לפני כחודשיים, הגה צעיר ממרכז הארץ את מחאת הקוטג´. הוא לקח נושא שבאמת נמאס לאנשים ופצח בקול קורא להחרמת הקוטג´. היוזמה הצליחה מעל המשוער ואכן החברות החלו בתחרות בינן לבין עצמן מי מוריד את מחירי החלב בכלל והקוטג´ בפרט. אותו צעיר, איציק אלרוב שמו, בוודאי לא שיער איזה רעיון הוא נתן לבני אדם שלא חסר להם קוטג´. יש להם כזה לא רק מגבינה. אנשים שחיים בבתים מפוארים ומרוב שהם שמנים — הם בועטים. מדובר באנשים רחוקים מדת, מה זה רחוקים? הם שונאים את הדת יותר משהם אוהבים את אויבינו. אנשים שחותרים תחת בטחון המדינה, שמלשינים לגויים באורח רציף על כל מה שמתנהל כאן כדי לפגוע כאן בביטחון ובכלכלה. אנשים שתומכים בכסף בכל מה שיכול להזיק למדינה אם מבחינה ביטחונית ואם מבחינה חברתית. לא מדובר באנשים טיפשים. אבל יש להם הבנה גדולה כיצד ניתן לגייס אנשים טיפשים. אלה הם חכמים לרעה שיודעים היטב את המלאכה, בעיקר בכל הנוגע להטיית דעת קהל, ללחץ על גופי שלטון וכד´. אנשים אלה, יכלו לכל היותר להזיק לישראל, אבל מעולם לא הצליחו לסחוף את הציבור איתם. אפילו לא ציבור של אלף איש. איך מזיקים לישראל? מקימים ארגונים של אנשים היושבים במחסומים ומספרים לעולם על יחס בלתי נאות של חיילים לערבים העוברים במחסום, זאת מבלי להתייחס לכך שקרו מקרים רבים של אנשים ונשים שהשתמשו במחסומים להעביר חומרי נפץ ולפוצץ אוטובוסים במרכז ישראל. ארגונים כמו "מחסום ווטש" מונים לא יותר מעשרה בני אדם, אנשים אלה שנואים על מרבית תושבי המדינה, ודי שיעמדו במרכז כל עיר שהיא להפגין ומטר הגידופים יומטר על ראשם. הם מיעוט שבמיעוט שבמיעוט, והם מסוכסכים בינם לבין עצמם כי לכל שמאל קיצוני יש שמאל קיצוני עוד יותר. בתכל´ס המחסום הזה של חוסר היכולת לסחוף את הציבור ביטל את השפעתם והם היו כזבוב המציק לפיל גדול, נו טוב, אולי עכבר ולא זבוב. ניתן לשער שמצב הזה די תסכל אותם. הם יושבים מבוקר עד ערב לפגוע בכל מה שקשור לעם היהודי , יש להם תקציבים מקרנות בעולם המעונינות בחיסול ישראל, ומקרנות בישראל המעוניינות בישראל חדשה שזה סוג של חיסול ישראל. מה עושים, הם חשבו, כיצד ניתן לסחוף את ההמונים למטרתינו לפגוע בכל מה שריח יהודי נודף ממנו. איציק אלרוב, הבחור הצעיר מהקוט´ג הגיע להם בדיוק בזמן.
עוד לפני ששככה מהומת הקוטג´, הם כבר סחבו ארבעה אוהלים לשדר´ רוטשילד בתל אביב, באקט שצולם על ידי עשרים מצלמות האחוזות בידי אנשי עיתונות (שמגוייסת בלאו הכי למאבקם). הם לא דיברו על הכיבוש ולא דיברו על היחס לערבים ואפילו לא על השלום. הם רק התבכיינו על מצוקת הדיור. הם לא סיפרו מה תפקידיהם (רובם ככולם בכירים בתנועות שמאל קיצוניות משמאל למר"צ) הם לא סיפרו היכן הם או הוריהם גרים (רובם ככולם לא בעשירון אלא באלפיון העליון), הם רק דברו על המצוקה של אזרחי ישראל להגיע לדירה. האספסוף שמע — ומיד רץ לשם. עשרות אלפים החלו להתקבץ, ולאחר מכן הביאו איזה זמר שגרם למאות אלפים לצאת וכך קיבלתם את המחאה שמטלטלת את המשק והממשלה. קחו כל אחד ואחד מהמתקבצים בהפגנות השונות ותשאלו אותו אם הוא יודע מה מטרתם של מארגני ההפגנה והוא יאמר לך: "בעיית הדיור". לו ידעו ההמונים את מי הם משרתים, הם כלל לא היו יוצאים להפגנה. והתקשורת: היא מצידה שמרה על דממת אלחוט ורק עיתונאי אחד, קלמן ליבסקינד שמו הסיר את המסוה מעל מארגני ההפגנות ומטרותיהם אבל קולו נשמע כערער בערבה. בכל דור ודור היו אנשים כאלה שרכבו על קטנותם של בני האדם וגייסו אותם עבור מטרתם.
