פרק א' : http://cafe.themarker.com/post/2291215/
פרק ב' : אודם עמוק צבע תכול הרקיע עד לקו האופק הרחוק, דומה כי השמש מתכסה בצעיף שקיעתה בטרם יציף הליל מרבדי כוכבים. שירת ערב קיץ הצטלצלה בריקוד פעמוני וילון המשי השקוף, הירח המתמלא צף בנוכחותה מלטפת את עור פניה בפלומת נוצות בהירה, משב רוח ערב הרעיד את ריסי הפרווה הצחורים ואסף אליו את מחשבותיה שנסקו בתנועה ספיריטואלית הלאה. צליל קוביית הקרח המתבקע הסיט את מבטה אל לחש שבר צלול בספל המים שלצידה, בספונטניות שלחה אצבע אל תוכה פנימה כמוהלת את פתיתיו המתמסמסים. תחושת הקרירות צמררה את כתפיה החשופות, היא לגמה מעט מהמים ותהתה מתי יעלו המילים אל הכתב. מידת המורכבות יצרה אצלה שכבות של הגנה מרפדת שהגבילו את המרחב הנבנה סביבה, אולי משום כך אהבה לכסות את גופה בכותונת כתפיות דקיקה ואוורירית, להתמזג כמה שיותר באוויר המנטרל את ארובת החום הבוקעת מתוכה. בראשית זו היא שהייתה מאוהבת ומאוכזבת מעל לראשה, יש קושי רב בלהודות על המצאות במצב מביך עד מוות, לעמוד איתן ולהשיר מבט אל עומקו של הצער והכאב, מבלי לרצות לשקוע ברחמים, להתעלות מעבר לתחושת הקנאה והנקם, לנסות למלא איכשהו את החלל שנותר בה. בתחילה פגש בה וניסה להתקרב, היא כדרכה התרחקה, לא מצאה את המקום להכיל את עצמה והסתגרה, באה והלכה בחוסר שקט, אחוזת תזזית מקפיאה. בפעם נוספת זרק לעברה הערה, הוא לא ראה את חיוכה והיא נשמה לרווחה, בפעם אחרת חשה אי נעימות והשיבה לשאלותיו, השיח שנוצר היה נוח וענייני, שקול ומלא רוגע. לא היה ברור לה מי משניהם הקרין את השלווה, למרות שהכירה את סובלנות ההקשבה אצלה, מאוחר יותר הבינה את מלוא עוצמתו של הצעד הספק בוטח ספק נרעד הניצב מולה באומרו כי חש בשקט שלה. חייכה לעצמה - הוא לא ידע עוצמת הסערה שבליבה. ימים אח"כ מצאה את עצמה מחכה לבואו ומקשיבה לדבריו, מחברת פזל אנושי מחלקי משפטים שזכרה, מרכיבה קלסתר סמכותי וחי מלוטש בהומור מעודן. היא הבינה את פסיעות הגישוש האיטיות מבחינתו, סקרנות מעורבת באי וודאות הטתה את כף המאזניים לחובתה. ברגעים אלה ביקשה את השקט והרוגע להמתיק בהם חמיצות ימים אחרים, בחדות חושיה הבחינה במילים שנאמרו בין השתיקות, ברצונות לאתגר מעבר למצוי, בהמצאות בתנועה מתמדת מתוזמנת וערוכה בקפידה בלא לחוש ברגע דל פנוי ללא מעש, שמא תציף המיית הלב כמיהות עתיקות יומין. בתורה תרמה נִדְבָּךְ משא חייה ברגישות ובכנות, נזהרת ובוחרת בקפידה מילים, פורקת מטען אחד ומפזרת אותו על פני ימים, אחר משחררת את גלי העצב השמור והכלוא בה, מסירה מעליה כסות אסירה וכבל שַׁלְשֶׁלֶת חונק. השיח תיזז את מחשבותיה, אוסף תהיות ללא מענה מהם עולה השאלה: הכיצד אינה בזה לזה שגרם לה לא מעט אכזבה וכאב?!... המשך יבוא... |
ashorer
בתגובה על כָּל הַמִּלִּים הַכְּלוּאוֹת...
alxm
בתגובה על עֲדָיִים,
בדולח.
