על פי החוקים במדינות נאורות אין מחשבים את כמות שנות החיים שצםויות לאדם לפי גילו. אדם בן 20 שארית חייו היא נניח 70 שנה. אדם בן 60 שארית חייו היא נניח 30 שנה. מי שנטל את שארית חייו של אדם, כלומר רצח את גופו, החוק מטיל עליו עונש של מאסר עולם, לאמור, שארית חייו יהיו נטולי חירות. גופו ימשיך לחיות ולנשום בשארית חייו, שלא כמו קרבנו, אך הם יתנהלו רק בבית האסורים.

אבל אפשר ליטול מאדם את שארית חייו מבלי לרצוח את גופו. זה כבר פטנט מודרני, שהומצא על ידי התנועות הפמיניסטיות בעולם, עם הנהגת חוקי ההטרדה המינית. הנה למשל דומיניק שטראוס-קהאן, מי שהיה יושב ראש קרן המטבע הבינלאומית ומועמד צפוי במירוץ לנשיאות צרפת, חייו ניטלו על ידי מתלוננת על אונס שהוכח שלא היה. ומהו עונשה? אין עונש, כך בפשטות. אין חוק שאוסר ליטול את שארית חייו של גבר על ידי תלונת שווא על אונס. היא כעת בן אדם חופשי. ואילו קרבנה יחיה עד סוף חייו כבר מינן מהלך.

התנועה הפמיניסטית היא תנועה מוצדקת שהשיבה אל החיים החופשיים מיליוני נשים שחיו כעבדים בציבור ובתוך משפחותיהן. וזאת בעיקר בשל הדעות הקדומות נגדן של הדתות, כל הדתות. אך גידול הפרא של חוקי ההטרדות המיניות שהן הביאו לעולם בכל הארצות הנאורות, לא דאגו לדרך למנוע מנשים מנוולות ליטול את חייהם של גברים על ידי לעז. במקרה של דומיניק שטראו-קהאן זו הייתה כנראה תאוות בצע של חדרנית שניסתה להתעשר על חשבון ביזויו של לקוח עשיר של המלון בו היא עבדה. הנה רצח שהחוקים שהתנועה הפמיניסטית בעולם כפתה על החברות הנאורות והוא פטור מעונש.

ואפשר לתקן זאת בקלות. להוסיף על חוקי ההטרדות המיניות סעיף המחייב את בתי המשפט להטיל עונש מאסר חובה על אישה שהתלוננה לשווא על אונס של גבר, אונס שהוכח שלא היה. הוויכוח יכול להיות על תקופת המאסר אך לא על חובת בית המשפט לשלוח אישה כזו לבית הסוהר.