כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    שני שירים

    15 תגובות   יום שבת, 20/8/11, 01:10

    ''

     

    בין הטבלאות

     

    בּין הַטַּבְלאות של מְנַיות נאסד"ק שֶמִּתרסקות וְעֹולות

    בּין בִּקּור אצל רופא הַשִּנַּיים וְרופא הָעיניים וְרופא הַנּשים

    בּין מחיר הָרביד לִמחיר הַפּמוט

    בתוך הפרקמטיה של הַחיים האלה

    לא ידעתי שאני זוכרת,

    את סהר הצפרנים בַּבֹהֶן שלךָ, בני,

    את הרכות, את הזוית, את היחס בין מִדַּת הַחֲשיפה למִדַּת הַחֲדירה לעור

     

    לא ידעתי שאני זוכרת

    את זָוית הזקפה של זְנב הֶחָתול הגוסס שלי, כשהיה חתלתוּל

    את חֲדוּת שִנָּיו

      

    עד שבא החלום

      

    ''

     

     

    שים לב 

     

    שים לב

    שים את הלב על הַשּפָתַים 

    הַשּפָתַים

    לבד

    (הגוף אָבַד)

     

    לא רוצֶה, לא רוצֶה 

    אולי רק

    קְצָת,

    כְּאילו הָאָדֹם נדבּק

    הַקוֹנטוּרוֹת

    הַצּוּרה כמעט מקבילה

    כְּמו בְּציור של ילדים

     

    לא, לא, לאאא

    כְּמו שתי מִגְזְרות נְיָר צמוּדות

    לא בְּדִיּוּק

    צריך לגזֹר

    לְתַקן בַּקְּצָוות

    להַשוות צוּרות

     

    קח אותו וְשים על הראש

    אולי יעזֹר, אולי יִכָּנע

    קח בַּיָּדָים

    קח בָּאֶצְבָּעות

    בִּזְהירות קח, בְּעֶדנה

    לא קל לשים לב

    להזיז אבן

     

    קח, קח

    שים בָּראש

    שים בִּמְקום עֹפרת

    שים, קְשה עֹרף, שים 

    תן לַדְּבורים לרקֹד

    לָעֱלי

    לָאַבְקָנים

    תן לַחֲרָקים לטרֹח, לַנְּמָלים לַעֲמֹל

    לַשֶמש לזרֹח

    תן לסימָנים של קנדינסקי

    תן לָאור 

       

    ''

    בתמונות מלמעלה למטה: גברי ישן, ג'ינג'י  ז"ל ישן ,אמנם על אותה ספה, אבל בסגנון אחר,  זקן של  פיליפ ונצל  (צייר צ'כי בן ימינו) מבעד לתחרת אור

      

     

     (C) כתבה וצלמה באבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/8/11 20:36:

      צטט: שייקספיר 2011-08-21 15:43:07

      מרשים .

      תודה רבה, שיהיה שבוע שקט

       

        21/8/11 15:43:
      מרשים .
        21/8/11 15:43:
      מרשים .
        21/8/11 15:43:
      מרשים .
        21/8/11 08:32:
      תודה רבה ושבוע טוב

      צטט: dafone 2011-08-20 12:14:42

      נפלאים. שניהם. עם הראשון קל לי מאד להזדהות.
      השני מחייב אותי למספר קריאות, אך גם לפניהן, יש בו משהו הממקד את תשומת ליבי ומושך. אולי השפתיים?
       

       

      "כְּמו שתי מִגְזְרות נְיָר צמוּדות

      לא בְּדִיּוּק..."

       

      תודה.

      דפנה

      מתחברת לתגובתה של דפנה

      זו תחושתי גם

      שבוע טוב

      *

        20/8/11 23:30:

      נורא פשוט: חוזר בי מהערתי,

      מה שנקרא - "במחשבה שניה". כשבקריאה נוספת אני יכול לראות כיצד נקשרים במחשבת הדוברת 2 החלקים, ושנראה כי כוונתך ששניהם מופיעים בזיכרון ו/או חלום אחד

      מכל מקום במקור כוונתי הייתה לומר שנראה לי כי מדובר בשני נושאים נפרדים שכל אחד יכול להיות שייך לשיר שונה ושלא די בכך ששניהם שייכים לתחום הזכרון. 

       

       

      צטט: באבא יאגה 2011-08-20 23:18:23

      צטט: שמעון רוזנברג 2011-08-20 19:40:48

      בשיר הראשון החוט המקשר בין חלקיו הוא הזיכרון. ועם זאת המעבר מהבן לחתול הוא חד יותר, כשני דברים שאינם קשורים ואינם חייבים לדור בכפיפה אחת בשיר אחד - גם כשאני מדמה לראות את צפורני הבן כאסוציאציה מקשרת לחתול (זוכרת את השפעת קרני גמא על ציפורני חתול?...)

