כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    איפה אני נגמרת והאחר מתחיל

    20 תגובות   יום שישי , 19/8/11, 18:38

    http://cafe.themarker.com/image/2316900/

     

     

    יכולת הזדהות היא אחת המתנות הגדולות שלי, אבל היא גם האויב. בכל פעם שאני נופלת נמוך מדי, אני צריכה להיזכר להיות שוב מקור התחושות, ולזהות מה ממני, ומה ספגתי דרך אחרים, ואינו שייך אלי

    עם השנים השלתי מעצמי הגנות, והפכתי חדירה יותר לאנרגיה סביבי. היכולת הזו היא מתנה גדולה עבורי בחיים המקצועיים והאישיים כי אני כמו הופכת אחד עם האחר, ללא גבולות, ללא מחיצות.

    כך אני יכולה לא רק להבין, אלא ממש להרגיש את מה שעובר על מי שאיתי, ויודעת להתמיר את האנרגיה, דרך גופי שלי, ולהחזיר אותה מזוככת.


    חלק מהשינוי נעשה באופן מודע ומכוון, ויש מה שאני יודעת לעשות מבלי יכולת להסביר אפילו לעצמי איך עשיתי זאת.


    כי כולנו קשורים ברצף אנרגטי של תחושות, משפיעים ומושפעים מכל מי שסביבנו. המידע הזה עובר דרך שפת הגוף, מתוך מילים שנאמרות, ובעזרת המון איתותים, רובם לא מודעים.


    וגם לי יש כמובן זמנים של התרוקנות. אני אף פעם לא יכולה לדעת אם הם קורים מתוך מצבים סביבי שספגתי והתמרתי, או שאלה פשוט גלים נמוכים  שכל אדם נמצא בהם באופן טבעי. 

     

    בימים כאלה אני ממשיכה לקלוט את התחושות סביבי, להתמזג עם הזולת, אבל הופכת להיות פאסיבית בעיבוד.

    אז, אני מצרה על כך שאני לא קצת יותר אטומה ומוגנת. אני סופגת לתוכי גם מה שלא הייתי רוצה לספוג, ואין בי מספיק כוחות לעבד אותם למה שנכון לי.    

     

    כשמתמזל מזלי בזמני חוסר שכאלה להיות בסביבה שבה האנרגיה מיטיבה, אני קולטת אותה לתוכי, ומהר מאוד חוזרת לגבהים. לכן אני בוחרת להיות מוקפת באנשים רבים שיכולים ליצור עבורי את התחושות הטובות האלה.  

     

    ***

     

    אבל כשאני ריקה, אנרגיה קשה של קרובים לי עלולה למשוך אותי כלפי מטה. במצבים האלה אני מנסה להניע לכך שנרתום את הכוחות בכדי לשפר את התחושות, ביחד. המניע הוא אמפתיה ורצון אמיתי לעזור לצאת מהמצבים הקשים, אבל גם פחד שנובע מהידיעה שהדברים הופכים לחלק ממני ואני נחלשת לתוכם.    

     

    מוצאת את עצמי מדקלמת מונולוגים בשבחם של החיים היפים, כשאני כבר לא לגמרי מאמינה בהם.

    מתוך הזדהות, הייאוש דבק גם בי והפך לחוסר לגיטימיות לתור אחרי האושר. כאילו שלאומללות יש כוח רב יותר ורק היא זו שמצריכה הזדהות.

     

    נוצרת מעין תחרות משיכה חבל, שבה כל צד מושך לכיוון שלו. אני מספרת שהכול אפשרי אם רק נחליט, כשאני לגמרי לא משוכנעת בכך, רק יודעת שכך הייתי רוצה לראות את החיים.

    הצד השני מספר שהכול חסר סיכוי, והאני שמזדהה איתו, עוזרת לו למשוך גם לצד הזה. כך אני בעצם מושכת מול עצמי, בשני קצוות החבל.

     

    קיים זמן בו אני חייבת להתפכח, ולהבין ששותפיי לדרך לא רוצים או לא יכולים ליצור שינוי. אין לי אלא להבין שלכל אדם, גם אם הוא קרוב ומשפיע עליי, יש בחירה לאיזה כוח להיענות בזמן נתון. ההתעקשות לשכנע שהדרך למעלה נכונה יותר הופכת לשליטה, לצורך למשוך חזק יותר בכדי לנצח. מה שהתחיל כהזדהות מתוך אהבה ואמפתיה הפך למאבק ורצון לכפות את הדרך הנכונה בעיניי. 

     

    אז אני חייבת לשחרר את ההזדהות עם האחר, וליצור הזדהות מחודשת ביני ובין השקפות עולמי, כדי להיות שוב אדם שלם. ההזדהות הפכה ממתנה שמאפשרת לי להיות אחד עם האחר למצב שבו חצי ממני כבר לא נמצא בי.

     

    מה שמנהל אותי בזמנים כאלה הוא הפחד שאם לא ייווצר שיתוף פעולה והסכמה לחפש את הטוב ולהגדיל אותו, יגיע הרגע בו אצור נפרדות ואעשה את התהליך לבדי.   

     

    הרגע הזה אכן מגיע, ובו אני מתרחקת, בכדי להיזכר שוב איפה אני נגמרת והאחר מתחיל. זה הזמן בו אני מפסיקה להזדהות, ושבה להיות מקור. אז אני חוזרת לדעת מה באמת אני רוצה, מה אני מרגישה, ובמה אני מאמינה.

     

    דווקא מתוך המקום הממורכז הזה יכולות להיווצר בחירות חדשות וטובות הרבה יותר, של מי שבוחרים לקחת אחריות על העוצמה, במקום להיסחף כלפי מטה בחוסר אונים. המקום שנתפס כמו ריחוק ונבדלות הופך לכזה שמאפשר חיבור מחודש, של כל אחד לעצמו, ומתוך כך - גם לאחר.

     

    המאמר הוא חלק מהספר "בחרתי בחיים של אי ודאות"

    אפשר להזמין אותו בקישור המצורף, והוא ישלח אליכם:

    https://sites.google.com/site/gazitmichali/home/choose-life

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/4/13 22:27:
      חזק בדיוק בזמן אין יותר דמוקרטי מזה,אין חופש יותר מזה ואת יודעת כמה זה בזמן עבורי
        23/12/12 17:04:
      פוסט מ-ע-ו-ל-ה! בדיוק בזמן ובמקום! תודה!
        31/8/11 21:14:
      *
        28/8/11 20:55:
      צריך לשים לב להשפעה ההדדית של רגשותינו על הזולת.
        28/8/11 20:11:
      כולנו רקמה אחת.יפה ומאיר כתבת.
      לנקות את מרכזי האנרגיה והאהבה שלי. להזין אותם בהרבה אור. ולהזמין למקום הזה מי שרוצה, עשייה מבורכת זכור לי שקראתי על ''התמרה'' שכזו בספרו של שי וייסברג ''מוח אוהב ולב חושב'' תודה לך
        21/8/11 17:45:
      מגנט של כוחות האהבה והריפוי.
        21/8/11 07:09:

      אבל מיכלי.. נשמה של מטפלת שאת.. שיעור בסיס בטיפול מלמד שקשה מאד לתת מענה טיפולי מתוך הזדהות.
      הזדהות נטו עלולה להיות מתישה (בדיוק כמו שתארת).
      אמפטיה. אמפטיה מובילה אל מעבר להזדהות, ליכולת לתת גם בתוך הזדהות עם חוויות קשות של האחר.

      את בטח יודעת את זה.. אה..?

        21/8/11 05:07:
      הבחירה היא שלנו תמיד.. בין אם אנו מודעים לה או לא..
        20/8/11 22:48:
      מיכלי, ילדה רגישה. השינוי היחיד שעליו אנו יכולות לקחת אחריות>הוא השינוי של עצמנו.זאת המלאכה. אהבתי> את החוויה שלך>כ"כ נשאבת לשם... וחוזרת לעצמי. רק על עצמי לספר.. שבוע של אנרגיות טובות,ובשורות טובות.
        20/8/11 15:26:
      מעניין ומרתק תודה ששיתפת בפוסט משובח. שבת רגועה ואנרגיות חיוביות כל הזמן. צחיתוש♥
        20/8/11 12:05:

      מעניין מה שאת כותבת, אני עוברת תהליכים דומים.

      היום כתבתי על חוויה מדהימה שהייתה לי לפני שנים.

      חוויתי פתיחה של צאק'רת הגרון בפעם הראשונה בחיים

      אושר שמימי שלא מהעולם הזה, כמו אורגזמה פי עשר בכל הגוף

      כעבור דקות הגיע אלי זה שנפרדתי ממנו, הוא ניסה להוריד

      אותי בכל הדרכים שעבדו תמיד. הייתי מוצפת אהבה

      לא נפגעתי בכלל, לא הרגשתי אפילו סריטה קטנה

      זה היה קסום הבנתי שאהבה היא ההגנה הטובה ביותר

      מדובר בחוויה נדירה. היו לי שתיים בעוצמה הזאת.

      אני תפילה להפוך את הנדיר לתדיר

      ובנתיים, לבחור את האנשים הנכונים.

      למדתי גם שלא טוב להזדהות עם מצוקה, לא שלי ולא של הזולת.

      אני המעיין.  אני לא היעל הצמאה שבאה לשתות ממנו.

      יש לי אפשרות להיות מחוברת תמיד למקור הנביעה.

      פעם כתבתי -

      הדבקות בחיבור

      יוצרת שחרור

      מסבך הרצונות

      מונעי החסר.

        20/8/11 12:04:
      מרגיש כוכב
        20/8/11 11:46:
      מזדהה עם כל מילה שלך:) יש בחירה ואת ערה לה: עם מה היית רוצה לשתף פעולה כדי שתוכלי בסופו של דבר לעבוד עם המקור שלך ומתוכו***
        20/8/11 11:39:
      ניחנת ביכולת אדירה וגם לזהותה תודה ושבת שלום
        19/8/11 22:33:
      ה"כוח" של רונדה בירן... רק אהבה תביא אהבה..
        19/8/11 22:24:
      מסכימה עם כל מילה שלך. נפלא.
        19/8/11 21:42:
      מגנטית מתוקה :-) מסכימה עם מילותייך... שבת טובה!
        19/8/11 19:17:
      מיכל יקרה, דברייך אלה הם מתנה ענקית עבורי היום, אין לך מושג כמה. זה כאילו מלאך בא עכשיו וטפח לי על הכתף, ואמר, הכל בסדר, דניאלה. פשוט הגיע הזמן לנקות ולהזין ולהזדהות עם מקורות של אור ואהבה. תודה לך!
      לאורכה ולרוחבה של הנפש.........