גם השיר רוקד ומתלבט בין מה שיש ולמה שהיה יכול להיות, בין מציאות לבין חלום. אבל אם הרוקד לא שלם עם הצעדים, כנראה שזה לא נועד לקרות...

תודה ושנה טובה

תמר

היי דן,

בָּרִקּוּד הַזֶּה אֲנִי לֹא שָׁלֵם עִם צְעָדַי

וְהָאַדֶּרֶת הַמְּכַסָּה לִבִּי -

מִתְאַוָּה לָרֶדֶת;

מַעֲלָה גַּל זִכְרוֹנוֹת

רַק כְּדֵי שֶׁיֵּעָצֵר לְצַעֵר בְּוַלְס

שֶׁנִּקְטַע -

בקריאה ראשונית, לא הצלחתי להבין מדוע הקונפליקט. בקריאה חוזרת ומעיינת יותר, ניסיתי לחשוב על שתי אופציות: 

האחת - שכל השיר, וגם הריקוד העכשוי שהדובר בו לא בטוח בצעדיו - מדבר על קשר שהיה ונגמר.

והשנייה - שהבית הראשון ואולי גם השני, מדברים על קשר שנגמר, והבית האחרון מדבר על קשר שקורה עכשיו, אבל עם רצון להמשיך ולהגשים את הקשר הקודם.

הבית הראשון אולי בעצם מסביר את המשך השיר, כי נראה שהוא מספר על קשר שנקטע, וגל הזיכרונות משפיע על הדובר מלהינות ממה שיש לו כעת, ומוצג בבתים שבהמשך.

הָאוֹר חִבֵּק עַל רַחֲבַת הָעֵץ

וְגוּף הוֹבִיל גּוּף.

שְׁנֵי לְבָבוֹת הִפְעִימוּ אַדְווֹת

עַד הַיָּם רָגַשׁ;

הִרְגִּישׁוּ בִּנְפִילַת אַרְמוֹנוֹת חוֹל -

בְּאַהֲבָה.

הבית לעיל, מעיד על מהות האהבה שהיתה -  שני לבבות שהפעימו אדוות עד הים רגש.

הִתְפַּשְּׁטוּת הַשֶּׁמֶשׁ הִלְבִּישָׁה בַּת צְחוֹק

וְשַׁלְוָה מֻצְהֶבֶת.

הָעוֹנָה הִתְעַכְּבָה לְמַרְאִית עַיִן -

וְרָדֶיהָ הִשִּׁילוּ קוֹצֵיהֶם,

בִּשְּׂמוּ דֶּרֶךְ

שֶׁבְּחֶבֶל הַזְּמַן הָלְכָה וְנִתְהַדְּקָה.

וגם הבית הזה, כאן לעיל, הוא המשך ישיר לבית הקודם, מתאר שלוה, ויפה מאוד התיאור של:  

הָעוֹנָה הִתְעַכְּבָה לְמַרְאִית עַיִן -

וְרָדֶיהָ הִשִּׁילוּ קוֹצֵיהֶם,

היא התעכבה רק למראית עין, ויעידו על כך ורדיה, שבכל זאת השילו את קוציהם.

בָּרִקּוּד הַזֶּה אֲנִי לֹא שָׁלֵם עִם צְעָדַי

וְרַגְלַי הַכְּבֵדוֹת

מוֹשְׁכוֹת לְקִדָּה נֶחְרֶצֶת -

מוּל מְצִיאוּת הַהוֹרֶגֶת בְּרַכּוּת;

בְּתוֹךְ חֲלוֹם הָעוֹרֵג

לְהַגְשָׁמָה.

והבית האחרון, מבלבל אותי מעט, כי מצד אחד הדובר לא שלם עם צעדיו, ומצד שני רגליו הכבדות מושכות לקוד מול מציאות ההורגת ברכות, בתוך חלום שעורג להגשמה.  אז שוב נשארת מבולבלת מול שתי האופציות, ואולי זה מה שיפה כאן בשיר הזה.

שפת הכתיבה שלך מאוד  יפה. וגם השיר כולו יפה.

יצירה ענוגה ברכותה למרות שאלת ה"להיות או לא להיות"...

שיר התלבטות וחשש מחד ורגשות גועשים וחום שמש מלטפת מאידך...
הספק המנכר לאורך הדרך, המכביד את הצעדים, המונע זרימה...
ונשאלת השאלה -

האם הדובר רוקד את הריקוד מתוך ידיעה שבידו חלום שהוא רוצה להגשימו למרות החששות הנובעים עקב פציעות העבר או שהוא רוקד אותו עם הפרטנר הלא נכון - רק כי צריך, רק כי זה מתבקש, רק בגלל אילוצי הזמן?
כך או כך כתיבה נהדרת, שילוב אסוציאטיבי נוגע של מטאפורות ציוריות המציירות תמונה ברורה למרות הערפל העוטף את הדעת והספק המוביל את הריקוד.
שאפו,
ותודה על ביקוריך,

ג'אן

אתה משורר גדול, דן.
השיר הזה שלך בנוי לתפארת מכל הבחינות ובעיקר מן הבחינה הרעיונית. השיר מכניס אותי לאוירה ולתחושות באותו אופן קריאה. מאוד אוהבת את הסגנון שלך.
ג'ודי.

