כותרות TheMarker >
    ';

    ניו מדיה ודוקומנטרי

    ארכיון

    0

    "יש הרבה כלכלנים שרוצים להיות מדענים ומתעלמים מכך שכלכלה היא כל כך עלובה בהיבט הזה"

    10 תגובות   יום שבת, 20/8/11, 11:36

    ''

     

     

    ראיון שנערך ב2009 עם פרופ' אריאל רובינשטיין, חתן פרס ישראל לכלכלה, מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת ת"א, מחבר הספר "אגדות הכלכלה". " כלכלנים בדרך כלל אינם מדברים על סמך ידע אמפירי, אלא על פי מודלים - והמודלים האלה הם סיפורי אגדות, שאמנם לא כתובות בשפה של הארי פוטר אלא כנוסחאות מתמטיות.אני מבין בתיאוריה ומצויד ביכולת להבין את הטיעונים הכלכליים ולחוות עליהם דעה, אבל אני לא יודע יותר טוב מאחרון האנשים מתי להפעיל אותם. " 

    ש. אתה מבקר את הכלכלה ככלי ניבויי אבל הכלכלה היא גם כלי אידיאולוגי, לא רק ניבויי,  האם הכלכלה משמשת ככלי אידיאולוגי, בצורתה היום של הקפיטליזם?

    ת. זו שאלה קשה, אני לא מאמין בקונספירציה, אני חושב שכללית לימודי הכלכלה ומנהל העסקים משרתים את המטרות של הקפיטליזם, אבל לכלכלה יש גם פנים כמקצוע, לפחות מהחלק שאני נתקלתי בו, פנים הרבה יותר פתוחות, באוניברסיטת שיקגו למשל הייתי כמה חודשים בשעתו ומצאתי את אחת הפקולטות הכי פתוחות בעולם, שמנסה להתנער ממסגרות ולהקשיב לרעיונות אחרים, להתווכח איתם, הכלכלה עוברת שינויים, למשל תורת המשחקים גם היא הייתה מהפכה מאוד משמעותית בשיח. 

     אבל כלכלה היא בעייתית במובן של ההוראה המקובעת. המודלים שהופכים להיות המודלים הראשיים הם הבעתיים, למשל עם הלמודים. המודל הכלכלי לא מתייחס למוסר, ואת יכולה להיות גם אדם מוסרי, וגם רשע מרושע,. אני לא חשבתי אף פעם שכלכלה היא מדע, היא צריכה להיות חלק מלימודי מדעי הרוח, היומרה שלה שמתגלמת למשל בניסיונות לנבא החלטות בסריקה מוחית, כדי למצוא איזה חלקים במוח מופעלים בעת החלטה, זה אבסורד, אבל יש הרבה כלכלנים שרוצים להיות מדענים, ומתיימרים להיות מדויקים ומתעלמים מכך שכלכלה היא כל כך עלובה בהקשר הזה, ההשערה שלי שכלכלנים מתייחסים לכל העולם כשחקנים רציונלים מלבדם הם עצמם. אבל גם להם עצמם יש אינטרסים, חלקם רוצים להיות מועילים לעולם במובן הכי אצילי, אבל כשאת נמצאת בדבר הזה, את צריכה לדעת שאת לא יכולה לקחת את תפקיד הייעוץ, ולא לקחת את תפקיד שר האוצר מתוך הגישה.

     

    ש. בעצם מדובר במאבק כוח על הגדרת הכלכלה?

    ת. כן, זה מאבק פוליטי שיש לו חלקים אידיאולוגים ויש לו חלקים סקטוריאליים.

     

     

    ש. תכופות אתה תוקף את השימוש הנעשה בתיאוריה הכלכלית לצורך הצדקתה של הפרקטיקה. לועג לשפת הכלכלנים, למילון מושגיהם המקבע דפוס מחשבה מנוער מערכים, וגם מנהל מלחמות גרילה נגד עוולות גלויות לעין: מתקוטט עם הנהלת האוניברסיטה על ניצולם של עובדי ניקיון המועסקים עי קבלנים, כופר בשיטת בחינות הקבלה לאוניברסיטאות ונוזף בעמיתיך על יחסם המתנכר לש"ס. ומה צריך לעשות כדי לצמצם את העוולות?

