במוצ"ש האחרון אולם תיאטרון "נגה" ביפו, משכן הקבע של תיאטרון "גשר", היה מלא עד אפס מקום, עת התכנסו כמה מאות אנשי תרבות (או אלה המתיימרים להיות אנשי תרבות) לצפות ב"מינכהאוזן - כל האמת על השקר". המחזה, שמופק על פי תסריט קולנוע של גריגורי גורין בתרגומו ועיבודו של רועי חן, הוצג כאחד ההישגים הגדולים של "גשר" בשנים האחרונות, והביקורת המקומית היללה ושבחה.
בסך-הכל היה נחמד, משעשע למדי ועם מסר נוקב בסיום. לא תיאטרון רע, אך ההורים שלי, ועמם רבים אחרים מבין שוכני הקהל (אלה הדוברים רוסית) היו מאוכזבים. האכזבה נבעה מכך שלפני כ -30 שנים הם צפו כבר בעיבוד קולנועי מוצלח מאוד לאותו תסריט. הסרט, בכיכובו של אולג ינקובסקי, נתפס אז, ב-1979, כהבלחה פתאומית ומפתיעה של חופש מחשבה והגיון בריא בברית-המועצות של ברז'נייב. וגם אם הייתה זו הפקה בינונית, הרי שעצם ההצגה של תוכן שכזה על מסכי הקולנוע והטלוויזיה הסובייטיים דאז נתפסה כהישג אדיר, והיא שהפכה את גריגורי גורין למחזאי בולט ואהוד.
היום, 28 שנים אחרי צאתו של הסרט לאקרנים, ברית-המועצות כבר לא קיימת, והשרידים שלה התאספו ביפו לא רק בשביל לחזות בהפקה מחודשת של "מינכהאוזן", בעברית (!), אלא גם בשביל להתרפק על זכרונות העבר, שבהם הכל היה אסור ורק לעתים בקעו קולות מפתיעים מבין סורגי בית האסורים. היום כבר הכל מותר, גם כאן וגם בפדרציה הרוסית, ומינכהאוזן של סשה דמידוב משתדל מאוד, אך לא מספק את הסחורה. דמידוב הוא שחקן מצוין, גם בדמותו של מינכהאוזן - פשוט המסר כבר התיישן. היום כולנו כבר יודעים שאין שום רע בשקר, כל עוד הוא מביא לרווח כספי. כולנו משקרים כשנוח לנו, ולא חוששים לרגע שהדבר יתגלה.
הברון מינכהאוזן הוא שה תמים ודובר אמת צרופה יחסית לכמה משרי "קדימה". רק אתמול סיפר לנו הירשזון סיפורים על המיליונים ששלחה לו דודה עדה ממילאנו, ואם כבר, הייתי מעדיף לשמוע אותו מספר שהוא נפגש שם עם שייקספיר או עם סופוקלס - אולי הייתי מאמין לו יותר.
אני כשלעצמי נהניתי מן ההצגה, אבל האפקט שלה, יחסית לגרסה הקולנועית הראשונית, מינורי למדי.
באותה הנשימה, ואם כבר חושבים על זה, ראיתי די הרבה הצגות בתיאטרון הישראלי, ורובן היו לא רעות, אבל לא הייתה ביניהן אף לא אחת שהצליחה לרגש אותי עד עמקי נשמתי. ודווקא הביקורת נהנתה מרובן, וגם הקהל. יכול להיות ש"גשר" פשוט עובד עבור הקהל המקומי, שדרישותיו התרבותיות מלכתחילה נמוכות יותר מאשר של השמנא והסלתא במוסקבה... |