אם זה היה מופיע בגליון פורימי כלשהו, אולי היה מקום לגחך מעט, אבל כאשר על הידיעה חתום מכון מחקר רציני כביכול, והיא מתפרסמת בחודש האבל על החורבן, קשה להתייחס אליה בחיוך. כולם יודעים — וזאת לא צריך לקבוע מכון מחקר — כי מערכת החינוך הישראלית כשלה כישלון חרוץ. לא בתחום הערכי, שם אפילו לא ניתן לדרג אותה, אלא בתחום הלימודי "נטו", שם מדורגים התלמידים הישראלים אי-שם בתחתית סולם ההישגים של תלמידי המדינות המפותחות.

מדינת ישראל משקיעה בתחום החינוך, עשרות מיליארדי שקלים בשנה. משרד החינוך הוא המשרד המתוקצב ביותר אחרי משרד הביטחון, ומערכת החינוך הישראלית אמורה לתת חינוך חנם לכל ילד ישראלי, החל מגיל הגן ועד סיום התיכון. ה"מוח היהודי", שהיה תמיד סיבה לגאווה יהודית בכל מקום בעולם, הפך להיות מוקד לדאגה בקרב קברניטי מערכת החינוך, הרואים פעם אחר פעם כיצד תלמידי מדינת ישראל מדורגים הרבה אחרי מדינות זניחות כמו ארמניה, מלזיה, קפריסין, ועוד מדינות מעין אלו, העוקפות את תלמידי ישראל בדירוג העולמי. מבין מדינות המערב, זוכה מדינות ישראל להישג כביר, כאשר היא ממוקמת במקום האחרון בטבלת ההישגים.

בכל מדינה מתוקנת, היתה מתחוללת "רעידת אדמה" לנוכח הישגים כה מחפירים. שרי חינוך, מנכ"לים או מנהלים בכירים, היו משלמים את מחיר הכישלון בכיסאם. בקבוצות ספורט, כאשר הקבוצה נכשלת, משלם המאמן במשרתו ולא השחקנים. כולם מבינים שם, שהמאמן אחראי ישירות לתפקודה של הקבוצה ולהצלחותיה. אבל במערכת החינוך הישראלית הכל רגוע ושקט. מנסים פה ושם לשפר הישגים, אבל איש אינו משלם במשרתו על הכישלון, מה עוד שעכשיו כבר יודעים כולם מי אשם. הנה מכון המחקר היוקרתי — מרכז טאוב למדיניות חברתית — מצא את האחראי לכישלון. כך מדווח אחד העיתונים הגדולים במדינה: "מחקר — החרדים אחראים לכישלון החינוך בארץ". כן, זו הכותרת. לא הלצה. כותרת רצינית ביותר. אמנם, כתב העיתון מודה שהחרדים כלל אינם משתתפים בבחינות הבינלאומיות הללו, ובכל זאת הם אשמים.

ובעצם למה לא? הרי החרדים אשמים במחיר הקוטג´ הגבוה, במחירי החשמל הגואים, במחירי הדיור המופקעים, במיוחד שהם רוכשים דירות ברבע ממחירן כידוע לעיתונאי שטרסלר, אז מדוע שלא יהיו אשמים בכישלון תלמידי המערכת הממלכתית בבחינות הבינלאומיות? ועכשיו להסברים: הראשון — העובדה שהחרדים התברכו במשפחות ברוכות ילדים, והם תופסים נתח גדול יותר במערכת החינוך הישראלית. השניה — העובדה שהחרדים הם "קבוצה לא יצרנית" כלשון המחקר, שאינה תורמת לפיתוח הכלכלי, ולכן כמות המשאבים שניתן להשקיע בחינוך, היא קטנה יותר. כך נוצר מצב שיש כמות תלמידים גדולה וכמות משאבים מוגבלת, וזו הסיבה לכישלון מערכת החינוך.

מי שהבין את הקשר, מתבקש לשלוח הסברים, או לחילופין לבדוק במערכת החינוך החרדית את ההישגים בתחומים בהם היא עוסקת, במגבלות התקציביות שלה. או אז הוא יגלה להפתעתו, שאפשר גם במשאבים נמוכים להגיע להישגים גבוהים, אם רק מפנים מעט מהראש את העיסוק בכל מיני הבלים המטמטמים את השכל ואוטמים אותו מלקלוט דברי חכמה. ילכו נא אנשי המחקר למרכזי הציבור החרדי, ויבדקו מעט את ישיבות בין הזמנים, שם יושבים אלפי תלמידים ומבלים את חופשתם ליד דף הגמרא, גם בימים בהם בני גילם אינם יודעים מאיזה צד פותחים ספר. או אז יבינו מעט, היכן טמונים שורשי הכישלון החרוץ של מערכת החינוך הישראלית.