     

    ת. חשוב לי לומר שאדבר כהדיוט, כאזרח פשוט, לי ככלכלן ולמקצוע הכלכלה אין כמעט מה לומר על השאלות האלה הן אינן מקצועיות, כי הדיון הוא בעיקר ערכי. אני אמנם פרופסור לכלכלה, אבל אני מדבר אתך כמספר זהות כך וכך. לכלכלן יש אולי שפה בהירה יותר, או פתרונות טכניים שלא ממש מעניינים את הציבור - אך העמדה של הסנדלר, העיתונאי או המובטל לגיטימית וחשובה בדיוק כמו שלו. כלכלה אינה פיזיקה. בעיניי היא יותר תרבות מאשר מדע, היא אוסף של מושגים, של אמונות ושל הגיגים המאפיינים את השיח שלנו. כלכלנים בדרך כלל אינם מדברים על סמך ידע אמפירי, אלא על פי מודלים - והמודלים האלה הם סיפורי אגדות, שאמנם לא כתובות בשפה של הארי פוטר אלא כנוסחאות מתמטיות.אני מבין בתיאוריה ומצויד ביכולת להבין את הטיעונים הכלכליים ולחוות עליהם דעה, אבל אני לא יודע יותר טוב מאחרון האנשים מתי להפעיל אותם.

    לפי התפישה הרווחת, כלכלת השוק החופשי מנחילה לחברה את התוצאות המיטביות, ואני חושב שהקנאות לתיאוריית כלכלת השוק היא ממש מגוחכת.

    הבעיה המרכזית שבה מתלבט העולם, כתוצאה מהתהליך שקיבל את השם 'גלובליזציה', היא מה תעשה קבוצה גדולה של אנשים שאין להם מה להציע במשחק הזה והם הפכו ל'בלתי שימושיים'. נדמיין חברה שבה איש אינו צריך לעבוד, כי מן יורד מהשמיים, אבל יש מי שמקבל מנה גדושה ויש מי שמקבל מעט מאד. במצב כזה עשויים לשלוט עקרונות החמלה שבכפוף להם יעבירו עתירי המן מנות של מן לחסרי המן. ברור שבעולם כזה יהיה הכוח הפוליטי בידי מי שיש להם. יש חלופה: החלשים בחברה יפעילו כוח וכמובן שזו לא סיטואציה דמיונית.

     

    ש. לשם מה צריך חמלה, אם באמצעות הכוח הפוליטי במשטרים דמוקרטיים, אפשר לגזור על החזקים לתמוך בחלשים?

    ת. מובן שבמידה מסויימת זה אפשרי. הנה, אצלנו היה בעבר  גידול עצום בתשלומי ההעברה כולם מופנים לחרדים שמסיבות אידיאולוגיות מצמצמים את יכולתם להתפרנס ברווחה, אלא גם לרבים אחרים, הרוצים ולא מצליחים. במידה רבה הניעה את הגידול הזה ש'ס, שבחוגים החברתיים שבהם אני מסתובב היא מאד לא אהודה. אבל המנגנון הדמוקרטי אינו פותר הכל וראי מה שקורה בארה'ב הנפלאה: בבתי-הסוהר כלואים שני מליון אנשים, שרובם הם מי שלא הצליחו להשתלב בשוק הפועל לפי חוקי הכלכלה המקובלים.      

     

    ש. מה החולשה התיאורטית של כלכלת השוק?

    ת. תארי לעצמך אי ובו 400 תושבים ו-3 חייטים. באופן מסורתי מתחלקים הלקוחות שווה       בשווה בין שלושתם, ומחיר התיקון קבוע: 10% ממחירו של בגד חדש. החייטים האלה       לא מצטיינים בחריצותם. יש בכוחו של כל אחד מהם לשרת 200 תושבים, ולו מיצו את       יכולתם, היה אחד מהם פורש למקצוע מועיל אחר מבלי שתפוקת הענף תיפגע. יום אחד       מגיע לאי רעיון השוק החופשי וכל חייט נדרש למקסם את רווחיו. ההנחה המקובלת היא שתפרוץ מלחמת מחירים ומחיר התיקון יוזל. המלחמה תימשך, עד שהמחירים יצנחו      לשפל כזה שאחד החייטים יחליט לסגור את עסקו, יעבור לעיסוק אחר ויגדיל את העוגה הלאומית. כך תרתום 'היד הנעלמה' של השוק החופשי את הרצונות האנוכיים של       החייטים ולקוחותיהם, ותתקן את המצב הלא-יעיל.

     

    ש. עד כאן שכנעת אותי בצדקתה של כלכלת השוק.

    ת. אז עכשיו אציג כמה שאלות שיערערו אותה. ראשית, יתכן שחייטים מצוידים בשכל       טוב ממש כמו כלכלנים, והם יבינו שתחרות מחירים תנשל לפחות אחד מהם ממקצועו,      ואפילו מבלי להידבר זה עם זה, הם ינצלו את מהפיכת הערכים באי ויעלו את מחירי       התיקונים לרמה המקובלת בענפים אחרים. שנית, ייתכן שהלקוחות יעדיפו לדבוק       במסורת וימשיכו להזדקק לאותו חייט ששירת את הוריהם, למרות שתעריפיו יותר       גבוהים. הם יגיעו למסקנה שהשוואה מתמדת של מחירים היא טרחה גדולה שלא שווה את       הרווח האפשרי. שלישית, האם ברור שהחייט המיותר יימצא עבודה חלופית? אולי הוא       יהפוך למובטל וישוטט באי למגינת ליבם של תושביו? ורביעית, וזה הכי חשוב, נניח       שהכל מסתדר לפי התיאוריה והעוגה הלאומית גדלה, האם כל זה היה כדאי? רוב תושבי       האי מרוצים, אבל רע לחייטים. אין בכלכלה שום כלי שיכול להצדיק את המצב החדש, או את המצב הקודם, אלא רק באמצעות הוכחה מעגלית. אם תאמרי שתוצאות פעולתה של כלכלת השוק מוכיחות שכלכלת השוק היא הדרך הטובה ביותר, אין לך קושי להצדיק את תוצאות פעולתה של כלכלת השוק. בדיוק זה מה שעושים הסניגורים הנלהבים של השוק החופשי. כדי להשתכנע באיוולתם, די להסתכל במה שקורה אצלנו. בשנים האחרונות עברנו תהליכים של גלובליזציה הכרוכים בהסרת מכסים, הסרת הפיקוח משוקי ההון וכדומה. זה היה מאד אטרקטיבי, כי הנה אנחנו שייכים לעולם הגדול, אבל בתהליך הזה פחות מדי הוסבה תשומת הלב לכך שהרבה אנשים בישראל הפכו למיותרים. חוץ מזה, מדברים על תנועה חופשית של הון וסחורות, אבל לא על תנועה חופשית של בני אדם וזה מגדיל את כוחו של ההון על חשבון העבודה.

     

    ש. בנימוקים להענקת פרס ישראל כתבו השופטים, כי "מאמרו המבריק 'שיווי משקל משוכלל במודל של מיקוח' (1982) פרץ דרך חדשה וגבר על מחסום עיקש שעיכב את התפתחות המחקר בתחום זה (...) לצד 'פתרון נאש' השתלב בספרות המקצועית המונח 'גישת רובינשטיין' לבעיית מיקוח. גישתו של פרופ' רובינשטיין הורחבה על-ידו ועל-ידי אחרים ויושמה בתחומים רבים בתיאוריה כלכלית".

    ת. השאלה שראוי לדון בה היום היא שאלה של מיקום המטוטלת. הרי אף אחד לא דוגל בקומוניזם או בסוציאליזם מלא, כפי שהיה בשנים הראשונות של המדינה. מצד אחר, אף אחד לא מעוניין בשוק חופשי פרוע לחלוטין. גם בארה"ב, אבירת השוק החופשי, יש המון רגולציות והסדרים חברתיים. השאלות המרכזיות הן מי מקבל יותר ומי פחות, ועד כמה המדינה מחויבת לעקרונות מדינת הרווחה. לדעתי המטוטלת צריכה לזוז שמאלה: אני נגד העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות, נגד הפרטת הבריאות, החינוך ושירות בתי הסוהר.

