היום דיברנו על משוגעים. בכולנו יש משוגעים מסוג כזה או אחר, לכל אחד יש את המשוגע שלו, יש אנשים שהמשוגע שלהם מוחצן, כשהם משתגעים כ-ו-ל-ם מרגישים. יש אחרים, גם הם משוגעים אבל אצלם השגעון בא בגוונים אחרים, שקטים, נסתרים, מוחבאים - אין לי מושג, וגם אין לי יכולת לזהות את זה אצל אחרים, וזה ממש ממש בסדר.

אני מאמינה שאני מצאתי את המשוגעת שלי, או לפחות גוון שאני מכירה טוב, כן מלכת הקרח, לא מרגישה כלום, שום דבר לא מזיז לה, שישרף העולם!!! לפעמים מספיק שמישהו בעבודה אמר משהו, או שחברים היו אדישים וככה עוברים ימים שלמים עד שהמיאוס עובר כל גבול.

במסגרת שבה אני נמצאת אנחנו לומדים כל הזמן לזהות את המקומות האלו ולזוז - ללא תנאי, וזה מאד לא פשוט. איך זה שהאגו מנהל אותנו ככה ?  איך זה שאנחנו עושים לעצמנו כל כך הרבה רע ?

להרגיש זה להיות בחיים - לא להרגיש זה בדיוק ההיפך !