לפני כעשרים וחמש שנה, כמדריך צעיר בקייטנה, נוצרה בעיה פתאומית: לילדים הובטח טיול, אך לא היה אישור והאחראים לא ידעו כיצד להודיע על כך לילדים. מה עשו. הם שלחו את המדריכים לדבר עם הילדים ולומר להם כי בתכנון הם היו צריכים להיות בבריכה אבל מנהלי הקייטנה התקמצנו לשלם דמי כניסה לבריכה ובמקום זה הם רוצים לדחוף להם איזה טיול שבו אין דמי כניסה לשום מקום (כמובן שהטיול אמור היה לעלות פי עשר מהבריכה בשל מחיר האוטובוסים ליום שלם). בתוך שתי דקות זעקו מאות חניכי הקייטנה "לא רוצים טיול, רוצים בריכה" מנהלי הקייטנה הסתובבו עשו פרצופים של כעוסים ופגועים, ניסו לשכנע את הילדים שהטיול דווקא הרבה יותר שווה והוא יום שלם בעוד הבריכה היא לחצי יום, אבל דווקא דברי הגיון אלה נחשדו אצל הילדים כאילו מי שהוא מנסה לעבוד עליהם (ולזאת התכוונו המארגנים מלכתחילה) לבסוף לאחר מחאה מאורגנת היטב "נכנעו" המארגנים והילדים קיבלו בריכה במקום טיול... הסיפור הזה מוכיח מהו כוחו של אספסוף מתלהם. הוא כלל לא חושב. הוא מובל. לעדר מובל יש כוח רב. רק למי ששולט בו. ברגע שהצלחת לקחת את האספסוף אחריך באיזושהי אמתלה -אתה יכול להוביל אותו בקלות — עד התהום. קחו מהפיכות מפורסמות כמו המהפיכה הקומוניסטית. כמה אנשים חכמים ומלומדים (לנין וטרוצקי) ישבו בגלות והצליחו לסחוף את ההמון שבאמת היה רע לו, למהפיכה נגד הצאר. התוצאה היתה שהצאר ומשפחתו נהרגו באכזריות ואנשים הסתובבו שיכורי ניצחון — לא לאורך זמן — מהר מאד נוכחו לדעת שהשלטון הרע הוחלף בשלטון רע עוד יותר ואם עד כה היה אסור להם לפעול נגד השלטון, כעת אסור גם לדבר ואפילו לחשוב ואם עד כה היה חוסר, זה הפך לרעב של ממש. ומנהיגי המהפיכה — הם הסתדרו מצויין בדאצ´ות ובמכוניות פאר, שום דבר ממה שהטיפו לו הם לא קיימו — הם רק גייסו את האספסוף שייתן להם את החיים הטובים ומי שילם? האספסוף, אלא מה? כך גם באיראן של השאה. אנשים היו חופשיים וחיו לא רע. עד שמישהו שכנע אותם שאצל חומייני יהיה להם יותר טוב. את התוצאה הם סובלים עד היום הזה במשטר נוקשה ומושחת שבו המקורבים משגשגים וכל השאר חיים בעוני, במחסור, בפחד ובחוסר שליטה על חייהם. וכעת מחאת הדיור/הקוטג´/העגלות שאמורה להביא דבר אחד — החלפת השלטון בשלטון שמאל שיביא פגיעה באוכלוסיות רבות ובמדיניות שתביא טרור, חלילה, כפי שעשו קודמיהם.
ימים אלה, מוכיחים בצורה מוחשית, אם מישהו בכלל צריך הוכחה, שההנהגה האמיתית היחידה, היא כזו שאינה מושפעת מדעת האספסוף, כזו שאינה מנסה לרצות איש, שאינה מנסה להתחנף, שגם אינה תלויה בשגיונותיו של ההמון ואינה עומדת לבחירות, פרט לבחירה האישית של כל אדם לשמוע בקול המנהיג ולא לסור ממנו ימין ושמאל. במילים אחרות הנהגה תורנית, גדולי הדור שהולכים בדרך שנתוותה לנו במתן תורה והועברה לנו על ידי מעתיקי השמועה עד לדורנו אנו. |