    כולם, לדעתי, מסכימים שלמדינה ולאזרחיה יש מחויבות וסולידריות מסוימת זה כלפי זה. כולם גם מסכימים שהמדינה אחראית לביטחון, ושפצוע בתאונת דרכים לא צריך להוציא כרטיס אשראי כדי שיפנו אותו. כולם מסכימים שהמדינה צריכה להבטיח רמה בסיסית של שירותי בריאות, חינוך, משפט וביטחון. הוויכוח הוא איפה לשים את הנקודה בתוך הספקטרום הזה. 

     

    ש. ואומרים שאין כסף..

    ת. אין תירוץ כזה 'אין כסף'. "השאלה 'יש או אין כסף' היא דמגוגית, משום שנכון לשאול 'ממי לקחת ולמי לתת'. אם שכר המורים יהיה גבוה יותר, אזי השכר של מישהו אחר יהיה נמוך יותר. כדי לתת למורים צריך לקחת ממישהו אחר או להעלות מסים - וגם זה אומר לקחת ממישהו. תשאל אותי האם צריך לעשות זאת? בוודאי. באוצר אומרים שאין כסף להעלות את שכר המינימום. שטויות. אם יש קבוצה שמקבלת פחות מדי, המשמעות היא שאני מקבל יותר מדי. קח ממני ותן לו. מנגד, אגב, אנשים אומרים 'יש עודפי תקציב' – ואני שונא את האמירה הזו. העודפים כידוע הולכים לכיסוי חובות של הממשלה, וטוב שכך. אי הקטנת החובות פירושה לא להקטין את ההתחייבויות שלקחנו על חשבון הנכדים שלנו.

     

    ש. אם נלך בדרך שאתה מציע, כלומר העלאת מסים והקטנת החופש, הצמיחה תקטן ומשמעות הדבר שיהיה עוד פחות כסף לממשלה ולמשק. 

    ת. אני לא יודע מהיכן לוקחים את האמירה שככל שהשוק יהיה חופשי יותר כך הוא יהיה יעיל יותר. אומרים שהשכר נקבע על פי כללי השוק. אני טוען שאין דבר כזה כללי השוק. אין

    לכך שום ביסוס אקדמי או מדעי. יש הרבה שווקים שנקבעים על ידי הרגולציה של הממשלה. לדעתי, חלק גדול מהוויכוח הוא רגשי, יש קבוצה שסולדת באופן קשה מהממשלה. הם חושבים שהממשלה מושחתת, וקושרים אותה עם הרעות החולות של מפא"י ושנות ה-50. הם מאמינים שאם מישהו הצליח בשוק, פירושו של דבר שהגיע לו להצליח. אני כופר בכך מכל וכל. השוק הוא ג'ונגל. המצליח בשוק יכול בכלל להיות אחד כזה שירש ממישהו בדור הקודם. יש גם כישורים הנדרשים להצלחה בשוק, שמבחינה חברתית איני מעוניין לעודד אותם. הרבה מהרעות החולות שנמצאות בשוק הממשלתי קיימות באותה מידה בשוק הפרטי. אם מנכ"ל חברה ממשלתית ימנה את הבן שלו לסגנו - תגידי בצדק שזו שחיתות. אבל אם תמכור את החברה ליזם פרטי, והוא ימנה את הבן שלו למנכ"ל, תגידי שמינוי כזה לגיטימי אפילו אם הבן הוא לא-יוצלח מושלם. גם אם זו לא תופעה פלילית, בעיניי היא לא פחות בעייתית.

     

    ש. מה האלטרנטיבה?

    ת. המדינה לא צריכה לנהל את החיים הכלכליים, אלא למשול בהם. היא צריכה לספק לכל אזרח את השירותים הבסיסיים, כולל שירותי בנקאות בסיסיים כמו משיכת מזומנים, הפקדת צ'קים או קבלת משכורת. לכן הייתי נגד הפרטת בנק הדואר. המדינה צריכה לקבוע כללים שימנעו אפליה, ימנעו פגיעה בקבוצת אוכלוסייה כלשהי ויאפשרו משחק הוגן.

