כותרות TheMarker >
    ';

    נשוי וזרוק בקרית מוצקין

    אחרי ארבע שנים במפעל פלסטרים בלוס אנגלס ועוד שנתים בניו יורק חזרתי למוצקין

    0

    המחאה, מדרישה לעתיד עד למאבק על מבנים נטושים

    1 תגובות   יום שלישי, 23/8/11, 08:26

    מצאנו בית.

    לפנות בוקר המשטרה פינתה את המפגינים מהבית הנטוש בדב הוז. המשטרה שוב עשתה את שלה. מפגין אחד נעצר ולבניין שלום. אבל מה שלום המחאה? ניתן לראות את ההשתלטות על המבנה הנטוש בדב הוז כביקורת כלפי עיריית תל אביב. אך אפשר גם לראות את המהלך הזה כמעשה המגלה עד כמה המחאה שהחלה ברוטשילד למעשה גדולה בכמה מידות על אלו הנקראים מוביליה ואולי גם עלינו כחברה. משינוי פערים חברתיים הצטמצם המאבק לכדי התגוששות עם עיריית תל אביב על מבנים נטושים! מדרישה לעתיד ולסדר עדיפויות חדש הצטמצם המאבק לכדי עניין תל אביבי?!    

     

    התבודדות.

    מעל לכל אפשר לראות את ההשתלטות במבנה הנטוש לא רק כאיבוד דרך אלא כדרך להתנתק. להיבלע בדוב הוז ולשכוח מכל מה שמתרחש סביבנו. למצוא מקום משם ניתן להתבודד. לאחוז בקירות הרועדים בדב הוז ודרכם להתרחק מסולידריות רחבה. רק ההתנתקות הזו היא כה מהדהדת עד שלרגע כל עניין המחאה נראה כעניין תל אביבי השמור לאלה שלא מצאו מקום מתאים לגור בו בחופשת הקיץ הזאת.

    המצלמה.   

    אם המטרה הייתה עוד צילום בעיתון אז המטרה הושגה. המצלמות הגיעו. משום מה המצלמות תמיד פה כשהמשטרה באה. רק שאנחנו כבר יודעים שהמצלמות לא תמיד מגיעות למקומות הנכונים. וכן שוב המצלמות נשארו בתל אביב. ושוב הפוקוס הוא עדיין יחיד. ושוב הקולות הם אותם קולות במקום שפעילות המחאה תתפזר מחוץ לתל אביב ולא תיתפס כעניין אישי של זאת עם הכובע וזה עם החולצה הצמודה. לכתוב על המחאה זה כמו לאחוז במצלמה ולהביט באותה התרחשות ודמויות לא מבעד להבזק אלא לאורך זמן. הבעיה היא שככל שחולף הזמן וההתבוננות במחאה מתארכת דעת המחאה נראת כה מוסחת ועסוקה בעצמה.

    אחריות.

    עכשיו זה תורכם לכתוב.       

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/8/11 09:17:

      אפשר להתייחס לזה כגחמה אגוצנטרית. אבל אפשר לצאת מקצה החוטם הישראלי ולראות מה קרה בכיבוש בתים בלונדון אמסטרדם ובמחאה הספרדית. האזורים פרחו והפכו לחלק מהצביון של תרבות העיר. הם שילמו מסים ושיקמו את הבתים, לפחות בקמדן טאון ובאמסטרדם,  ראיתי נפלאות. 
      יש משהו סמלי -פאלי,  כשראשי ערים המדיפים היבריס, בונים את מפלצות הבטון מעל ראשי כולם. מעבר לרווח הנדלניסטי, ושים לב,  התברר אור ליום אתמול[בתחקיר ערוץ 10]  שפרויקט השוק הסיטונאי קשור למרמה- כי אף אחד לא קונה את הבית בעצם[למרות מה שנאמר לקונים] אלא חוכר אותו ל-99 שנה ואז הילדים או הנכדים יצטרכו לרכוש אותו מחדש. כשחושבים על הלך הרוח הזה ובמקביל, ניצב לו בית ספר כאבן שאין לה הופכין 11 שנה ויכול היה לצופף תחת גגו כמה מאות אנשים אם למטרות דיור או למרכז תרבות או למטרה נעלה אחרת, מתחילים לשאול שאלות.  ראשי ערים מסוגו של חולדאי קרובים לשלטון ולבעלי ההון יותר מלעמך, אתה ואני לא מעניינים אותו. ואסור לשכוח שבחירתו מחדש תלויה בתושבים.

      שווה לך לקרוא את זה , על פתרונות לדיור. להטמיע ולשאול את עצמך, למה לא?

      ארכיון

      פרופיל

      MA'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין