בתמונה - שיר קינה לאלוהים אחר

היום נקלעתי לויכוח הישן והטוב ההוא שלא מוביל לאף מקום and yet  - כל כך קשה בלעדיו.

יש אלוהים?

האם הוא המציא את האדם - האם האדם המציא-אותו?...

ואם בכלל אלוהים הוא אשה?

אמממ...עושה דיי נעים לחשוב דווקא על האופציה הזו משום מה. מין פנטזיה על מפגש מיוחד.

למרות שיש לי אותן טענות לשני האלוהימים, הזכר והנקבה.

כי בימי גראדים אלה אני לא מוצא חיזוק לטענה הדתיים ואחד דוד אהרון ש "הכל זה מלמעלה".

אני לא מוצא הגיון וסיבה עתידית או משמעות עמוקה שאין אני בא אל פתחה וטיבה עקב היותי - לא מאמין. בימים כאלה אני נוטה להאמין שהכל זה מלמטה.

Soul of a woman was created below.

גם אנחנו ווז קריאייטד שם, למטה.

והיצר מניע אותנו גם בימים קשים, כאלה.

היצר להמשיך לאהוב, לשיר, לזיין, לחיות. פשוט לחיות.

אתו או בלעדיו.

סלחו לי אבל

אני לא רואה את אלוהים באיזור בימים כאלה.

נצטרך להסתדר בלעדיו זמן מה.

אז, המשיכי לנגן לנו בכינור, אליאנה שלי...

שיר געגועים לימים טובים יותר.