עומדת בשער הבסיס החדש. לא יודעת לאן לפנות. נושאת עיניים, רואה אותם. ספק צועדים ספק מרחפים, יד ביד, לא מדברים וכל כך קשורים זה לזה . "אפשר לעזור?" הוא שואל והיא מחייכת. הסברתי. "בואי איתנו " היא אומרת. הוא לוקח את התיק הכבד שלי ושלושתינו צועדים ליעד. בערב עודכנתי: הוא- סגן מפקד הבסיס, היא- חברתו מימי התיכון. באה הרבה לבקר. זוגיות מופלאה. הוא - שקט ולא יוצר קשר עם אחרים. היא – חייכנית וחברותית. זוג משמיים. ליל שבת – משמרת לילה, אני יושבת בחדר הקשר וקוראת ספר. הוא נכנס לבדיקה שגרתית. "קוראת?, מה?" משפטים חתוכים וקצרים. השיחה מתחילה וגולשת, המשפטים מתארכים . קריאה בקשר. אני עונה. הוא יוצא וחוזר עם שתי כוסות קפה ועוגה . "איך ידעת?" "הרגשתי" . ממשיכים מהמקום בו הפסקנו לא שמים לב לזמן שעובר. המחליפה שלי נכנסת לחדר. הבעת פניה משתנה להבעת תדהמה. "לילה טוב לך, ומשמרת נעימה לך " הוא אומר ויוצא. " מה קרה פה?" היא שואלת ומתחילה בהתלהבות לחקור. לא מאמינה ש"השתקן" דיבר דיבורים שמעבר לעינייני הצבא. "היה משהו?" היא שואלת ספק ברצינות ספק בצחוק . "ממש !!!! " אני עונה וחושבת "כמעט? " . במשמרת הצהרים הוא בא ומתיישב באופן טבעי, הקפה כבר איתו וגם העוגה. פותח בשיחה. ושוב חולפת משמרת שלמה של שיחות "אינטלקטואליות" שכמעט גולשות לשיחות אישיות . אבל לא... נזהרים. וכך חולף סוף שבוע של "כמעט". ואני מרגישה גבוה , מתחילה לרחף על השביל למגורים וכולי מחייכת. מרגישה את המבטים של חברתי האומרים "תיזהרי. את משחקת באש". משמרת אחרונה של סוף השבוע. מחר כולם חוזרים לבסיס. הוא נכנס. יושב. " חבל שזה נגמר" . שותקת. "סוף שבוע כזה לא היה לי אף פעם פה". הוא מתחיל לספר על החברה מהתיכון, על ההרגל, על זה שאף פעם לא עצר לחשוב אם באמת הם נועדו זה לזו . ועכשיו הוא לא ממש בטוח. ניגש אלי, קרוב קרוב, רוכן אלי ושפתיו מרחפות על לחיי. כמעט נשיקה. ימי השבוע חלפו בזחילה, היא לא מגיעה לבקר. הוא מחייך אלי. מתחילים להתלחש. באחת מארוחות הצהרים הוא מתיישב לידי ואומר מבלי להביט בי " הפסקתי את הקשר איתה " . וכמעט שאלתי "בגללי ?" היחסים בינינו מתהדקים. בכל משמרת שלי הוא מגיע ויושב לידי. מתחילים להיפגש גם בחופשות. וכמעט שואלת "אז מה אנחנו?". עברתי לבסיס אחר, שמרנו על קשר ואז הגיע האחר. הוא לא "כמעט" והוא ישיר וכן והוא שלי . הקשר עם "כמעט " נותק. חלפו השנים. נישאתי וילדתי שני ילדים. השמועות אמרו שהוא גם נישא ונולד לו ילד. חי בארה"ב. יום אחד הוא מתקשר. "מה נשמע ?מה קורה?, מצב משפחתי?" "שני ילדים ובן זוג" . "משפחה" הוא אומר " לי יש בן אין בת זוג. אין משפחה". ועוד שנים חולפות ושוב מגיעה שיחה ממנו "מה נשמע? מה קורה? מצב משפחתי?" " שני ילדים ללא בן זוג". " אולי ניפגש?" " בשמחה". נפגשים. מדברים, צוחקים. ועוד פגישה. נגיעה מקרית , ונגיעה לא מקרית. ליטוף. נשיקה. וכמעט ... ועברו חודשיים ומגיעה השיחה "מה נשמע ? מה קורה? " "כרגיל. לא השתנה. ואצלך?" "ילד אחד בארה"ב, ובת זוג עם שני ילדים. כמעט משפחה " . המשך יבוא? אולי. הלואי. ואולי סוף סוף בלי "כמעט"? |