      תשומת לב לפרטים קטנים ולהתוות מהם דבר שלם הגדול מסך חלקיו - היא הבסיס ליצירה ולתובנה. השיר השני פותח וקורא לממש את "תשומת לב" הזו במילים מפורשות ובמפגיע.   

      ומאחר שהזכרון הוא גם תולדה של מידת תשומת הלב, יש בין שני השירים חוט מקשר.

      שמעון, לא הבנתי את כוונתך המדויקת במודגש, מה אתה אומר שם בעצם? אינם חייבים לדור בכפיפה אחת, נכון, אבל דרים בזכרון ובחלום בכפיפה אחת. תודה ושבוע טוב

       

       

        20/8/11 23:18:

      צטט: שמעון רוזנברג 2011-08-20 19:40:48

      בשיר הראשון החוט המקשר בין חלקיו הוא הזיכרון. ועם זאת המעבר מהבן לחתול הוא חד יותר, כשני דברים שאינם קשורים ואינם חייבים לדור בכפיפה אחת בשיר אחד - גם כשאני מדמה לראות את צפורני הבן כאסוציאציה מקשרת לחתול (זוכרת את השפעת קרני גמא על ציפורני חתול?...)

      תשומת לב לפרטים קטנים ולהתוות מהם דבר שלם הגדול מסך חלקיו - היא הבסיס ליצירה ולתובנה. השיר השני פותח וקורא לממש את "תשומת לב" הזו במילים מפורשות ובמפגיע.   

      ומאחר שהזכרון הוא גם תולדה של מידת תשומת הלב, יש בין שני השירים חוט מקשר.

      שמעון, לא הבנתי את כוונתך המדויקת במודגש, מה אתה אומר שם בעצם? אינם חייבים לדור בכפיפה אחת, נכון, אבל דרים בזכרון ובחלום בכפיפה אחת. תודה ושבוע טוב

       

        20/8/11 19:40:

      בשיר הראשון החוט המקשר בין חלקיו הוא הזיכרון. ועם זאת המעבר מהבן לחתול הוא חד יותר, כשני דברים שאינם קשורים ואינם חייבים לדור בכפיפה אחת בשיר אחד - גם כשאני מדמה לראות את צפורני הבן כאסוציאציה מקשרת לחתול (זוכרת את השפעת קרני גמא על ציפורני חתול?...)

      תשומת לב לפרטים קטנים ולהתוות מהם דבר שלם הגדול מסך חלקיו - היא הבסיס ליצירה ולתובנה. השיר השני פותח וקורא לממש את "תשומת לב" הזו במילים מפורשות ובמפגיע.   

      ומאחר שהזכרון הוא גם תולדה של מידת תשומת הלב, יש בין שני השירים חוט מקשר.

        20/8/11 16:05:

      צטט: פרודת רשתית 2011-08-20 15:33:36

      אם יכולת התבוננות כזו לא יכול להיות שלא זכרת

      יש דרגות של זכרון, ואתה צריך איזה גפרור שיעלה את הזכרון מנבכי התודעה. תודה ושבוע טוב.

       

        20/8/11 16:03:

      צטט: dafone 2011-08-20 12:14:42

      נפלאים. שניהם. עם הראשון קל לי מאד להזדהות.
      השני מחייב אותי למספר קריאות, אך גם לפניהן, יש בו משהו הממקד את תשומת ליבי ומושך. אולי השפתיים?
       

       

      "כְּמו שתי מִגְזְרות נְיָר צמוּדות

      לא בְּדִיּוּק..."

       

      תודה.

      דפנה

      שמחה על תגובתך, תודה 

        20/8/11 16:02:

      צטט: צילום בזמן אמת 2011-08-20 11:15:47

       

      יש במילותיך המון עוצמה,רגש ועצב
      כתיבתך מקסימה

      התודה לך, שבוע נהדר ורווי צלומים

       

        20/8/11 15:33:
      אם יכולת התבוננות כזו לא יכול להיות שלא זכרת
        20/8/11 12:14:

      נפלאים. שניהם. עם הראשון קל לי מאד להזדהות.
      השני מחייב אותי למספר קריאות, אך גם לפניהן, יש בו משהו הממקד את תשומת ליבי ומושך. אולי השפתיים?
       

       

      "כְּמו שתי מִגְזְרות נְיָר צמוּדות

      לא בְּדִיּוּק..."

       

      תודה.

      דפנה

        20/8/11 11:15:

       

      יש במילותיך המון עוצמה,רגש ועצב
      כתיבתך מקסימה

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין