| היה היה בארץ קדמונית ארמון דמיון עתיר מראות ובו התגוררו כל החולמים מכל המקומות ומכל הזמנים. בהיותם חולמים לא הסתפקו תושבי הארמון במציאות שהשתרעה מחוצה לו ונאלצו להיחלץ ממנה אל מחוזות הזוהר האינסופי. שם היה לכולם ברור שאין חלום אמת שלא יוכל להתקיים. הם עסקו בפיתוח החלום ובטיפוחו ולא נכנעו ללעג ולאי הבנה. מעת לעת היו נודדים בכוח דמיונם אל נקודות שונות על ציר הזמן, שם סופקו להם משובים מרעננים ומיפגשים עם חולמים נוספים. כך התחזקה בהם תחושת השיתוף, והנשיאה בנטל החריגה מהכלל זיכתה אותם בכושר התבוננות מיוחד. כל חולם יכול היה לחזק את ידי רעיו ולמצוא עבורם את המילים הנכונות כשרוחם הייתה נופלת בהם. ככל שהיה אחד מדרי הארמון מתקרב לשלב מימוש חלומו היה אושרו מתעצם, רוחו קרובה לטוהר ונשמתו נושמת דרור. הדיירים האחרים ששהו בארמון באותה עת יכלו לחוש בבהירות מסויימת, בהתאם לצלילות הכרתם, במתרחש אצל חברם הקרב למימוש. דרגת צלילות עליונה איפשרה להם לראות במו עיניהם את חזונו של חברם ואף לשמוע צלילים, לעיתים מתומללים, בהתאם למהות החזון ולמגמתו השיתופית. מראת ענק שהיוותה את קיר התפילה האחת של הארמון עמדה לשרות השפה המשותפת עם כוחות האור מכל הזמנים ושיקפה לדרי הארמון מיבזקי איתותים מהעתיד. וכך, בהיותם שקועים בתפילה להצלחת משימתם ולקירוב עידן מימוש החזון הכולל, האחד, הייתה המראה מציגה את מידת התקרבותם ואת מצב שיתוף הפעולה בינם לבין עצמם ובינם לבין כלל כוחות האור. המגמה העליונה הייתה חשובה לכולם, חשובה יותר מכל מגמה פרטית,שכן היה זה השלם ואליו שאפו כולם. בידי כל אחד מהחולמים היה מפתח להתעלות הכלל והפעלתו הייתה מותנית בטוהר כוונתו ובהתקדמותו הפרטית אל מימוש חזונו. כך יכול היה כל אחד מהדרים בארמון לעורר הכרתם ולקצר את זמן ההמתנה הכללי. מדי פרק זמן, לאחר התפילה, היו הדיירים מוצאים זמן לפעילות מחוץ לארמון. הם שאפו לביטול מחיצות בין אדם לאושרו, ולמעשה בין יקום לאושרו. הם רצו להרגיש בעולם כולו כבביתם, ורצו שהבית יהיה נעים ונוח למגורים כמו זה שראו בחזונם. הם ידעו שהמציאות על תלאותיה עלולה להרחיק מהפרט את מקור כוחו האמיתי- האמונה באפשר. ההארה השלמה ציפתה לכולם, מבטיחה פיענוח רזים וששון עד. וכך, כשעדן-הכרה משיק לעדן-הכרה נפרשת מעל עולם ומלואו חופת הצדק המוחלט, ואושר בה זוהר. הספירה לאחור החלה כשהארמון החל להתמלא בדיירים הנכונים למשימתם. הם היו נחים על גלי עליצות וחגגו כל עלייה בסולם הזוהר בסעודת אור טהור. המראה המרכזית החלה משקפת תמונה מקיפה ומתבהרת, ורוח הדיירים התחזקה. בהיותם מצויים בשלבי התבוננות צלולה במיוחד חשו החולמים כי כל יישותם מזדככת ומתחברת עם תבונת היקום השלם |