כותרות TheMarker >
    ';

    מיומנו של מטפל חסר פשרות שמתפשר כל העת

    כאן אספר מקורותי, מהגיגי, כרופא, כמטפל וכאדם סתם

    0

    ממש לא שוליים

    11 תגובות   יום שישי , 19/8/11, 17:10

    ''

    בתחילת ההתמחות שלי קיבלתי הזמנה להשתתף בכנס מקצועי במדריד. התחושה של התרוממות רוח להסתופף בחברת הגדולים בתחום התחלפה בהכרה המכאיבה שאני אאוטסיידר. המשתתפים פטפטו ביניהם בעליצות, מכירים מזה שנים, שייכים לקליקות משלהם, מדברים בשפה המיוחדת להם, מכירים באופן אישי את בני המשפחה, מבלים את עיתותיהם ביחד, וגם משתפים פעולה בקבלת מאמרים לעיתונים שהם משמשים כעורכים או כסוקרים. ההכרה שלעולם לא אשתייך למועדון הזה הלמה בי בעצמה.

    תחושת ההזדהות שהיתה לי בתחילת הסרט "הערת שוליים" עם הפרופסור האאוטסיידר אליעזר שקולניק  היתה גדולה. אט אט מסתבר שהוא אינו שייך למועדון היוקרתי של חוקרי תלמוד ושאליו דוקא בנו משתייך ומככב. ההשפלה היא עצומה, ומגיעה לשיאה כשאיש ביטחון מעכב  אותו בכניסה לאולם , ורק אויבו המוצהר, פרופ' יהודה גרוסמן  מאפשר לו , להכנס.  שקולניק שכח להצטייד בסרט כחול שחולק בכניסה לאולם ואפשר למי שרצה לצאת ולהכנס מבלי להבדק מחדש ע"י אנשי הביטחון.

    אליעזר שקולניק המגולם על ידי שלמה בראבא הוא איש מר נפש, דכאוני ,עויין  וחד כתער. העובדה שהוא אינו זוכה להכרת הקהילה האקדמית בירושלים העוסקת בחקר התלמוד מסיבות לא ברורות , בעוד בנו אוריאל שקולניק המגולם על ידי ליאור אשכנזי הוא ההפך הגמור, הוא זוכה להיות בלב הקונסנזוס המדעי.  לעומת זאת הוא זוכה להעדר פירגון מצד אשתו , המגולמת על ידי עלמה ז"ק היא מאשימה אותו במורך לב  שמהווה את הסיבה המרכזית לחיפוש הכרת הממסד האקדמי בו.

    ככלל, הנשים בסרט חסרות לי. הן מדברות מעט, משפיעות מעט וכמעט שקופות לחלוטין.

    הסרט מביא אותך לאט לאט לשנות את דעתך על שני הגיבורים. סצנה בלתי נשכחת ורבת עוצמה המתחילה בצורה קומית ממחישה את חדרי האוניברסיטה הקטנים ודלי התקציב המארחים פרופסורים מזדקנים המלאים מעצמם. שוקלניק הבן נלחם כאריה למען כבודו של אביו ומביא בסופו של דבר לכך שיזכה בפרס ישראל. הויתור שלו הוא עצום אך הוא מוכן להקריב את קידומו על מנת לתת לאביו מעט נחת. אני אינני זוכר את ליאור אשכנזי משחק כל כך מדהים ומרתק.

    עם עלית קרנו של הבן ,כך הולך האב ושוקע. הוא מתגלה כאיש קטן ונירגן החסר ראיה כוללת וגדלות נפש  השקוע בהתחשבנות מרה, אפילו עם בנו. לאט לאט הסרט מתקדם לקראת סצנת קבלת הפרס, ואתה יודע שלא איש כאליעזר שוקלניק יתן לעשרות השנים שחי בחרפה כאאוטסיידר לעבור כאילו לא היו. אתה יודע שהוא יתן את נאום חייו שיכלול קיתונות של בוז על יריביו.

     אבל הבמאי לא נותן לך לראות זאת בסרט. הוא נותן לך לנחש זאת לבד.הוא נגמר הרבה לפני. מותיר אותך עם טעם של עוד.

    סרט יפיפה, עשוי ברגישות רבה, עם תשומת לב לפרטים קטנים, עם מטאפורות וסב טכסטים למכביר. לקראת סוף הסרט עונד הגיבור את הסרט הכחול בגאווה. הוא שוב במרכז, ולא איזו הערת שוליים היסטורית.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/12/11 18:04:
      לקחת אויר? עכשיו תוציא לאט לאט :-)
      כמבקר סרטים למבקר בסרטים אני קונה את המלצתך ושמעתי ביקורות טובות על הסרט מעוד אנשים. עכשיו אני הולך לנשום עמוק...
        27/10/11 07:31:

      צטט: טורקיזי 2011-10-26 23:34:52

      ראיתי את הסרט והוא נפלא בעיני כל מילה שכתבת בדיוק כך הוא העברת יפה את התחושות שלך מהסרט וממש קולע אני חייבת לציין שזהו אחד הסרטים הטובים שראיתי ובמיוחד אחד הישראליים הטובים שעשו פה זה יוסי סידר....

       

      תודה!

        26/10/11 23:34:
      ראיתי את הסרט והוא נפלא בעיני כל מילה שכתבת בדיוק כך הוא העברת יפה את התחושות שלך מהסרט וממש קולע אני חייבת לציין שזהו אחד הסרטים הטובים שראיתי ובמיוחד אחד הישראליים הטובים שעשו פה זה יוסי סידר....
      תודה רבה. יפה מאד. דוקטור, אתה יכול לעשות הסבה מקצועית. כמעט בכיתי כשקראתי את הפוסט, עוד לפני שראיתי את הסרט. יישר כוח !! מזכיר לי איך כולם מכפישים ומתנכרים לשרע'לה נתניהו, שלא בכוונה דרסה את המחבלת הפקיסטנית - נפאלית בשעטת הבוקר. עצוב.
        21/8/11 19:54:

      צטט: levana feldman 2011-08-20 19:16:09

      רם

      עדיין לא ראיתי, אבל אלך לראות. מעניין.

       

      לגבי התחושה הזאת של חוסר השייכות, לפעמים לפני הכנסים, הגיבושים וכיו"ב אני חוששת שלא יהיה לי עם מי לדבר שם, או על יד מי לשבת...זה מסתדר לי בהמשך. מעניין יש די הרבה אנשים שמרגישים כך...

       

      אם את נקלעת למצב כזה,  קראי לי

        21/8/11 18:07:

      צטט: בת יוסף 2011-08-20 18:17:22

      במקום מפגש עם חברות, אלך לסרט! נקודת המבט האישית שלך הוסיפה לי עוד נדבך. זממתי על הסרט הזה קודם לכן, וכעת עוררת בי רצון עז לצפות בסרט בהקדם.

       

      תודה יפה

      אפשר לשלב מפגש עם חברות בקולנוע, אבל אני נכנס לאי שקט כשמדברים לידי בקול רם, אז אולי זה בכל זאת רעיון טוב :-)

        21/8/11 18:04:

      צטט: שרוניני 2011-08-19 23:15:03

      לא ראיתי, נהניתי לקרא את רשמייך פלוס הסיפור הקטן ההיסטורי ממדריד.....נראה לי שכל אדם יכול להזדהות עם הכרה פתאומית שהוא לא שייך לקליקה, וזו אכן תחושה מתסכלת, שלא לומר- מבאסת למדי..

       

      תודה שרון

      אנחנו יצורים שאוהבים להשתייך, אין מה לעשות :-)

        20/8/11 19:16:

      רם

      עדיין לא ראיתי, אבל אלך לראות. מעניין.

       

      לגבי התחושה הזאת של חוסר השייכות, לפעמים לפני הכנסים, הגיבושים וכיו"ב אני חוששת שלא יהיה לי עם מי לדבר שם, או על יד מי לשבת...זה מסתדר לי בהמשך. מעניין יש די הרבה אנשים שמרגישים כך...

        20/8/11 18:17:
      במקום מפגש עם חברות, אלך לסרט! נקודת המבט האישית שלך הוסיפה לי עוד נדבך. זממתי על הסרט הזה קודם לכן, וכעת עוררת בי רצון עז לצפות בסרט בהקדם.
        19/8/11 23:15:
      לא ראיתי, נהניתי לקרא את רשמייך פלוס הסיפור הקטן ההיסטורי ממדריד.....נראה לי שכל אדם יכול להזדהות עם הכרה פתאומית שהוא לא שייך לקליקה, וזו אכן תחושה מתסכלת, שלא לומר- מבאסת למדי..

      ארכיון

      פרופיל

      ron0000
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין