הם ישבו לא רחוק ממני ברכבת,

משפחה חרדית,

האב ושתיים מבנותיו בסמוך אליי,

האם וילדים נוספים כמה מושבים קדימה.

ואחת מהן, מתוקה בצורה בלתי רגילה,

אוחזת בידה ארטיק,

בעודה ישובה מול אביה,

פונה אליו באנגלית ומציעה לו להתכבד בארטיק שלה,

האב,

עונה לה כי לא תודה, לא מעוניין,

והיא, בתום ובחינניות,

משיבה לו, זה בגלל שאתה לא מוכן לאכול מהפה שלי נכון?,

משיב לה, שנכון, היא צודקת,

נעלבתי בשבילה........

כמובן שלא העזתי להתערב, ולא יכולתי שלא להמשיך להאזין...

אז איך זה, שאלה אותו, איך זה שמאמא אתה מוכן לאכול?,

השיב לה, אני אוכל רק מאמא...

פניה היו עצובות משהו,

והיה בא לי כ"כ להגיד לה,

את מתוקה, מתוקה אמיתית,

חבל שאת זה הוא לא אומר לך,

נסיכה ממש.........,

שלא נדבר על נדיבה,

תקשורתית,

מתוקה אמיתית,

אז שולחת לך חיבוק,

למרות שאת לא מכירה אותי........

כי היה נדמה לי באותו הרגע שהיית צריכה כ"כ.......