כותרות TheMarker >
    ';

    אוכל, בעיקר סיני, תרבות ותכנים אישיים

    בבלוג הזה תקראו תכנים שיעשו לכם טוב על הנשמה. חלקם יהיו מהנים מאוד, חלקם יגרמו לכם לבכות, חלקם יצחיקו אתכם עד דמעות, חלקם ירגשו אתכם עד מאוד ויש גם הרבה אוכל, מתכונים, המלצות על סרטים, ביקורות תרבות והרבה צילומים טובים. תהנו.

    0

    מצרים בעין הסערה- מזווית אישית

    25 תגובות   יום שני, 22/8/11, 18:08

    עוד לפני שהחליטו לשרוף שוב את דגל ישראל בשגרירות בקהיר החלטתי לנסוע למצרים.

    לפני שנסעתי למצרים בחודש יוני השנה אמרו לי כולם שאני משוגעת, שלא נוסעים למצרים עכשיו, לא באווירה כזו ששונאים את הישראלים שם, שזה מסוכן, אבל אני חשבתי לעצמי שאם לא אסע השנה מי יודע אם בכלל אוכל אי פעם לנסוע למצרים, אז הודעתי לכל המנדנדים שיניחו לי לנפשי.

     והחלטתי לנסוע.

    אני בנאדם שבדרך כלל  אין בו פחד, מאמינה שאני  אהיה בסדר, ואסתדר. נסעתי למצרים לבד. עליתי על אוטובוס לאילת ומשם לטאבה. השוטרת במעבר הגבול שאלה אותי אם אני בטוחה שזה נכון מה שאני עושה ואם אני בטוחה שאני רוצה באמת לנסוע למצרים.

    עניתי לה שאין שום בעיה.

    במעבר הגבול בטאבה ישבו כמה שוטרים משועממים וניסו לקטול יתושים עם מחבטים חשמליים. היו שם הרבה יתושים.  לעומת זאת לא היה אף תייר חוץ ממני.

    מצאתי בדואי נחמד כבן 50 שתמורת מעט כסף יחסית הסכים לקחת אותי ספיישל לקהיר כי רצה לבקר את הנכד שלו בסואץ.

    כיוון שחייתי בסיני שתיים בעבר הרחוק ואני מדברת בדואית  לא רעה בכלל קשקשנו כל הדרך ובכל פעם – והיו הרבה פעמים כאלה- שעצר אותנו מחסום של המשטרה או של הצבא הוא מיד אמר להם בביטול שאין צורך להראות את הפספורט שלי כי אני תיירת מפלסטין. ערביה מוסלמית.

    אני די הייתי בלחץ מהסיטואציה הזו ואמרתי לו כמה פעמים שלא מומלץ לשקר, כי אם מישהו יתעקש בכל זאת לראות את הדרכון שלי ויגלה שאני לא מוסלמית ואל ערביה הוא לא יהיה כל כך מרוצה אבל הבדואי המשיך בשמחה רבה לחייך לכל שוטר וחייל שפגשנו בדרך ולספר להם שאני פלסטינית.

    הוא גם נהג כמו מטורף, זגזג בין המכוניות ובמקום להגיע בתשע שעות לקהיר הגעתי בשש וחצי שעות.

    בעלי  שנסע לקהיר חודש וחצי לפני כדי ללמוד מצרית, חיכה לי  ברחוב ולקח אותי לדירה השכורה שהוא חלק עם אמריקאית והחבר האנגלי שלה ממוצא פקיסטני.

    בערב כבר יצאנו כולנו אני, בעלי הסיני, החברה האמריקאית, החבר הפקיסטני ועוד כמה מצרים נחמדים לבית קפה שעל הנילוס.

    היינו חברוה די מוזרה אני חייבת לציין. הפקיסטני ואני צלמנו כמו משוגעים וכל הזמן ניסיתי לדמיין לעצמי מה האנשים חושבים עלינו.

    למחרת היה לי התקל הראשון עם מצרי ששאל אותי מאיפה אני וכשעניתי שאני מישראל הוא שאל אם עוד לא רצחו אותי.

    ''

    שקלתי לרגע להתחפש למצריה כדי לא להתבלט אבל החלטתי להישאר בבגדי המערביים

     

     

    מאותו רגע החלטתי לספר לכולם שאני מפינלנד וזה עבר די בשלום עד שבאלכסנדריה נתקלתי בשוער שידע כמה משפטים בפינית. הוא קשקש במהירות בשפה הלא מוכרת לי ואני הנהנתי בראש ואחר כך הוא עזר לנו למצוא בית מלון וחיכה שנסיים את הרישום.

    פקיד הקבלה, כמו פקידי קבלה אחרים במצרים החוויר כשראה את הדרכון שלי, אבל השוער הנחמד הרגיע אותו ולפתע התחיל לדבר אתי בעברית שוטפת וסיפר שלמד עברית בבית ספר והוא יודע לספר סיפור יפה על דייג שדג דגים גדולים.

    זה קרה לי בכל מקום במצרים שבו הייתי נאלצת להוציא את הדרכון הישראלי, במשרדים ממשלתיים היו מתחילים מיד להתלחש, או שהיו לוקחים את הדרכון וחוזרים אחרי עשרים דקות או יותר, דקות מורטות עצבים לבעלי המסכן, כי בכל רגע נדמה בכל זאת שיגיעו אנשי הביטחון המצריים וייקחו אותנו לחקירה.

    בדרך כלל יצאתי תמיד עם עוד בחורה או עם חברים אחרים אבל יצא לי גם להיות די לבד ברחוב המצרי והאמת הרגשתי ביטחון. מספרים שם הרבה ספורים על נשים שעוברות לבד ברחוב ומתקיפים אותן.  גם הכרתי כמה בחורות שתקפו אותן. בחורה אחת מאיסלנד שמסתובבת כבר שנים ברחבי העולם ומתנדבת בכל מיני מקומות מוזרים ספרה לנו שערב אחד כשחזרה מעבודתה בשכונה די שקוטה ויוקרתית בקהיר בשם מאאדי, ראתה גבר צעיר על אופנים עם סל ובתוך הסל תינוקת. כשראה אותה היא מספרת הוא עצר את האופנים רץ אחריה ו ניסה להפשיט אותה. היא הדפה אותו. הוא ברח ותוך כדי כך התינוקת נפלה לו מהסל. הוא הרים את התינוקת, השאיר את האופנים והצליח להימלט.

    ברכבת התחתיתשל קהיר היה מאוד לא נעים, את נדחקת בין מאות אנשים בתוך קרון. הם מזיעים וטורפים אותך בעיניים, לא מסירים את המבט, ויש כאלה שמנסים להתקרב. אני הרכבתי משקפי שמש לא הסתכלתי להם בעינים ועשיתי פרצוף קשוח.

    זה לא עזר בדרך כלל.

    מה שיפה אצלם בכל זאת זה שהם  קמים ומאפשרים לנשים וילדים ולמבוגרים לשבת במקמם.  ואז בפעמים רבות יצא לי לשבת פחות חשופה ופחות נתונה לאנשים שינסו אולי לגעת בי.

    הדברים האלה לא הפריעו לבעלי. מה שהדאיג אותו הכי הרבה זה שאני התעקשתי להסתובב בכיכר התחריר וקרוב אליה ובכל פעם שהגעתי לשם הייתי מוקפת באנשים, שאי אפשר לדעת אם הם סתם מפגינים, סקרנים או אנשי בטחון. הם צילמו אותי מכל הכוונים, תחקרו אותי מאיפה אני ומה אני עושה שם ובדרך כלל הייתי נעלמת מעיניו של בעלי לדקות ארוכות והוא היה משתגע עד שהייתי חוזרת אליו עם פנים זורחות אחרי שגם אני הייתי מצליחה לחלץ כמה תמונות טובות מהמקום.

    אבל המצב עשה את שלו וניסיתי מאוד לשמור על פרופיל נמוך לא להתבלט לא לדבר עם אנשים למרות שמאוד רציתי ואני אוהבת לפגוש אנשים ולדבר אתם.

    אנסה להמשיך לכתוב יותר על חווייתי במצרים מאוחר יותר, איך ניסו לגנוב ממני דברים, איך הצליחו, על החרמנות של הגברים המצריים ועוד בפעם הבאה.

    מי שמעוניין יכול גם לבוא לתערוכת הצלומים שלי הנה הלינק.

    http://cafe.themarker.com/post/2308037/

     

    והנה כתבה בעכבר העיר

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/8/11 10:29:
      פוסט מרתק

      צטט: rina53 2011-08-25 01:13:25

      פוסט מעניין מרתק... נראה שעברת הרבה סיטואציות לא נעימות...החל מהנסיעה המטורפת עם נהג המונית.....וכלה בנסיעה ברכבת התחתית הדחוקה....שמסתבר מתיאורייך שהגברים המצריים די קרציות....

      כן רינה הגברים המצרים הם קרציות ללא ספק

       

        25/8/11 01:13:
      פוסט מעניין מרתק... נראה שעברת הרבה סיטואציות לא נעימות...החל מהנסיעה המטורפת עם נהג המונית.....וכלה בנסיעה ברכבת התחתית הדחוקה....שמסתבר מתיאורייך שהגברים המצריים די קרציות....

      צטט: בן גור 2011-08-23 22:03:07

      מ ע נ י ן. שובבה, לא בריא להשתולל יותר מדי :)

      לא השתוללתי בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום ...

      צטט: קביאר 2011-08-24 11:01:18

      תמשיכי בסדרת כתבות על הביקור הזה. אני בטוחה שיש לך עוד המון מה לספר

      תודה קביארית

      צטט: א ח א ב 2011-08-24 10:01:09

      פוסט מרתק....לנסוע עכשיו למצריים ? צריכה להיות סיבה טובה..

      לא נוסעת עכשיו (:

        24/8/11 11:01:
      תמשיכי בסדרת כתבות על הביקור הזה. אני בטוחה שיש לך עוד המון מה לספר
        24/8/11 10:01:
      פוסט מרתק....לנסוע עכשיו למצריים ? צריכה להיות סיבה טובה..
        24/8/11 08:46:
      מרתק ,מחכה להמשך ,,תודה
        23/8/11 22:03:
      מ ע נ י ן. שובבה, לא בריא להשתולל יותר מדי :)
        23/8/11 21:58:
      אמנם חזרת בשלום, אבל הנסיעה למצרים בעת הזו היא בגדר חוסר אחריות טוטאלית! וכמו ששמשתמע בסיפורך, לא היה חסר הרבה שהטיול היה נגמר אחרת.

      צטט: כותבת באפוק טיימס 2011-08-23 09:20:17

      צטט: אילניק 2011-08-22 20:08:50

      מחכה להמשך, מרתק!
      המשך אכן יבוא.

       

      זהו שוש לכן נסעתי כשנסעתי כי לא ידעתי אם יהיה לזה המשך בעתיד

       

      תמיד חלמתי לראות את הפירמידות, נראה לי חלום רחוק מתמיד עכשיו..

      צטט: אילניק 2011-08-22 20:08:50

      מחכה להמשך, מרתק!
      המשך אכן יבוא.

       

      צטט: אורנה ע 2011-08-22 20:52:21

      אכן מרתק,אך לא הייתי עושה זאת במקומך.
      העניין הוא שחשבתי שאם לא עכשיו אז אף פעם. מי יודע מה יהיו פניה של מצרים בעתיד.

       

      צטט: אלכסנדר הגדול 2011-08-22 23:28:28

      מרתק. נדרש לא מעט אומץ. וממתין לשמוע מה למדת משהייתך שם על העם המצרי, על הלך הרוחות שם, לאן הולכת מצרים?
      בעקרון האנשים מבולבלים מאוד, לא יודעים בדיוק מה הם רוצים, אבל מאמינים שהם רוצים שינוי, החלפת המשטר, רצו שמובארק ילך הביתה, ואחר כך כל אחד כמובן רוצה את מה שהוא זקוק לו ביותר, כמו אצלנו, דיור, משכורת טובה יותר (הם מרוויחים שם בערך -400 200 שקל לחודש).

       

      צטט: אילנה אדנר 2011-08-22 23:38:31

      בעניין שריפת הדגל והתלהמויות אחרות נגד ישראל - אני לא יכולה להעיד על כך שכלללללל המצרים אוהבים ישראלים, אבל כדאי מאד לבדוק אם שורפי הדגל לא היו פלסטינים. אני מעיזה לכתוב כך משום מדברים שנאמרו לי על ידי אנשים המתגוררים במצרים....שורפי הדגל והמתלהמים למיניהם לא היו 'מצרים אסלים'...

      תודה אילנה, אני לא יודעת אם להתעודד ממה שאת אומרת או להתחיל לחשוש (:

      צטט: ליריתוש 2011-08-22 23:53:16

      בחיי, היה לך אומץ.....אני רעדתי לכל אורך הסיפור שלך....איפה קונים כמה גרמים של חוסר-פחד וכמה זה עולה? ....:-) מחכה לפרק הבא!
      נולדתי ככה.
      אגב יש סיכוי שניפגש בשבת.

       

      צטט: The light, 2011-08-23 08:04:44

      יאירה, תעשי לי טובה אישית, אל תשחקי אותה גיבורה ותשמרי על עצמך. זה ידוע שמהפכות חברתיות לא יודעות לשמור על חיי האזרחים שלהן אז קל וחומר של ישראלית. אשוב

      תודה, מתוק, אבל האמת היא שנזהרתי מאוד. יצא לי לשוחח אגב עם איש בטחון של חברת הייטק והוא סיפר לי שהסכנה הגדולה ביותר במצרים היא להידרס בכביש. הם נוסעים כמו מטורפים.
      אחריה הסיכון הגדול הוא לנהגים. הנושא הבטחוני נמצא במקום השביעי....

       

        23/8/11 08:04:
      יאירה, תעשי לי טובה אישית, אל תשחקי אותה גיבורה ותשמרי על עצמך. זה ידוע שמהפכות חברתיות לא יודעות לשמור על חיי האזרחים שלהן אז קל וחומר של ישראלית. אשוב
        22/8/11 23:53:
      בחיי, היה לך אומץ.....אני רעדתי לכל אורך הסיפור שלך....איפה קונים כמה גרמים של חוסר-פחד וכמה זה עולה? ....:-) מחכה לפרק הבא!
        22/8/11 23:38:
      בעניין שריפת הדגל והתלהמויות אחרות נגד ישראל - אני לא יכולה להעיד על כך שכלללללל המצרים אוהבים ישראלים, אבל כדאי מאד לבדוק אם שורפי הדגל לא היו פלסטינים. אני מעיזה לכתוב כך משום מדברים שנאמרו לי על ידי אנשים המתגוררים במצרים....שורפי הדגל והמתלהמים למיניהם לא היו 'מצרים אסלים'...
        22/8/11 23:28:
      מרתק. נדרש לא מעט אומץ. וממתין לשמוע מה למדת משהייתך שם על העם המצרי, על הלך הרוחות שם, לאן הולכת מצרים?
        22/8/11 20:52:
      אכן מרתק,אך לא הייתי עושה זאת במקומך.
        22/8/11 20:08:
      מחכה להמשך, מרתק!

      ארכיון

      פרופיל