     

    ש. יש דיון ציבורי תמידי על מצבם של החלשים. אתה עצמך מן הסתם מעלה בפני סטודנטים את הנושאים האלה. מדוע ברגע שאנשים נפלטים לשוק כל הרגישות והחמלה נעלמות?

    ת. המשמעות התרבותית הגדולה של כלכלת השוק היא הרי למקסם רווחים – זו כמעט חובה חוקית. אנחנו כמעט אומרים לאנשים לא לקחת בחשבון את השיקולים החברתיים האלה. אבל כאן בדיוק צריכה להיכנס למדינה. הצטברות כוח בידי קבוצה קטנה של אנשים היא בעיניי אנטי-דמוקרטית ומסוכנת. אנשים שצוברים רכוש גדול מחפשים דרכים להשפיע בעזרתו. דוגמאות לדבר הן ההתרחשויות בשוק התקשורת, או הנדבנות של בעלי ממון לאוניברסיטאות. הפילנתרופיה היא לכאורה דבר חיובי, אלא שברגע שהמדינה מפסיקה להעביר מימון ובמקומה באים גורמים פרטיים, הם מחליטים למה לתרום בהתאם להשקפתם. לכן אתה יכול להשיג כספים להקמת חוג למנהל עסקים, אך לא לחוג לתלמוד או למדעי הרוח. בעיניי זה בדיוק ההבדל בין חברה טובה יותר וטובה פחות.

     

    ש. הייתה לך בעבר ביקורת על לימודי הכלכלה באוניברסיטה.

    ת. לימודי כלכלה ברמה של תואר ראשון אינם מייצרים "כלכלנים" ואינם מקנים לבוגרים מקצוע של "כלכלן". הסטודנט לתואר ראשון רק לומד מספר קורסים בסיסיים  והמוניים. וצריך להרחיב את האופקים שלו על ידי לימודים נוספים. הכלכלה הופכת למקצוע רק ברמה של תואר שני, ושם מספר הלומדים מצומצם למדי, הם יהיו קבוצת הכלכלנים הבכירים ביותר של המשק הישראלי, כלכלנים, אני מדגיש, ולא אנשי עסקים, החוג לכלכלה דואג להפריד את עצמו מהחוג השכן, מנהל עסקים. כל חוג וחלקת האלוהים הגדולה שלו, יש בכלכלה היום שימוש עודף בכלים מתמטיים שלא לצורך, במיוחד בתחום של תורת מחירים ומיקרו כלכלה. נוצרה נורמה האומרת שחייבים להשתמש בכלים כאלה, גם כשזה לא דרוש ולא עוזר. הסטודנטים משחיתים את זמנם לריק על פתרון משוואות מתמטיות ולא ולומדים כלכלה של ממש, לו היה לי זמן הייתי כותב מחדש את כל הקורס במיקרו כלכלה, משחרר את הסטודנטים מעומס של מתמטיקה שימושית ומאלץ אותם להבין את המשמעויות העמוקות, הפילוסופיות והחברתיות, של תיאוריה מיקרו-כלכלית. הייתי משמיט מהלימודים את ההיבטים הטכניים ומתרכז בהבנת המושגים וההקשרים.

     

    ש. האם אין לכלכלנים מקצועיים מה לומר בסוגיות של צדק חברתי?

    ת. מדע הכלכלה יכול ללמד אותנו מה פחות יעיל ומה יותר יעיל אבל לא מה יותר ומה פחות צודק, כדי לגבש הערכה של טוב ורע ביחס לצעדים כלכליים, צריך להפעיל את שיקול הדעת המוסרי. בהכרעות כאלה אין מנוס משיקול דעת מוסרי.

     

    ש. אתה מגדיר את עצמך כסוציאל דמוקרט?

