כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    זו לא אני זו היא

    כל הכתוב בבלוג זה הינו פרי מוחה הדמיוני של הכותבת ואין ליחס לו כל משמעות. כל קשר בין הכתוב למציאות הינו מקרי בהחלט. הכל מומצא, גם הסיפורים האמיתיים.

    0

    כוחו של הרגל

    32 תגובות   יום שני, 22/8/11, 08:19

    הם שוחחו הרבה על החיים. שיחות מעמיקות אל תוך הלילה. דברי פילוסופיה. עניינים ברומו של עולם. הוא סיפר לה איך הוא נפצע בצבא. חשף רגל מצולקת וחזה מלא גאווה. נשימתה נעתקה. היא צקצקה בלשונה. היום, חמישים שנה אחרי, אותו הסיפור, אותה התגובה. הוא סיפר איך הוא נפצע בצבא. חשף רגל כואבת ועייפה. צקצקנו היא ואני בהתאמה.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/12 13:57:
      אמנות הסיפור הקצר...
        26/10/12 07:06:
      יפה לכם הרגל השיחות והצקצוקים.
        2/10/12 17:10:
      המתלחמה שבתוכנו
      כמעט שנה מאז כתיבת הפוסט הזה! ושוב אותו הסיפור...
        1/6/12 20:02:
      מעולה. מזכיר לי, "אם אין דבש, קנה סוכר". אהבתי מאוד.
        10/5/12 09:05:
      כוחו של הרגל וכוחה של הרגל...
        5/4/12 09:02:
      תרם את שלו...
        27/10/11 19:24:
      "כוחו של הרגל" על שום מה? על שום הרגל המצולקת או על שום ההרגל? עכ"פ לאחר 50 שנה לא מתרגשים מרגל מצולקת...אולי מחיים מצולקים.
        26/10/11 09:16:
      יותר מ-20 תגובות. ומי מהם באמת הבין את הראש שלך?
        24/10/11 18:33:
      ישנן פציעות שאינן מחלימות
        21/10/11 05:06:
      כל ציקצוק בעיתו ובזמנו ומשמעותו עמו
        16/10/11 09:51:
      קסמים מהלכים עם צקצוקים.
        29/9/11 12:24:
      נדמה שהמונח "הותיר צלקות" מתיחס תמיד לכאב שלא נגמר, אבל כשחושבים על זה - צלקות זה מקום חמים ובטוח, שנעים לחזור אליו. הוא אוצר בתוכו את כל כוחות ורגשות העבר אבל הוא נטול כאב לחלוטין. (סתם משתף, בצקצוק חרישי)
        22/9/11 21:23:
      משחק מילים מתוחכם עם שם הפוסט. אהבתי.
        13/9/11 19:43:
      מי המצקצקים ?
        13/9/11 13:21:

      צטט: Naomi-W 2011-09-13 08:34:58

      תשמעי את היצירה כוחו של גורל - ורדי. בכל פעם שאומרים את צמד המילים "כוחו של" אני נזכרת בה. חוץ מזה אהבתי את השורות הקצרות שכתבת כאן. אני מתכוונת לקרוא עוד מלך ומכווה מאוד שאת כותבת גם ארוכים :)

       

       

      משגע אותי כשאני עושה כאלו טעויות...מקווה מאוד שהבנת את הכוונה...על כל מקרה במקום הכתוב באדום היה צריך להיות: משלך ומקווה.

        13/9/11 08:34:
      תשמעי את היצירה כוחו של גורל - ורדי. בכל פעם שאומרים את צמד המילים "כוחו של" אני נזכרת בה. חוץ מזה אהבתי את השורות הקצרות שכתבת כאן. אני מתכוונת לקרוא עוד מלך ומכווה מאוד שאת כותבת גם ארוכים :)
      שיגרה זה רע? לא. שיגרה זה טוב מאד.
        9/9/11 00:02:
      וההרגל קפא על שמריו...
        8/9/11 07:15:
      אהבתי - את הגלוי ואת המרומז. כל טוב, עמוס.
        7/9/11 16:12:
      סבא גיבור, ואתן בסובלנות שלכם ממלאות את ראותיו באוויר לנשימה.
        5/9/11 21:23:

      צטט: שרשירית 2011-08-24 08:31:48

      תצקצקו כמה שאתם רוצים, 50 שנה זה מכובד. בטח לא הולך ברגל !

       

       

      50 שנה לא הול......כמעט הלכה הרגל ! :))

        1/9/11 06:36:
      כשמתאימים, שם שוכנת הנוחות.
        29/8/11 14:39:
      אני דווקא חייכתי , לא עצבן אותי בכלל (ואני טיפוס עצבני בדר"כ) :-)
        24/8/11 08:31:
      תצקצקו כמה שאתם רוצים, 50 שנה זה מכובד. בטח לא הולך ברגל !
        23/8/11 10:30:
      אחרי חמישים שנה יש עוד על מה לדבר ?
        23/8/11 06:04:
      קצקוץ, עבד הסיפור, לא ?
        23/8/11 00:09:
      צקצוק אינו חד משמעי
      לצקצק ביחד זה תמיד יותר טוב , לא??? נפלא.
        22/8/11 16:31:
      בפעם הראשונה הקסם מהלך עליהם כשהמיתוס והצעירות מתערבבים. וחמישים שנה אחרי חברו להם העייפות עם הפיקחון.
        22/8/11 15:08:
      כוחה של הרגל.
        22/8/11 14:21:
      על זה נאמר - "ההיסטוריה חוזרת. לראשונה כטרגדיה, לאחר מכן כפארסה" :)

      פרופיל

      שרשירית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין