כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Big in Japan

    בית לכל מי שהשאיר את לבו בטוקיו (כמוני) ועבור כל מי שרוצה לטעום ולו במעט את החוויה היפנית.

    ציונות היא לא מילה גסה

    20 תגובות   יום שני, 22/8/11, 09:34

     

    כמה חודשים אחרי אסון רעידת האדמה והצונאמי שפקדו את יפן, חזרה דקלה כהן לארץ השמש העולה לגלות, מה השתנה? היא גילתה שם עם המצוי בחשבון נפש, שמרכין ראשו בענווה אל מול הטבע ומרים ראשו בגאווה אל מול החיים ואחד כלפי השני. מה אפשר לומר? מעורר השראה.

     

    ''

     

     

    אני מתנצלת על ההפוגה ארוכה בכתיבה ,אבל היא נבעה מנסיבות משמחות – נסיעה ליפן לשלושה שבועות קסומים.

     

    זוהי נסיעתי הראשונה מאז אסון רעידת האדמה שפקד את יפן במרץ האחרון.

    זו גם הפעם הראשונה בה נסעתי עם חשש כבד בליבי. איך תקבל אותי ארץ השמש העולה ומולדתי השנייה לאחר הטראומה הקשה שעברה? האם טוקיו התוססת עם אורות הניאון המרהיבים איבדה מזוהרה?  האם יפן חבולה ופצועה?

     

    כבר בשדה התעופה בו המתנתי למטוס הממריא ליפן, שמתי לב לשינוי הראשון, כאשר הבחנתי כי כל הנוסעים הם יפנים (מלבד בחורה הודית צעירה שחבקה תינוק הנראה מעורב). היפנים, שחזרו עמוסי חוויות מטיול בתורכיה, הבחינו מפעם לפעם בחיוך הקטן על שפתיי לאור שיחתם, ועל כן פנו אלי בשפתם.

    הם שאלו: את נוסעת לטוקיו?? עניתי שכן ואז כמו תמיד התחיל מטר של שאלות מדוע בחורה זרה מבינה את שפתם ומה מטרת נסיעתי ליפן ועוד אינספור שאלות.

    כאשר נשאלתי האם האוכל היפני ערב לחיכי עניתי כי האוכל היפני הינו אחת מהתשוקות הגדולות בחיי ויפן היא אהבה גדולה בשבילי. לפתע עמדו שלוש בחורות יפניות בשנות העשרים לחייהן, מחאו כף ופרצו בצחוק מתגלגל. כאשר שאלתי לפשר מחיאת הכף ענתה לי אחת מהן "את אוהבת את ארצי, מולדתי-עובדה שמשמחת אותי". כמובן שהן הציעו לי גם ליווי ובילוי משותף בטוקיו.

     

    בנחיתה בטוקיו כבר ממש הרגשתי את השינוי: המזגן עבד במתינות רבה, התורים הארוכים היו לבעלי הדרכון היפני כאשר התור לדרכונים הזרים היה ריק באופן שמעולם לא ראיתי. נכנסתי תוך שניות אחדות לאיסוף הכבודה, ויצאתי מהשדה ללא כל בדיקה של הציוד.

     

    אויר חם ולח קיבל את פני בעיר וסקרנות אינסופית משולבת בפחד אמיתי לחוש את תוצאות האסון באוויר מילאו אותי.

     

    מיד לאחר הגעתי לעיר, ביקשתי מהמארחת שלי לשתות את המרק האהוב עליי ביותר, מרק סובה (אטריות כוסמת). היא לקחה אותי למסעדה ומהר מאוד מצאתי עצמי לוגמת מרק חם במסעדה בה המזגן עבד בטמפרטורה של 27 מעלות. זאת, בעקבות דרישת הממשלה להוריד את צריכת החשמל ב-20 אחוז לכל בית אב ועסק ביפן. מהר מאוד הרגשתי איך חום גופי עולה לגבהים שלא הכרתי מאז חליתי בקדחת בחופי תאילנד.

    אז שאלתי מהו הקנס על אי הורדת הצריכה ונעניתי מיד :"אין שום קנס-כולם הורידו את הצריכה". לאחר מכן התברר לי שרק חברות הענק יאלצו לשלם קנס במקרה של חריגה.

     

    לאחר סיום הארוחה יצאתי לרחובות העיר לבדוק את מבצעי הקיץ.

     

    להפתעתי, הבחנתי ששקיות הקניות בידי הצרכנים היפנים כולן לבנות עם עיגול אדום- סימן שפירושו דגל יפן. בכל החנויות ראיתי גם כרזות ענק של "אנחנו נעבור את זה", "לעולם לא נשכח את ה-11 למרץ", "יפן אזרי כוח" ועוד.

    במרבית החנויות שביקרתי היה לפחות מוצר אחד או שניים שההכנסות ממכירתו הוקדשו לשיקום איזור הרעש והסביבה.

     

    בתחנות הרכבת הושבתו המדרגות הנעות וחלק ממכונות מכירת כרטיסי הרכבת כחלק ממדיניות החיסכון בחשמל.

    אני רוצה שתבינו, בתחנות אלו לעיתים צריך לטפס למעלה מ 30-40 מדרגות כדי להגיע לרציף והשבתת חלק מהמכונות פירושה תורים ארוכים להפליא במכונות העובדות. כל אלו מתקבלים בהבנה מוחלטת ללא כל טרוניה מצד תושבי העיר.

     

    בנוסף, בכל אירוע בו ביקרתי, כולל מופע קפוארה שנערך באולם ענק מלא אנשים שישבו מעל לשלוש שעות ללא כל מיזוג, נערכה התרמה לטובת איזור הרעש.

     

    באחד הימים החלטתי להתפנק במספרה. כאשר שוב נשאלתי על ידי עובדת המקום מה מטרת ביקורי  ביפן ועניתי, כמו תמיד, שמעבר לביקור ועבודה, יפן היא המקום האהוב עלי בעולם, נעניתי ב"תודה רבה לך. אני שמחה שאת אוהבת את הארץ שלי".

     

    מה קורה פה? שאלתי את עצמי, כיצד מצליחה לייצר מדינה זו אהבת מולדת ברמות כאלו ??? מה מלמדים אותם בבתי הספר ?? מאיפה הם יונקים את הגאווה הגדולה הזו בארצם ??

     

    כאשר הערב ירד ויצאתי לחוצות העיר, עצבות גדולה פשטה בי. אחד המראות הבלתי נשכחים הוא טוקיו המוארת בלילה, אולם עתה רוב הבניינים אינם מוארים ושלטי הניאון הענקיים כבויים.

     

    "האם החשיכה בלילה היא זמנית או  מעתה ועד עולם?? " שאלתי את המארחת שלי בכאב ודאגה.

    "כרגע היא זמנית, היא ענתה לי. אבל יפן משנה כיוון. היינו חזירים בכל הנוגע לצרכנות וצריכה וכעת אנו מרכינים ראש בפני איתני הטבע".

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/10/11 23:37:
      הכוונה לתצרוכת הכללית-האורות ברחובות,מכוניות זללניות,ראוותנות ורעבתנות לשמה.היפני הפרטי באמת חוסך ליום הרע
        4/10/11 19:25:
      קצת התפלאתי לקרוא את המשפט "היינו חזירים בכל הנוגע לצרכנות" שבסוף הפוסט. היפנים דווקא ידועים כחסכנים.
        10/9/11 21:50:
      חנה אני מסכימה איתך.האזרח הפשוט לא מראה התנהגות ניאותה ברחוב.לדעתי הכל מתחיל מהחינוך של ההורים ומערכת החינוך גם יחד.ניתן לשנות זאת.
        10/9/11 11:54:
      אין רואים בחוצות את אהבת העם לארץ.יותר מדי מילים באנגלית מקשטות את השלטים.רמת הנקיון במדרכות ותחזוקתן אינן מוסיפות לנו שאר רוח.אם יהיה ליחיד נעים זה יתבטא גם בזקיפת הראש והגב שיוביל לגאוה המתבקשת
        23/8/11 10:15:

      צטט: דיקלה טוקיו 2011-08-23 00:28:47

      אינני חושבת שגאווה לאומית ואהבת הארץ היא התנשאות מעל האחר.אני גאה מאוד להיות יהודיה וישראלית.ולמדתי מהיפנים שאין בכך כל פסול.להיפך,היפנים בזים לאנשים שמזלזלים במורשתם ומסורתם.מפה גם חוזקם הלאומי.

       

      בוז לאנשים שמזלזים במורשתם, הוא סוג של התנשאות, לא כך ?

      בכל מקרה, לדעתי יש שם משהו עמוק יותר ,  בלי להיות בר סמכה בנושא.

      חשוב לי לציין , שהיפנים בהם פגשתי באופן אישי, היו אנשים מקסימים , פתוחים וסופר חביבים , גם במושגים מערביים.

      כמעט כולם ...

      ועל הישראלים, אין לי כוח להרחיב, אני מתעייף רק מלחשוב על זה...

        23/8/11 08:19:
      גם אני מאוד אוהבת את ארצי,במיוחד בגולה אני מקפידה לספר רק את היתרונות וההישגים של ישראל.צניעות היא תכונה נעלה אך בכל מה שקשור לישראל,אני לא צנועה וגאה בה.
        23/8/11 02:28:
      מסתבר שצניעות וענווה ואהבת האדם מאפשרים חיים מאושרים לא פחות. התרשמתי מאד מהדברים שלך ובעיקר מאהבתך ליפן ומנהגיה. אני מכיר את אהבת הארץ שלי ונהנה מאד חשמוע מזרים שאומרים טוב עליה. מאוד אוהב ומוקיר.
        23/8/11 00:33:
      מיכל,רוני,3 משאלות אתם רק נותנים לי כח לכתוב עוד.תודה על המילים החמות
        23/8/11 00:28:
      אינני חושבת שגאווה לאומית ואהבת הארץ היא התנשאות מעל האחר.אני גאה מאוד להיות יהודיה וישראלית.ולמדתי מהיפנים שאין בכך כל פסול.להיפך,היפנים בזים לאנשים שמזלזלים במורשתם ומסורתם.מפה גם חוזקם הלאומי.
        22/8/11 20:22:
      צטט: EFFI 2011-08-19 02:19:36 בחרתי להביא בפניכם קטע מתוך יצירת הפאר של דוד שמעוני. היצירה - מצבה. לו יכולתי הייתי מקליד את כל היצירה אבל היא ממש ארוכה. יתכן וכל פעם אקליד קטעים. אין קטעים נבחרים - הכל מובחר. זה - לצערי לא מופיע בבחינות הבגרות וספק אם מישהו בתיכון או ביסודי או בגן בכלל מזכיר אותו ואת יצירותיו. חבל לי שזמנכם יבוזבז על שורות הבלע המיותרות שלי. הנה אחד הקטעים: אכן... אידיליה...אמנם לא מנה איש דליי הזיעה, ניגרו ממצח כתריאל ביוצרו אידיליה מסלעים, יומם יפרך הגוף במחצבה, על פיגום הבניין, לילה בגעת הטרשים יסקל, ינכש, ינקה, מים יטלטל מלמטה, מצינור השכונה, ואולם, שמח בחלקו כתריאל ושמחה נוות-ביתו איתו: עלתה בידם לקיים את תורת ארץ ישראל. וזאת התורה: היאחזות, הסתפקות במועט, התמדה. מאי היאחזות? כל איש מישראל על אדמת ישראל חייב התערות בתוכה ולו גם בשורשי ציפורניו, אולם בפועל ממש: לנסוך על עפרה זיעתו, נסך יום יום, נסך-קודש, בלעדיו לא יעמיק השורש, הטות יום יום את האוזן ללחש הקרקע הפראי, לחש הלחשים, המטהר, המרפא, הנוסך ביטחון. מאי הסתפקות במועט? פת לחם שתספיק לשניים אל נא יאכלנה האחד, אך גם אל יסחר בחציה! נתון יתננה לרעב!---והפליג כתריאל מאד בשבח אותה מצווה ובמתן שכרה העצום: חייב כל איש מאתנו לראות את עצמו כאילו עובר עם אורחה עייפה בישימון, שם לביא וליש, כלום אין כל אחד ואחד לשלום השיירה אחראי? כלום אין כל אחד מחויב לשמור על כל טיפה בחמת, פן אחר כך לזולתו תחסר – וגווע בצמא?... אך כהתמעט האורחה, כן תמעט התקווה לישע, יחת פריץ חיות מהמון, אך ירהיב את ליבו במעטים, יסגור המדבר לעד גם על אלה ששתו לרוויה... אך אם המצווה נקיים, מצוות ההסתפקות במועט – כמה עולמות נקיים! כמה נפשות נחייה! רבבות אחים בגולה נעלה מגיא הצלמוות, רבבות אחים יגבירו חיילינו בארץ... ואולם עוד כמה מעלות טובות למצווה הזאת עלינו: היא תרגילינו לפשטות, לשנאת תפנוקים, מותרות, היא תחסננו בגוף וברוח כראוי לאומה עומדה בשדה המערכה, ואולי בקרב המכריע... אך בלי התמדה אין שורש וערך לשום מעלה טובה, ככה בלי שמש וגשם יבלו הנאים בפרחים.
        22/8/11 20:18:

       感謝

       תודה.

        22/8/11 17:51:
      אכן יש דברים רבים שאפשר ללמוד מיפנים, עם שכ"כ שונה מאיתנו . דבר אחד כן משותף, לצערי : התנשאות מעל עמים אחרים. רק שאצלינ היא בראש חוצות, ואצל היפנים, היום לפחות היא יותר נחבאת אל הכלים .

      הפוסט הופיע כבחירת העורכים ובצדק.

      כדאי לנסוע עד יפן כדי ללמוד: אהבת הארץ מהי?

      אולי נשלח לשם את עורכי עיתון האם, הנקרא "הארץ", כדי ללמוד הנושא?

        22/8/11 16:55:
      את הכתבה הזאת צריך ללמד בבתי הספר.כדאי להביא זאת לידיעת שר החינוך כל הכבוד לכותבת על הרגישות הגדולה והעין הפקוחה כל הכבוד פאני
        22/8/11 16:50:
      מרגש לקרוא את רשמיך.
        22/8/11 16:30:
      הסיבה העיקרית לדעתי היא החינוך,הדגל וההמנון בכל כיתה וכיתה.שנית,המדינה די פועלת לטובת אזרחיה.פערים כלכליים קטנים,גאווה לאומית,עם שמפרגן.פשוט לקנא
        22/8/11 15:10:

      מעניין, מה גורם לאזרחים היפנים

      להיות כאלה.

        22/8/11 15:09:
      איזו רגישות, את מקסימה
        22/8/11 10:55:
      מדינה ענקית בכל מובן ועניין! בארצנו זה לא היה קורה. המדינה היתה נסערת והכל היה חוזר לסורו. נפעמת...
        22/8/11 09:51:
      התרגשתי. פסוט מעורר השראה! הלוואי והם יהיו "אור לגויים" שזה בערך כל שאר העולם חוץ מהם...:)

      ארכיון

      פרופיל

      דיקלה טוקיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין