אין ספק שמדינת ישראל מצויה במצב מסובך, אפילו בפלונטר בלתי אפשרי. סבב האלימות הנוכחי בדרום רק מראה, כמה הכל כה מבולבל, ובעיקר נפיץ. בוקה מבוקה ומבולקה. המדובר הוא במערכת יחסים עם אויב, שחלקו מהרשות הפלשתינאית בלבוש כבש, בעוד משנהו מעזה, חושף שיני זאב בלי מסכות. גם בתוככי האספסוף המרכיב צדדים ניכרים אלו, קיימים זרמי משנה ואף תת-זרמים, הקונים שביתה לעצמם, ללא משמעת ובלי יכולת כפיה הדדית. קשה לדעת עם מי יש לדבר אם בכלל, ואם כן, אז על מה לדבר. זוהי תמונה מיוחדת במינה, שיש רק משפט אחד שיכול לתאר אותה בצבע עז רושם: "בגוי נבל אכעיסם".

לכך יש להוסיף, את תגובותיהם הצבועות של שלל אומות, הכוללות משוא פנים, איפה ואיפה וצדקנות שכולה רשע, המשקפים תסבוכים פתלתלים, ששורשם באנטישמיות גלויה או מוסווית. הפכו והפכו בהיסטוריה המדינית העולמית ולא תמצאו כדבר הזה. במאמר המוסגר מותר לומר על דרך רבותינו בעלי המוסר, שההתבוננות בדברים על מורכבותם שאין לה אח ורע, צריכה לגרום לחיזוק גדול באמונה, על רקע השאלה, מדוע דווקא כשהדברים אמורים בעמנו עם סגולה, אין מקום לשום כלל ונימוס המקובלים בקרב העמים אף בעיתות מלחמה. ואיך זה, שרק השאלה היהודית אינה נותנת מנוח מאות בשנים — לא רק לצדדים הנוגעים בדבר — אלא גם לאלו המרוחקים ממנה מרחק רב.

מכל מקום כידוע, אלו המנהיגים את מדינת ישראל מופקעים ממחשבות כאלו. הללו שפתחו במסע הכחש על בסיס האמרה "ניקח גורלנו בידינו", התיימרו להציב מול כל שאלה כזאת תשובה הגיונית, על דרך מדינית רציונאלית, המתכחשת לייחודיותו של עם ישראל בין העמים. עם הזמן, הוברר חדלונם של תשובות אלו. שום צעד מדיני המקובל בעולם, כמו מלחמה שניסו בה בתחילה או אף מאמצי שלום מופלגים כפי שנקטו בהם, לא הביא פרי. סוף דבר, כיום המצב הוא של שלום ומלחמה משמשים בערבוביה ועוד באיזה ערבוביה!

אכן תיאור הפקעת המסובכת המשתקפת מהמערכת המדינית החיצונית, היא כאין וכאפס לעומת התסבוכת הפנימית, העולה מהמבט על הנהגתה של המדינה. שלל מפלגות ומנהיגים, מתמודדים בשצף קצף על דעתם, באשר למה שנכון לעשות נוכח צרותיה הביטחוניים של המדינה. הכל בפומבי ובפרסום רב, כאשר כל צד או רעיון, חשוף לאויב, כולל הציפיות לתגובותיו. פעמים נעשים גם צעדים ע"י גורמים שאינם בשלטון, המכוונים ליצור לחצים בינלאומיים על הממשלה הנבחרת. אין שום תרבות שלטונית מחייבת.

ומתוך כל הבלגן הזה וכהשלמה לצעדים המעשיים, פורח לו אורח מחשבה מוזר, הכולל סלנג שלם של טיעונים מטופשים בהתחכמותם. הכל הפוך על הפוך על הפוך. ככל שהאיפכא מסתברא יותר קיצוני הרי זה משובח וכמה שהדבר יותר אבסורדי, כן יש לו עדנה בקרב העיתונות המלווה את הכאוס הזה.

כידוע אין לנו יומרות לקבוע מעשית, דרכי מדיניות ביטחונית או אחרת. עם זאת, מותר לנו לשמור על שפיות, כאשר אנו רואים בעיתון ידיעות המצטטות "גורמי ביטחון", כמו אותה תוכחה פנטסטית, שהשמיע גורם בכיר במוצש"ק האחרון בבאר שבע, לסקרנים שמתעלמים מהוראות הבטיחות, בזמן התרעה על אפשרות נפילת טיל, כדלהלן:

"הסקרנים יוצרים בעיה לא רק לעצמם. הם מסכנים את חייהם, אך גורמים בעקיפין גם להמשך ההסלמה. ההסבר פשוט: הניסיון מוכיח, שכאשר מתרחש ירי ´גראדים´ ו´קאסמים´ לעבר ישובי הדרום, הצבא מגיב, אך התגובות מדודות ושקולות, וכך נפסק לו העימות לאחר זמן קצר יחסית. אולם אם ירי ה´גראדים´ גורם לנפגעים בנפש, כפי שארע אתמול, הצבא מקבל הוראות מהדרג המדיני להגיב ביתר שאת ולגבות מהצד השני מחיר דמים יקר. העימות מתעצם, ההסלמה גוברת והירי נמשך עוד ועוד, עד שבסופו של דבר יכול להוביל למבצע צבאי רחב היקף, עם נפגעים רבים לשני הצדדים".

לא נותר לכל בר דעת אלא להשתומם על כזו הצהרה, לפיה, ישנה ציפייה מאדם שלא אכפת לו לסכן את חייו עבור סקרנות, שיחשב מה יקרה אחרי שח"ו ייפגע וימות. החשבון לגופו עוד יותר מדהים. אותו סקרן מואשם, שבעטייה של מיתתו, הצבא יאלץ להגיב כזו תגובה, שתגרור עוד ירי פלשתינאי וחוזר חלילה. נמצא, שאותו סקרן ע"ה, הוא האשם בכל התהליך. לפי היגיון זה, יש להאשים חלילה את הרוגי הפיגוע הי"ד מיום ה´ על כך, שהריגתם גרמה לסיבוב האלימות הנוכחי, שהרי אם לא כן, לא הייתה תגובה ישראלית ולא ירי טילים וכו´. באותה מסגרת מתבשרים גם האזרחים הממושמעים על כך, שחיים תחת שגרת איום של טילים, הינה דבר המקובל כנסבל, על ידי מדינת ישראל. ורק אם פגיעה קשה ח"ו לא תשבית את השמחה, יש לראות בכך מצב מועדף בקרב מנהיגיהם.

גם הניסוח, "עד שבסופו של דבר יכול להוביל למבצע צבאי רב היקף עם נפגעים רבים לשני הצדדים", מפליא בהשוואתו המוסרית את הצדדים, ככל שמדובר בדברי אחד האחראים לביטחונו של צד אחד. הדבר אופייני לאורח המחשבה חסר הזהות, המפעם כיום כבר לא רק בצד שמאל של המפה הפוליטית הישראלית. אך עולה על כולנה היא, עצם הוצאת הדברים מגדר המחשבה והכרזתם בסגנונם החושפני ובצבעים כה עזים, לנוכח כל העולם כולו, כולל ידידים ואויבים. דומה שאין דבר יותר מסוכן מהגדרה כה ברורה של גבולות אדומים, ליכולתם המניפולטיבית של ארגוני המחבלים, ללכת על חבל דק ולבדוק ללא הרף את הסייגים להתגרויותיהם.

אמש במדור "יתד היום" תחת הכותרת "מי צריך להתנצל", נכתב על תופעה נוספת מסוג ה"איפכא מסתברא". המדובר הוא ביחסים המסובכים עם מצרים, שזה כעשור שנים אסור להעיר לה, על מעברי הנשק דרך סיני לרצועה וגם רמז רפה על חדירתה של חוליית המרצחים מגבולה ביום ה´ שעבר, עורר בה עלבון וזעם אין קץ. הריגתם של חיילים מצריים בסערת הקרב, החריפה והעלתה את להבות השנאה המצרית, שכעת מנסים לכבות במאמצים רבים.

כמובן שיש להתחשב ברגישותו של עם, שבדי עמל הפך מאויב מר לשכן קר. אם ישנו מקום בו נכון הכלל של "לא מספיק להיות צודק צריך להיות חכם", הלא זהו המקום. עם זאת, אין להתפעל מסגנון כזה של "צדק", ולהניח לו לזלוג למסגרות אחרות, עד שיהיה בסיס לכל דיון נורמאלי. במיוחד יש לעמוד על המשמר, כאשר אלו הנפגעים ממנו, מוקסמים מהצלחתם של המצרים, ומנסים לסגל לעצמם הליכות דומות עם חילופי תפקידים, כאשר עסקינן בעימותים בין חילונים לחרדים. דוגמא בולטת לתופעה זו, יש לראות במה שקרה בשבועות האחרונים, על רקע המחאה החברתית:

המדובר הוא, בכמה דמויות של שונאי חרדים, שעל רקע המחאות קבלו במה תקשורתית, להשמעת דברי שטנה דמיוניים, על כך, שכביכול יוקר המחייה הוא באשמת החרדים. הדברים הגיעו עד כדי כך, שבין השאר הצהיר פרשן כלכלי במהדורת חדשות מרכזית, ש"החרדים רוכשים דירה ברבע ממחירה". איש מקרב המראיינים שנכחו במקום, לא ראה צורך לתקן אמירה כה מופרכת ותחת זאת, הנהנו הללו כולם כאחד בראשם להסכמה. לאחר ימים מספר, בהם נוספו עוד ועוד דברי בלע דומים, מפי מגוון נרחב של שונאי תורה, הגיב "יתד נאמן" בקריקטורה חריפה ביותר, שבאה לבטא את מהותה של הקרקע, עליה צמחו בעבר אמירות דומות.

בתגובה לכך, פרץ זרם צבוע של תוכחה נגד "יתד נאמן". גורמים שונים, שלא היה ממש אכפת להם, כאשר ההמון הישראלי הוסת מידי ערב בסגנון ביבים אנטישמי הכולל בדותות המפורסמות בשידור חי, על רקע הפגנות המוניות והתמרמרות ציבורית, במגמה להשתמש בכלל "הכה בחרדי והצל את המדינה" — ממש נעלב נורא בגלל הקריקטורה. לו היינו נתונים תחת ההיפנוזה של הלך המחשבה האבסורדית הפוקד את הציבור הישראלי ומנהיגיו, היינו אולי משתכנעים מכך. אולם על אף כל השאלות והטענות היכולות להיטען בעניין זה, שומה עלינו לשמור על קור רוח ולהמשיך ולשאול, מהו ההבדל בין טפילת עלילות בזויות וחסרות בסיס על היהודים באירופה, לבין מה שארע בשבועות האחרונים נגד החרדים במדינת ישראל. כל עוד לא יתקיים על כך דיון ישר והוגן, יתכבדו להם המוכיחים, וישאירו את הזעם והעלבון לשכנים מדרום.