שיקום ארוך. מכרה את ביתה ועברה לגור בשכירות עם ילדיה, כדי שיהיה לה כסף, עד שהיא תמצא עבודה, אבל עברו מספר שנים, איש לא מוכן להעסיק אותה, הכסף ממכירת הדירה אזל, והיא בקושי מצליחה לשלם שכר-דירה, וכשהיא פונה אל משרד-השיכון בבקשה לסיוע, נאמר לה, שלא מגיע לה, כי הייתה לה דירה על שמה... וכשהיא מבקשת הבטחת-הכנסה, נאמר לה, שלא מגיע לה, כי היא יכולה לעבוד... וכשליבה כבד עליה, היא פונה בתחנונים לעזרה במציאת עבודה לאנשי משרד-הרווחה, ואלה, במקום לעזור, מאיימים לעקור ממנה את ילדיה למוסד-ממשלתי, או משפחת-אומנה, אם היא לא תצליח לפרנס אותם.

3)     בחור צעיר חירש, הסובל גם מבעיה לא קלה בראייה, חוטף מכות, קללות וצעקות משתי נשים מבוגרות, שאף כינו אותו שקרן, כשאמר להן, שהוא חירש, וכל זה רק בגלל שלא שם-לב, שהאוטובוס היה עמוס, ולמבוגרות ממנו לא היה מקום לשבת.

4)     גבר מבוגר, שאשתו חולה, ואינה יכולה לעזור בפרנסת-הבית. גבר שהיה בעברו עובד מדינה, בעל מקצוע מכובד, ויצא לפנסיה, אך הפנסיה בקושי מספיקה לשכר-דירה ותשלומי חשמל, גז, טלפון, מים וארנונה, לכן הוא עובד, כפועל פשוט, כדי לפרנס את משפחתו בדוחק. הוא עובד 12 שעות ביום במפעל, כל היום סוחב דברים כבדים על גבו ומרים חפצים כבדים מאוד עשויים ברזל, וכשהוא מגיע הביתה בערב הוא עייף ואין לו כוח למשפחה, או לארוחה קלה, מהמעט שיש. כשאפשר, הוא עובד גם בשבתות. הוא תשוש ומיואש. מתחיל כל חודש בתקווה, אך בכל סוף חודש, הסכום שנכנס לבנק לא מגיע ל-4,000 ₪, ושוב הוא שואל את עצמו, איך יאכיל את משפחתו בחודש הקרוב...

5)     חולה-אפילפסיה, עם התקפי-פרכוסים קשים ורבים, שאנשים מביטים בו, כאילו היה מצורע. איש אינו מוכן להעסיק אותו, חלק מהתרופות, שהוא מקבל, אינן בנמצא בסל-התרופות, וחצי מהקצבה שלו הוא מוציא על תרופות, כשביטוח-לאומי ומשרד-הרווחה, גם הם אינם מוכנים להושיט-יד לעזרתו. הוא מתוסכל, והמצב הנפשי גורם להתקפים להחמיר.

רבות כל-כך הדוגמאות... כל הנ"ל, לא מגיע להיות אפילו לא טיפה בים!!! – קולם של השכבות החלשות נשמע בזעקה רמה: זעקותיהן של הגרושות; זעקותיהם של המשפחות (זוגות נשואים עם ילדים), שבקושי מצליחים לקנות לילד ספרים לבית-הספר, או להאכיל אותו; זעקותיהם של המבוגרים; זעקותיהם של הקשישים... של מי לא??? – קולם נשמע כבר שנים רבות, ואיש אינו רוצה לשמוע, איש מהשכבות הגבוהות יותר אינו רוצה לדעת...

מי רוצה לדעת מה פירוש חיים בצל העיקולים, ההוצאות לפועל, החובות, ההסתבכויות בשוק האפור...??? – מי יודע איך זה לחיות בדירה, שתולעים יוצאים מהקירות??? – מי יודע איך זה לחיות בבית עם סדקים בקירות ורצפות שבורות??? – מי יכול להגיד לי, איך זה לגור בבית, שהעובש מכסה את הקירות שלו???

בשכבות החלשות, יש אנשים, שכבר בתחילת החודש לא נותר להם דבר מהמשכורות שלהם, שלא לדבר על לגמור את החודש!!!

יוסף בן-טוב כתב בגלובס (ביום רביעי, 17.8.2011): "אצלנו זה לא מעמד הביניים. אצלנו זה מעמד הרצפה. המלחמה בשכונות-המצוקה היא מלחמה יום-יומית, על מחייה, על כבוד ועל הזכות לחיות."

אבל אפילו בני מעמד הביניים לא שומעים את זעקתם של בני השכבות החלשות, אז איך אתם רוצים, שמישהו במעמדות הגבוהים יותר ישמע???

יש את אלה, המרוכזים כל-כך בעצמם, שאינם רואים, גם את מה שנמצא מתחת לאפם, והם כל-כך עסוקים בלהשליט את דעותיהם, מבלי לחשוב לרגע, שיש דברים דחופים יותר לטפל בהם, שאולי גם אנחנו יכולים לשנות, לחזק מעט, ולו רק נפשית, את אותם אנשים המשתייכים לשכבות החלשות, אבל לא... אלה יעדיפו לדבר פוליטיקה, לשנוא את השמאל, או את הימין, ולהרביץ דעות פוליטיות, באזני אלה, שלא מעניין מי זה מי, אלא רק, איך שורדים את היום הזה!!!

יש את אלה, המנצלים את מצבם של השכבות החלשות, ומחפשים להתעשר על גבם של אותם נדכאים!!! – נסו לדמיין בעצמכם, איך זה נעשה...

אני מתמודדת עם הדברים האלה בכל יום ויום, כשאני מנסה לעזור ולתמוך באלה, שמזלם לא שפר עליהם, אבל יש את אלה, הנכנסים לקבוצה, כותבים על הקיר דברי נאצה, נגד השכבות החלשות, קוראים להם "פרזיטים"...

יש כאלה, שכותבים לחלשים, שיפסיקו לחיות בעבר, ויתחילו לחיות בהווה – והבורות עוברת אל הדף דרך המילים... איך אדם, שחי בתוך מלחמת קיום מתמדת יכול למצוא זמן לחשוב על העבר???

תתחילו להתחשב ולתמוך זה בזה, תתחילו למצוא את טיפת האנושיות, שעוד נותרה בכם, ותזכרו, שכולנו בני-אדם, ולכולנו מגיע, שיתייחסו אלינו בכבוד, בסבלנות ובסובלנות!!! – תלמדו להקשיב, ולא רק לשמוע!!!

שלכם

עינבר אזולאי

גם בפייסבוק