מאד מודה לכם ידידיי

שימחתם אותי :)

מאחל לכם המשך שבוע שקט ונעים

דן -

מצטרפת למשבחים -

אכן שיר שחודר לנשמה

עונג לקרוא אותך עוד מ...ימים ימימה

שני לבבות הפעימו אדוות

והים? רגש רגש

אפילו ארמונות חול....הרגישו

איזה יופי של תיאורים

אני שם כמעט...כל יום:)

אז יכולה לדמיין גם

יופי של דימויים - כמו:-

 הִתְפַּשְּׁטוּת הַשֶּׁמֶשׁ הִלְבִּישָׁה בַּת צְחוֹק

וְשַׁלְוָה מֻצְהֶבֶת.

הָעוֹנָה הִתְעַכְּבָה לְמַרְאִית עַיִן -

וְרָדֶיהָ הִשִּׁילוּ קוֹצֵיהֶם,

בִּשְּׂמוּ דֶּרֶךְ

שֶׁבְּחֶבֶל הַזְּמַן הָלְכָה וְנִתְהַדְּקָה.

תענוג

תודה

אשוב שוב במהרה :)

כ"תפתח חלון" הלב יתמלא מחדש, ותוכל לשאת אותה בחיקך,
ולרקוד בשלמות לצלילי הולס הענוגים.
אוהבת לקרוא את שירך.

ידידי,

תפנה את עצמך לעבר מנגנון הנשימה ותקשיב כמה רגעים לתנועה המופלאה הזאת

 של האוויר שנכנס ויוצא מתוך הגוף ,

אין סוף לתחושות שמתרחשות בזמן הריקוד,חוויה אחת קטנה ובודדת והיא הופכת להיות עולם ומלואו,

באותו זמן אתה גם יכול להקשיב למחשבות שמתרוצצות אל תוכך ומחוצה לי או ליצור מחשבות בעצמך.

האוקיינוס שלך עצום ומכיל את כל גלי הרגשות,

מקסים הריקוד,

ואני נהנתי ממנו בלי סוף.

תודה !

"הִתְפַּשְּׁטוּת הַשֶּׁמֶשׁ הִלְבִּישָׁה בַּת צְחוֹק

וְשַׁלְוָה מֻצְהֶבֶת.

הָעוֹנָה הִתְעַכְּבָה לְמַרְאִית עַיִן -

וְרָדֶיהָ הִשִּׁילוּ קוֹצֵיהֶם,

בִּשְּׂמוּ דֶּרֶךְ

שֶׁבְּחֶבֶל הַזְּמַן הָלְכָה וְנִתְהַדְּקָה".

כתיבה משובחת, בוגרת ובשלה, דבר מה עליון בער שם

ופתאום חשתי כמו  הסונטה הפסיקה לזרום

מעל אצבעות  רגושות ודאוגות, הייתה שם נעימה 

צלולה ואיטית  ופתאום חשתי כי נמוגה ההילה.

שיר אקטואלי

מדהים...

אבל לא מוותרת על השמש...המנצחת...

תודה דני

בטי

תגשים את המנגינה שבליבך באהבה...

אדם לא שלם עם צעדיו
כמה נכון להגיד זאת על רחבת ריקודים
ולא רק...

דן היקר,
אתה עוד תלמד לרקוד ותהייה שלם עם צעדיך והמציאות, כן המציאות תעלה כל כל דמיון..
שיר יפהפה♥

מַעֲלָה גַּל זִכְרוֹנוֹת
רַק כְּדֵי שֶׁיֵּעָצֵר לְצַעֵר בְּוַלְס
שֶׁנִּקְטַע -
דן,
השיר מתנגן במוסיקה מאוד נוגה
האדרת המכסה, הרגליים הכבדות,
תחושת עייפות תחת עול הזכרונות והגעגועים.

והחלום עורג להגשמה...

לו יהי..

ריקוד כמו חלום מציאותי
לריקוד הזה צריך שניים :))
עושר של שפה ודימויים
תודה

כמה נוגע ... אהבתי מאוד !

בְּתוֹךְ חֲלוֹם הָעוֹרֵג

לְהַגְשָׁמָה.

אני בעד לרקוד את הואלס הזה.

http://www.youtube.com/watch?v=Vz1-mTcm3hY&feature=related

הוספת תגובה

אתה כותב מקסים... ואם צעדים וריקוד אז אך ורק טנגו לדעתי, ובתור אחד שלמדה לרקוד טנגו בבי"ס לטנגו הנה משהו יפה עבורך

יוליה

בָּרִקּוּד הַזֶּה אֲנִי לֹא שָׁלֵם עִם צְעָדַי
וְהָאַדֶּרֶת הַמְּכַסָּה לִבִּי -
מִתְאַוָּה לָרֶדֶת;

שנה את צעדיך והשל אותה -

כי כמוך יודע מה מסתתר בליבך אשר מתחת לאדרת.

הריקוד הזה כנראה לא כמו הריקוד האחר, המוכר מהעבר
ולכן הצעדים עדיין "עורגים להגשמה"
הכתיבה נפלאה כתמיד

גם ריקוד מתחיל בצעד קטן...
כתיבה יפה, אהבתי **

הריקודים האלה, שבהם אנחנו לא שלמים עם צעדינו, הם הריקודים הכי משמעותיים ומרגשים, אבל הם גם אלה שמקשים עלינו ביותר...
באהבה... 3>

כשם ששירתך שלמה, הייה איש יקר, שלם בצעדי ריקודך.

אתה יודע את המוזה בהתגלמותה, וכך יהיו גם צעדי ריקודך.

כתבת כה נוגה/נוגע את החלום העורג להגשמה.

וכל חלום כזה העורג - יתגשם.