    ת.  אני לא אוהב את ההגדרות האלה. אני בעד סולידריות יהודית ורוצה במדינה יהודית תוך שלילה מוחלטת של הכיבוש והשליטה בעם אחר. להיות עם כובש זה לא להיות יהודי. לעומת זאת בענייני כלכלה דווקא אין לי משנה סדורה, למי שלא מסכים עם הימין הכלכלי אין אלטרנטיבה סדורה, האקדמיה עוסקת בנושאים מופשטים ולא בשאלות יומיומיות, אני לא מאמין שיש אמת מסוימת בתיאוריות כלכליות, אם למדתי משהו מהעיסוק שלי בכלכלה אולי זה דווקא חוסר הרלוונטיות של המקצוע הזה לשאלות החברתיות החשובות. השאלה אם בישראל תהיה דמוקרטיה אמיתית או שהחברה שלנו תישלט על ידי כמה בעלי הון היא מכרעת מבחינה מוסרית, אבל שום כלכלן לא יכול לתת תשובה מוחלטת עליה, אסור להסתמך על עצות של כלכלנים בהכרעות כלכליות.

     

    ש. ובכל זאת מזמינים אותך כל הזמן להרצות ולייעץ.

    ת. אני חושש ששואלים לדעתי כי אני כלכלן. אני מודע לכך שאם הייתי פילוסוף לא היו מזמינים אותי לדבר באגף תקציבים. לי ברור שאין לי שום סמכות יתרה על כל אדם אחר, אכפת לי, זה הכל. ואני מקווה שיש לי יכולת להשפיע במשהו, להרגיז, לרגש, לתת לאנשים רעיונות.

     

    ש. אתה אידיאליסט?

    ת. אני לא רואה את עצמי כאחד האנשים שמקדישים את חייהם למטרות אידיאליסטיות, אני מעריץ אנשים כאלה, והייתי רוצה להקריב יותר, אבל לצערי אלה לא החיים שלי. אחת החרטות הגדולות שלי בחיים היא על כך שכשהייתי צריך לשרת בשטחים ב93 לא סירבתי, פשוט כי לא רציתי להסתבך, לא עשיתי את זה על אף שידעתי שזה מה שצריך לעשות, ואני אצטער על זה כל חיי.

    ש. ואתה אפילו מייעץ לסטודנטים שלא ללמוד כלכלה לתואר ראשון.

    ת. אם הבנאדם מחפש מקצוע פרקטי, אני לא חושב שאנחנו יכולים או רוצים לספק לו את הכלים שהוא צריך. אני אומר לסטודנטים שלי שאצלי הם לא ילמדו שום דבר פרקטי, עם זאת, כדי להבין את יסודות הכלכלה נדרש ידע מצומצם מאוד שאינו מצריך תואר שלם. אין שום סיבה בעולם שתקדישי שלוש שנים מחייך לעיסוק בתרגילים טכניים שתוכלי להבין רק בלימודים מאוד מתקדמים, מי שמתעניין במדעי החברה ורוצה להבין איך הכלכלה עובדת, הייתי מציע לו ללמוד מעט מאוד כלכלה והרבה היסטוריה, קולנוע ופילוסופיה, ואולי גם מתמטיקה.

     

    ש. בעבר ייחסת למרצים בחוג אחידות מחשבתית.

    ת. גם אם רבים מהמרצים בחוג לא מקבלים בעיניים עצומות את תפישת השוק החופשי, יש משהו בכלכלה כתרבות שמעביר לסטודנט מסרים אידיאולוגיים שליליים, בלי שהוא מודע לכך. שטיפת המוח נעשית דווקא דרך תרגילים פשוטים, שמניחים שהשוק הוא רציונאלי, ובכך משדרים מסדר שכך נראית המציאות וכך היא גם צריכה להיות. לא מלמדים שום אלטרנטיבה, והמקצוע מאוד ממוסד ואחיד ומשרת לחלוטין את הימין הכלכלי, יכול להיות שמבחינת התל"ג של המדינה עדיף שכולם יהיו מהנדסים, אבל אנחנו רוצים חברה של אנשי ספר, יש נושאים שצריך ללמוד לא כאמצעים אלא כמטרה.

     

    נעמי אלון

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/12 23:14:
      מאמר מרתק. כבר במיקרו בזתי בחוש ללימודי הכלכלה. פרופ. אריאל רובינשטיין מסביר יפה מאד למה.
        20/8/11 23:28:

      צטט: forte nina 2011-08-20 21:53:32

      פעם ראשונה שאני שומעת כלכלן או בעיני יותר הוגה דעות בתחום הכלכלי שמסוגל להמריא מעל נוסחאות ולהיות פחות יומרני לגבי איך האנשים יתנהגו על פי תאוריה X או Y. אם מתוך צניעות או מפני שכל תאוריה מיושמת שונה במדינה אחרת ותוצאותיה שונות או מפני שבאמת היכולת לפרוגנוזה של תוצאות כלכליות לא בהכרח בתאימות עם התאוריה על הנייר. מורגשת מהאיש - ישרה, כנות, ונועם . ואת כהרגלך שואלת חדה כמו תער. תענוג.

