"צונאמי בבקבוקי שתיה" הרעלת מים, יש דבר כזה!!

http://www.facebook.com/pages/Yated_madorim/117799838290612?sk=wall

לא מדובר בגמל, ממש לא, רק בתינוק בן שנה וחצי, ששוקל 12 קילוגרם. ולמרות הכל הושקה מדי יום בשני ליטר מים, פי שלושה מכמות המים המומלצת לגילו. השתייה התווספה לתזונה היומית של הקטנצ´יק, שגם היא היתה ברובה נוזלית.

ההורים המבוהלים העבירו את הפעוט, במצב קשה לבית החולים "וולפסון", כשהוא סובל מפרכוסים. בדיקות מקיפות שנערכו לו, העלו, כי הוא אינו סובל מבעיה רפואית כל שהיא, לבד משיעור הנתרן בגופו, שהיה נמוך באופן קיצוני. מצב שגרם ל"הרעלת מים".

התינוק קיבל תרופה נגד פרכוסים, וכן נתרן באמצעות אינפוזיה. בעקבות הטיפול, הפרכוס פסק והתינוק שב לתפקוד מלא, אך נשאר להשגחה במחלקת הילדים למשך מספר ימים.

"חשיבה לפיה תינוק במדינה חמה חייב לשתות הרבה ובכל מחיר, לעיתים עלולה להיות מסוכנת", הסביר פרופסור אילן דלאל, מנהל מיון ילדים בבית החולים "וולפסון". "יש להציע לתינוקות ולילדים לשתות מים בלתי ממותקים, ואם הם לא מביעים עניין — כנראה גופם אינו זקוק לכך".

לטובת ציבור ההורים התייחס פרופ´ דלאל לשאלה כיצד ניתן לדעת אם הילד או התינוק שותים יותר מדי. "אם התינוק או הילד מתעורר בלילות מספר פעמים, ושותה תכולה של בקבוקים שלמים, ובעקבות זאת זקוק להחלפה תכופה של חיתולים רטובים, מומלץ לפנות לרופא".

המקרה שאירע השבוע, מיקד את הפוקוס של הציבור על "הרעלת מים". אולם חשוב לדעת, הרעלת מים לא נגרמת רק משתייה מוגזמת, במקרים רבים, היא מתרחשת גם כשכמויות השתיה הן סבירות לחלוטין, ומותאמות למאמץ הגופני ולחום השורר בחוץ. עושים הליכה? הרופא ממליץ על התעמלות? הזהרו מהרעלת מים!

שתיה עלולה לסכן חיים!

"נער בן שלוש עשרה התמוטט בהפסקה, במהלך משחק בכדור", "צעיר בן עשרים התמוטט לאחר ריצה, הרופאים לא הצליחו להציל את חייו". מדי פעם מתפרסמת בתקשורת ידיעה על צעיר שהתמוטט באמצע משחק, או לאחר ריצה מהירה. פעמים רבות נדרשת החייאה, ובמקרים עצובים ההתמוטטות היא סופנית; הצעיר שהיה בריא לחלוטין, נפטר.

ההקשר ברור, מדובר בהתמוטטות שמתרחשת, בעת או לאחר ביצוע פעילות גופנית מאומצת בתנאים קיצוניים, )עומס חום(. לעיתים הסיבה היא מום לבבי עליו לא היה ידוע קודם לכן, או בעייה גופנית אחרת. אולם רופאים מסבירים כי במרבית המקרים, מדובר בצעירים בריאים וללא כל מגבלה רפואית. הבעיה היא היעדר מודעות לקריטיות להרגלי תזונה ומשטר שתייה נבונים, בעת ביצוע מאמצים גופניים בתנאי סביבה עוינים.

תמיד אמרו לנו שצריך לשתות הרבה מים, בעיקר בעת ביצוע פעילות גופנית בקיץ. אולם חשוב להפנים, שתייה מרובה מדי בעת מאמץ, ותחת עומס חום, עלולה לגרום לירידה בריכוז הנתרן בדם, ולעלייה בכמות המים בתאי המוח; מדובר במצב מסכן חיים.

כ-70 אחוזים מגופנו הם מים, השתייה חשובה כדי להחזיר לגוף נוזלים שהוא מאבד. שמירה על כמות הנוזלים בגוף חשובה גם כדי לעזור לגוף להיפטר מעודפי החום שמצטבר במהלך ביצוע מאמץ גופני. המסלול החיוני העיקרי הוא ייצור זיעה ואיודה, למטרת שמירה על טמפרטורת הגוף.

במהלך שעה של פעילות גופנית נמרצת בתנאי חום סביבתי, הגוף משלם באיבוד נוזלים מוגבר, לעיתים עד 1-2 ליטרים. בנוסף, בתנאים של חום ובביצוע פעילות גופנית, הגוף מאבד לא רק מים, אלא גם מלחים שונים, ובראשם יון הנתרן, שלו חשיבות עליונה באינספור תהליכים פיזיולוגיים בגוף.

ניתן לקבוע את דרגת ההתייבשות של הגוף לפי בדיקה של ערכי הנתרן בדם. ערך של מעל 145 מילימול לליטר עלול להעיד על חוסר בנוזלים, ואילו ערך של מתחת ל-135 עלול להעיד על עודף נוזלים, אבל גם על חוסר בנתרן. מצב של ערכי נתרן נמוכים מתחת לנורמה נקרא היפונתרמיה, והוא נחשב למסוכן ועלול אף להוביל למוות. יש שמכנים את המצב הזה "הרעלת מים".

כך נוצרת הרעלת מים

הרעלת מים נגרמת משתייה מהירה של כמות גדולה של מים, שאינם מכילים נתרן. הגוף מתמלא במים, אך רמת הנתרן אינה עולה. כתוצאה מכך חלה ירידה בריכוז הנתרן בדם, המים מגיעים אל המוח ואל רקמות גוף נוספות, מנפחים את התאים ופוגעים ביכולתם לתפקד.

בנוסף, הרעלת מים עלולה לפגוע ברקמות שונות בגוף, שעלולות לעבור תהליך של הרס התאים )ציטוליזה( בתהליך הזה קרום התא )הממברנה( לא מסוגל לעמוד בלחץ האוסמוטי של המים, הוא מתפוצץ — והתא מת.

בשלבים הראשונים, הרעלת המים לא מאופיינת בסימפטומים מובהקים. הלוקה בה חש סחרחורות, בחילות וכאבי ראש, שמלווים בהרגשה כללית של חולי. במצב מתקדם יותר כוללים הסימפטומים בצקת מוחית, פרכוסים ותרדמת, שעלולים לגרום למוות בתוך כמה שעות.

אדם בריא ילקה בהרעלת מים אם ישתה יותר מ-3 ליטר מים בבת אחת. אדם בעל תפקוד כליות תקין, שעליו לשמור על דיאטה דלת נתרן, יסבול מהרעלת מים אם ישתה יותר מ-1.8 ליטר בבת אחת.

ישנם המוגדרים כמצויים בסיכון גבוה מהרגיל להרעלת מים, כמו רצים, ילדים שמבצעים פעילות גופנית מאומצת, ועוד.

בשל ההזעה המרובה במהלך הריצה, וצריכת המים המרובה, מתרחשת ירידה חדה בריכוז הנתרן בגופם של הרצים. זו הסיבה בעטיה הם מצויים בסיכון גבוה להרעלת מים.

כדי למנוע את המצב המסוכן הזה נדרשים הרצים לשתות משקאות שמכילים מלחים, להשלמת המחסור שנוצר, עוד במהלך הריצה. מחקר שהתבצע על רצים בבוסטון והתפרסם בכתב העת "ניו אינגלנד ג´ורנל אוף מדיסין" באפריל 2005, מצא שהיפונתרמיה, כלומר הרעלת מים, מתרחשת בקרב 13% מהרצים, במיוחד בקרב רצים שהם לא מקצועיים.

גם המבצעים מאמץ ממושך (מעל שעתיים ברצף, ללא הפסקות אכילה) חשופים לסכנה של איבוד נתרן. איבוד הנתרן בקרב ספורטאים הוא 500-1,150 מיליגרם (מ"ג) לכל ליטר זיעה. לכן ככל שהפעילות ממושכת יותר, גדל הסיכון לפתח היפונתרמיה.

חשוב לדעת כי נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר להיפונתרמיה מאשר גברים. אשה ש"עושה הליכה" ומחליטה להתאמץ עד קצה גבול היכולת ואף יותר, (כשבחוץ שוררת טמפרטורה גבוהה), חייבת להיזהר!!.

וכמובן, חולי סוכרת הם קבוצת סיכון להרעלת מים, שכן הם נוטים לחוש צמא גם כשאינם זקוקים למים. הם עלולים לשתות שתיה מרובה מדי, ובכך לגרום להפרת איזון הנתרן.

כשעוברים לבצע פעילות גופנית ממושכת בסביבה עם עומסי חום גבוהים, יש להקפיד על ביצוע הדרגתי של האימון (אקלום) במקביל לשתייה מספקת. בביצוע מאמץ ללא אקלום ריכוז הנתרן בזיעה גבוה יותר, ולכן קצב איבודו גבוה. האקלום מאפשר הפחתה של קצב איבוד הנתרן בזיעה.

השריר התכווץ? זה לא המאמץ, זה היפונתרמיה!!

אחד הסימנים להתייבשות או לחוסר בנתרן הוא התכווצויות שריר במהלך ביצוע המאמץ הגופני. במקרה כזה יש לצרוך שתייה שכוללת מלחים. לעיתים מצבי היפונתרמיה עשויים להתבטא בעלייה במשקל הגוף, בניגוד למצבים של התייבשות שמאופיינים בירידה במשקל הגוף. העלייה במשקל נובעת מצבירת הנוזלים בגוף.

הכלל החשוב הראשון בעת ביצוע מאמץ פיזי ניכר, הוא להחזיר לגוף במהירות את כמות הנוזלים שאיבד ואת הרכבם. אין "לסמוך" על הגוף שידע לאותת במצבי סכנה ומחסור במים. האמירה ש"הגוף יודע מתי הוא זקוק למים", היא מוטעית ומסוכנת.

נוסף לכך, הדעה הרווחת היא שמנגנוני הבקרה של הגוף מספקים טווח ביטחון רחב למדי, עד הפרת מאזן הנוזלים בגוף. אולם הבעיה היא שחוש הצמא הטבעי של האדם, מופעל על ידי מצב הנוזלים בגוף, ולא על ידי השינוי בהרכבם. בנוסף, במהלך ביצוע מאמצים ממושכים, כמו גם במצבי מחלה שונים, עלול להשתבש תפקוד מנגנוני הבקרה.

המלצות השתייה המקובלות לאדם הפעיל הן: גברים — מעל 3.7 ליטר ליום (כ-2.5 בקבוקים של ליטר וחצי, )נשים — מעל 2.7 ליטר ליום (כ-2 בקבוקים של ליטר וחצי). במהלך ביצוע המאמצים: לפחות חצי ליטר נוזל עבור כל שעת פעילות. יש לשתות כל 10-15 דקות בעת ביצוע המאמץ, ורצוי להקפיד על שתייה ואכילה קלה לפני המאמץ ומיד אחריו.

במצבים של אימון רציף ממושך, או אימון בעצימות גבוהה, במיוחד בעומסי חום, יש להקפיד בנוסף להשלמת השתייה במהלך המאמץ גם על השלמת נתרן. הספרות המקצועית ממליצה על שמינית כפית מלח (בערך 0.5 גרם נתרן) לכל חצי ליטר משקה, או להיעזר במזון עשיר במלח תוך כדי המאמץ או בהפסקה בין המאמצים.

כך למשל, בייגלה עם מלח (לא עם שומשום), קרקרים, סנדוויצ´ים עם פסטרמה, חרדל, גבינות מלוחות ואף גבינות לבנות וקוטגץ מהווים מקור לנתרן. יש להימנע משתיית תמיסות עם שקיות מלח או כדורי מלח, שעלולים לסכן את הבריאות, כיוון שמצב של התייבשות עם ערכי נתרן גבוהים, במהלך השלמת הנתרן, עלול להפר את מאזן המלחים בגוף.

לפני הפעילות ואחריה מומלץ להקפיד לאכול מזון עשיר בנתרן. חלק גדול מהמזון שאנחנו אוכלים עשיר כבר בנתרן, ולא צריך להמליח אותו. בדקו היטב את כמות הנתרן שמופיעה בסימון התזונתי, בחרו מזונות שמכילים כ-450 מ"ג ל-100 גרם, כמו גבינה מלוחה וצהובה, ממרח חומוס, חמוצים, פיצוחים וכו´

והכי חשוב, לפני שפוצחים במשטר של פעילות גופנית, יש להתייעץ עם מומחה, הן בנושא השתייה, כמותה והרכבה. והן לגבי משטר התזונה התואם לפעילות שמבצעים, ולמצב הבריאותי. (אדם הסובל מלחץ דם גבוה, חייב להיזהר מצריכה גבוהה של נתרן).