אדם זה כמו בטרייה שמנוצלת במהלך חייו. הבטרייה אמורה להספיק ל 94 שנים וככל שמנצלים את המחשב (חיים) יותר כך היא נגמרת ואי אפשר להחליף אותה. הקשיים שאנו עוברים הכאב והסבל גורמים לניצול יתר של הבטרייה כמו מסך שלא מפסיק לעבוד בבהירות גבוהה. כשיש לנו שקט ושלווה הבטרייה כמעט ואינה מנוצלת. ככה זה בדיוק אגב, בצלילה. יש לך מיכל חמצן לשעה צלילה והמטרה לנצל אותו לאט כדי לצלול יותר זמן. ככל שאתה לחוץ יותר אתה נושם יותר ומנצל את המיכל מהר יותר. ככל שאתה רגוע יותר אתה נושם ברוגע ומנצל את המיכל לאורך יותר זמן וככה זמן החיים שלך מתחת למיים גדל. אני פוגש לעיתים אנשים שרואים עליהם שהם ניצלו חלק גדול מהבטרייה שלהם והם רק בני 50/60. אני לדוגמא ניצלתי 80% מהבטרייה שלי עד גיל 35 למרות שזה אמור היה להספיק עד גיל 94 ולכן אני עושה מזה זמן רב פעולות למשיכת אורך החיים שלה כי הרי אי אפשר להחליפה. אז אני עובד על הרוגע ושקט יותר ועושה פחות ורץ פחות לכבוש עולם כדי להשאיר את 20% הבטרייה שלי שטרם נוצל עד גיל 94. אני ערני לאנרגיות שלי ואוהב הרבה כדי לנקות את הבטרייה שלי שלא יצטבר בה לכלוך. שווה לדעת שיש לנו בטרייה בנפש, בכוח המנטלי שלנו בגוף ואם אנו שורפים את הבטרייה והאנרגיות האלו מהר מדיי פשוט לא יהיה לנו כוח יום אחד. אולי לריב פחות פחות מלחמות בבית, בעבודה ... אולי לחפש אהבה ולקחת ממנה כמה שאפשר כי זה מנקה ... ושורף פחות כוח. אולי להביט בים בגלים אולי ללבוש יותר נוח. העיקר להבין שאין לנו משאבים אינסופיים בגוף ובנשמה העדינה והרגישה שלנו. בשלב כל שהוא אתה אומר לעצמך אין לי יותר כוח אני רוצה לנוח. |