       

       

      תקראי את הספר שלו. הוא צועק את זה כבר שנים נותנים לו פרסים אבל  איש לא מקשיב לו....

        20/8/11 23:26:

      צטט: yairgil 2011-08-20 22:39:59

      ביס דוקו הוקרן סרט מרתק (שכחתי את שמו) שמתאר את השיטה והארועים שהובילו לקריסת העולם הפיננסי ב 2008, ואיך כל האשמים יצאו לא רק ללא פגע אלא גם עשירים בהרבה ממה שהיו. אחת התובנות שחידשו לי בסרט היא העובדה שהממשל - כל ממשל - כולל זה של אובמה, חסר אונים נגד שלטון וול סטריט והתאגידים, כיוון שהיועצים הכלכליים של הממשל הם פרופסורים בכירים לכלכלה באוניברסיטאות ידועות שמשתכרים הון תועפות בייעוץ או עבודה עבור אותם תאגידים ומוסדת פיננסיים עצמם. משום כך הסיכוי שיתוו מדיניות נגד השיטה שממנה הם עצמם מתפרנסים הוא אפסי.

       

       

      אתה צודק זה בכלל לא שיייך לשיטה זה שייך לאנשי

      אובמה הפסיק את הקמפיין שלו בספטמבר 2008 לבוא להצביע על הביל אוט הראשון. שחילץ את המנהלים של  AIG ואת המערכת הבנקאית. לא היתה שום בעיה לדאוג שבסגרת הביל אוט כל המנהיגים של וולסטריט שאחראים למפולת ישלמו  מחיר ומחיר אישי הוא לא רצה ואף אחד מהמשל לא של בוש ולא שלו רצה את זה. להגיד שהוא חסר אונים? זה באמת אנדרטיימנט של העשור....

        20/8/11 22:39:
      ביס דוקו הוקרן סרט מרתק (שכחתי את שמו) שמתאר את השיטה והארועים שהובילו לקריסת העולם הפיננסי ב 2008, ואיך כל האשמים יצאו לא רק ללא פגע אלא גם עשירים בהרבה ממה שהיו. אחת התובנות שחידשו לי בסרט היא העובדה שהממשל - כל ממשל - כולל זה של אובמה, חסר אונים נגד שלטון וול סטריט והתאגידים, כיוון שהיועצים הכלכליים של הממשל הם פרופסורים בכירים לכלכלה באוניברסיטאות ידועות שמשתכרים הון תועפות בייעוץ או עבודה עבור אותם תאגידים ומוסדת פיננסיים עצמם. משום כך הסיכוי שיתוו מדיניות נגד השיטה שממנה הם עצמם מתפרנסים הוא אפסי.
        20/8/11 22:35:

      ש. זה נובע מגעגוע לישראל אחרת?
      ת. בהחלט. ישראל שאני מתגעגע אליה שמשוררים, סופרים וסתם אנשים יושבים בה ומשוחחים, יש איזה אמת במקומות האלה, בלי התיימרות למשהו שלא קיים, ישראל האחרת היא ישראל חסרת פוזות, המתרכזת בשני האידיאלים היפים של היהדות והציונות: החום האנושי ועולם הרוח, אני שייך לאותו ענף ציוני שמאמין שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, אבל שהיהודים צריכים להתייחס לזר ולגר בהגינות.

      ~

      יפה אמר !

