ובמוות שלך הותרת קופסה.

קופסת כאב.

ובמוות שלך החיית את המתים שנשארו כאן בעולם.

ובמוות שלך העלת באוב את נפשך.

את חייך.

את מהותך.

אבא כבר לא כאן.

ומה אעשה?

ואיך אתמודד עם מה שהותיר?

ואיך אמשיך את הסדר בטירוף?

כי רק אני כאן.

וליבי כאן כבר הפסיק להרגיש.

אני כמכונה. מכונת עשייה.

כי צריך לנקות את הכאב שהותרת. בהן.

ובמוות שלך הותרת קופסה. שנפתחה.

ונותרה בודדה. עם דמעותיה. עם מכאוביה.

עם עברה הנוטף סירוס. עם שתיהן.

והמוות שלך כה ברור כעת.

עוד בחייך היה קיים.

ועכשיו אבא-

מוחשי הוא,

ובוכה.