בתגובה על הֲלוּמָה
ashorer
בתגובה על בִּגְבוּלוֹת הַמֻּתָּר...
תגובות (45)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ת ו ד ה !
=====נשימתי נאצרה....
קראתי את שני הפרקים
נראה כמו סיפור רחב יריעה, בינתיים זו רק התחלה
הפה יפה ומדוייקת, וסחר לי קצת התפרעות
התפרעות שתספר לי מי היא הגיבורה
התפרעות שתיתן קצך קווים לאופיה
אבל אולי זה יקרה בהמשך.
אמתין.
תענוג את
קראתי את שני הפרקים.
רותקתי.
מפעם לפעם המילים הנכתבות
מגלות תובנות נוספות,
כמו חירות המחשבה והיצירה..
תודה לך !
"היא לגמה מעט מהמים ותהתה מתי יעלו המילים אל הכתב. מידת המורכבות יצרה אצלה שכבות של הגנה מרפדת שהגבילו את המרחב הנבנה סביבה, אולי משום כך אהבה לכסות את גופה בכותונת כתפיות דקיקה"
כתיבה מענגת... פשוט מענגת.
מותירה את הקורא משתוקק לעוד.
תודה לך יעל,
כמיהות על יפי האהבה,
שבת קסומה :)
"...שמא תציף המיית הלב כמיהות עתיקות יומין." -
ענוג.
נחכה ונראה...
לא מכירה דרך אחרת,
תודה יקירה!
כבר מבשיל...
בקרוב, תודה!
מקסים. רוצה עוד
תודה!
הכוונה למקצב/תבנית שמשלב שיר וריקוד
ומביא להתעלות רוחניות. דוגמת הספירלה
משלבת מהירות ורוח, לכן הקשר.
הגברת בסיפור לגמרי לא רגועה, הראש
מלא ברעשים בחייה, לחוויה ספיריטואלית
מצטרפת הנוצה שהיא לגמרי ממקום אחר
שבא למתן ולהרגיע.
אז זהו, שלא הבנתי עדיין
האם הכוונה לתנועה ספיראלית או תנועה ספיריטואלית ?
זו לא אותה תנועה...
תודה הנרי ג'י,
משתדלת מאד לכרוך
עדנה ורוך יחדיו,
השילוב מרגיע גם אותי...
לגמרי, תודה אחאב...
תודה אביה על תגובתך הנעימה...
ראשית תודה,
כתיבת רומן מצריכה ראש שקט וזמן,
אין מצב לעשות זאת בין עבודה ובית,
מה גם שאיני כותבת כל יום.
החשיבה צריכה להיות שונה וממוקדת
מטרה, אני מנסה בקטן כעת.
בקשר לשאלתך,
דמיין קריקטורה של מחשבות איש, או
שתצפה בענני מחשבה / בועות הרהור,
או סילסולי הגיגים כמערבולת.
פעולת הספירלה נעה בקצב הרוח, אין
הכוונה לסופה אלא לתנועה המחשבה
האוחזת באין סוף קצוות.
ואולי הספירלה היא מכנית יותר, ואין
לה קשר לרוחניות המחשבה והדרור
לו היא זקוקה?
מה דעתך?
גמני כאילו, מילים בעריכה...
עוד יגיע...
איזה כייף, אשוב בהקדם...
מחמאה נפלאה,
תודתי לך יקירה
שבוע מבורך...
תודה לך פיור,
מברכת לימים טובים...
כך קיויתי,
תודה אבנר...
"שירת ערב קיץ הצטלצלה בריקוד פעמוני וילון המשי השקוף"
עוד שורה שמוכיחה בעליל כי את חייבת לכתוב רומן רחב יריעה. די להתמהמהות.
למה לגזול מהתרבות העולמית את כישרון הכתיבה שלך?
אגב, האם השורה "ואסף אליו את מחשבותיה שנסקו בתנועה ספיריטואלית הלאה." כתובה בהתאם לכוונתך?
מחכה להמשך.....
יופי של כתיבה ותאורים שבקלות אפשר להתחבר אליהם.
שבוע נפלא ושקט...