        20/8/11 21:53:
      פעם ראשונה שאני שומעת כלכלן או בעיני יותר הוגה דעות בתחום הכלכלי שמסוגל להמריא מעל נוסחאות ולהיות פחות יומרני לגבי איך האנשים יתנהגו על פי תאוריה X או Y. אם מתוך צניעות או מפני שכל תאוריה מיושמת שונה במדינה אחרת ותוצאותיה שונות או מפני שבאמת היכולת לפרוגנוזה של תוצאות כלכליות לא בהכרח בתאימות עם התאוריה על הנייר. מורגשת מהאיש - ישרה, כנות, ונועם . ואת כהרגלך שואלת חדה כמו תער. תענוג.
        20/8/11 21:41:

      ש. באתר הבית הצבעוני והססגוני שלך מצאתי בין היתר מדריך אישי למסעדות ובתי קפה. שבו אתה כותב ,למרות שאני לא מבין באוכל ולא בקפה מסתתרים באתר הזה כמה רעיונות"
      ת. יש כאן עמדה מסוימת שהמקום הטוב ביותר הוא לאו דווקא מסעדה יוקרתית, הייחוד של בתי הקפה באתר שבכולם יש אווירה מיוחדת, רומנטית. כשאני מדבר על רומנטיקה של בתי קפה אני מתכוון למקום שבו בני אדם מגיעים כדי ליצור איזו אינטראקציה. חוץ מזה, בית קפה טוב הוא מקום שבו נוח לי לקרוא מאמר או לשבת לכתוב. לשבת בבית קפה זה מבחינתי לא בזבוז זמן, ימים שבהם אני לא יושב בבית קפה הם ימים לא טובים מבחינת עבודה. קחי למשל את קפה תמר, אני חושב שבת"א זה המקום הקרוב ביותר לאידיאל שלי בדבר בית קפה נכון, הבעיה שלו שהקהל שמגיע לשם קצת מזדקן עם הזמן, בשעות מסוימות אני מרגיש שם תחושות אימפולסיביות, שהמקום שייך לעולם נכחד, ובכל זאת היו לי שם כמה שעות מאוד יפות, שהגעתי בהן לרעיונות טובים.אני צילמתי את בתי הקפה באתר שיש שם בתי קפה שונים בעולם ובארץ, בת"א למשל את קפה סוכר, תולעת ספרים, הנרייטה. בית קפה שאתה יושב שם ומשהו באווירה בו מאפשר לך לחשוב, חשוב האור, הריח, משהו רך שנותן רמזים, אני יושב הרבה בבתי קפה.
      ש. זה נובע מגעגוע לישראל אחרת?
      ת. בהחלט. ישראל שאני מתגעגע אליה שמשוררים, סופרים וסתם אנשים יושבים בה ומשוחחים, יש איזה אמת במקומות האלה, בלי התיימרות למשהו שלא קיים, ישראל האחרת היא ישראל חסרת פוזות, המתרכזת בשני האידיאלים היפים של היהדות והציונות: החום האנושי ועולם הרוח, אני שייך לאותו ענף ציוני שממאין שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, אבל שהיהודים צריכים להתייחס לזר ולגר בהגינות.

        20/8/11 21:15:
      האמת שיש לי את הקטע בראיון על הקפה, אני אוסיף אותו, תודה עדי ! :)
        20/8/11 21:14:
      מאמר מקסים של איש מקסים וחכם. חבל שלא שאלת אותו מה עם פרוקיט הקפה שלו (יש לו באתר שלו רשימת בתי הקפה בטובים בעולם בכל עיר שהוא מסתובב בה..) כמעט "משמעם". האיש חוזר על תפיסת עולמו זאת שמה שנקרא "כלכלה חופשית" זה לא תפיסה כלכלית אלא עמדה ערכית. ואף אחד לא מקשיב לו.......אני מקווה שעכשיו יקישבו יותר. יש בעיה בעמדה הזאת שלו כי זה נותן לגטימציה לא להתיעץ איתו.... אני חושב גם שהוא קצת מפספס את היכולת של השימוש בכלים וכוחות כלכלים לצורך חלוקה שיוויונית של ההון והמשאבים. בכל מקרה ראיון מקסים ולהוציא את עניין הקפה כרגיל את בליגה אחרת. פשוט בליגה אחרת. תענוג
        20/8/11 12:47:
      כל הכבוד לראיון הזה נומיל'ה מתאים לי מאוד דבריו של פרופ' אריאל רובינשטיין או במילים אחרות מזדהה שבת שלום }{