הרצליה. רצועה קסומה של חוף, קלועה תחת בתי מלון, המפוזרים על הכביש כקוביות בגובה משתנה.
הריצה בין השמשות, רעננה את הגוף והפיחה בו ויטאליות. את המחשבות, קטע מראה התיק הנוטף מי-ים, שהכיל את הנייד, השלט והמפתחות.
לפני שעתיים פלגי הגלים נראו רחוקים.
קשה היה לנבא את קיצפו של גל טועה שיתעתע וינגוס עשרים מטר של יבשה ויציף את כל שייקרה בדרכו.
האייפון לא ניזוק, אך מי הים חדרו לשלט של הרכב והשביתו אותו.
הלחיצות על השלט לא הפעילו את מערכת פתיחת הדלתות.
עמדתי ליד המכונית, שהפכה לגוש מתכת חם וחסר תועלת,
פתחתי את הדלת במפתח. ומיד הופעלה מערכת האזעקה.
שוב ניסיתי להפעיל את השלט, אך הלחיצות העצבניות על השלט לא הפסיקו את הצפצוף הצורם והמכונית לא התניעה.
התקשרתי מהדיבורית לפורצי מכוניות.
רונן, פורץ ממולח, הגיע תוך חצי שעה בטרנזיט הדומה להפליא לזה של "צוות לעיניין".
החלק האחורי והתמים של הטרנזיט, לא הסגיר את עשרות מכשירי הפריצה והשינון ואת מאות המפתחות לסוגיהם השונים שנחו במגירות מניאטוריות,
המראה הותיר אותי נפעם. לא ידעתי שיש דברים כאלה.
במיומנות בלתי נתפסת, קדח הפורץ פה ושם, ,תוך שהוא מספר בחוסר צניעות, כיצד הוא מעביר לסוכני השב"כ והמוסד שיעורי הדרכה בפריצת כספות ומנעולים. .
התבוננתי בו בהערצה, מתפעל מה יפה ומסעיר, עולם המנעולים והכספות.
רגע האמת הגיע – סיבוב המפתח בסוויצ'. אני מחכה לצליל הנכסף, אך המנוע דומם. המכונית לא התניעה. פעלולן המנעולים הקשקשן נראה אובד עיצות.
** "נו, מה קורה" ? שאלתי. – "שניה, אני מתקשר לאבא שלי..."
נראה מוזר. מדריך תורות הפריצה לסוכני השב"כ והמוסד מתקשר לאבא ? השיחה עם האבא התארכה מאד. תנועות הידיים ברכב ממנו התנהלה השיחה, העידו על שיחה סוערת ומתוחה. כשסיים אמר, שיש להמתין חצי שעה עם סוויצ' פתוח, דבר שינטרל את האזעקה.
לשאלה למה היה צורך לקדוח זמן כה רב ובדייקנות, אם ניתן היה לנטרל את כל המנגנון, ע"י השארת סוויצ' חצי פתוח לחצי שעה, הוא מלמל משהו מגומגם ולא משכנע. אחרי 6.5 שעות, מהי כבר עוד חצי שעה...
פתאום המכונית התניעה. האושר היה בלתי נתפס.
צליל המנוע המוכר ריגש אותי, שכמעט פרצתי בדבקה סוערת. הושטתי בשמחה את הכסף, דבר שהצטערתי עליו תוך פחות מ-5 דקות.
תוכל לשכפל לי את המפתח ? בקשתי והוצאתי ת'מפתח מהסוויצ'.
וודאי, אמר רונן, " שתי דקות ויש לך מפתח. זה יעלה לך 200 ₪ " - "גם פורץ וגם שודד", חשבתי.
הוא וודאי מאלה ששוברים מפתח בתוך מנעול ומצרפים כאילו במקרה עלון או מגנט של פורץ מנעולים... בפחות מ-2 דקות, חזר אלי רונן עם המפתח המשוכפל.
התרווחתי בכסא, נושם נשימה עמוקה, עוצם את עיניי, מסובב את המפתח שבסוויצ' להתנעה ו..כלום, המנוע מחריש. "הי הי, אל תברח", צעקתי לרונן.
"זה לא עובד. האוטו לא מתניע..." "ברור" ענה לי רונן, "צריכים לחכות חצי שעה".
אתה ענק, התפוצצתי מצחוק. "אתה צריך להיות סטנדאפיסט ולא פורץ מנעולים. ועכשיו ברצינות, למה האוטו לא מתניע ?"
"אני רציני, תצטרך לחכות כל פעם חצי שעה. נטרלתי את האזעקה, אבל לא נטרלתי את כל המערכת החשמלית, דבר שלוקח זמן.
יאללה בי, אני ממהר, קבלת שבת... חכה חצי שעה ותתניע". ** "אתה לא הולך לשום מקום. תסיים את העבודה כמו בן-אדם, תשמור על מכובדות וכבוד למקצועות הפריצה... שלמתי לך על נטרול כל המערכת החשמלית, לא רק על ניטרול האזעקה".
"מאד מצטער, תראה מה כתוב לך בחשבונית", הקריא לי בחדוות ניצחון:
"עבור נטרול אזעקה". "לא מעניין אותי מה כתבת בחשבונית. אם הרכב ייכבה לי ברמזור, אני לא אחכה חצי שעה, זמן ניטרול". התבוננתי בפניו...מחפש זיק של צחוק, הקפתי את הרכב שוב, מסתכל, אם מישהו עם מצלמה נסתרת מתחבא מאחורי המכונית.
כמתיחה, היה זה סיפור מנצח, אך פתאום הבנתי, שהבן-זונה רציני.
חיכיתי חצי שעה נוספת, עד שהמנגנון נוטרל והמנוע התניע. התקשרתי לרונן ואמרתי לו: "נוכל יקר, אני מאחל לך, שתסתבך באופן רנדומלי, עם חוקיות ששמורה רק לבורא, ומידי פעם כשתרצה להתניע, תחכה חצי שעה". ** התקדמתי באיטיות לקראת הצומת הקרוב, פתאום הבחנתי בשתי ניידות, החוסמות באלכסון את הרכב "המאובזר" של רונן. "הכל בסדר, חברים" ? פניתי לשוטרים, שסמנו לי לעצור. "טוב שהגעת", אמרו לי, "הבחור הזה נתפס בלי תעודה מזהה ורישיון תקף, והמכונית שלו מלאה בכלי פריצה למכוניות, אם לא תזהה אותו בשמו, ותאשר בפנינו, שנתקעת, ושהוא השתמש במכוניתו כדי לחלץ אותך, נאלץ לקנוס אותו ולהחזיקו בבית המעצר עד יום א' ". "אני מצטער חברים", קרצתי לרונן הנדהם ואמרתי בקול רם: "אני לא מכיר אותו, אבל רואים שיש לו פרצוף של נוכל, מאלה שגובים שכר מלא על חצי עבודה..."
המשכתי לנסוע, שורק את מנגינת "שלום עליכם". |