אחד מהחברים הוירטואליים שלי, שלח לי קישור לתמונות מטרידות מההפגנה התל אביבית שנערכה בליל הרקטות. בקליפ ראו קומץ לבושי אדום ערבים ויהודים מחלקים ביניהם סיסמאות מגאפון ודברי כיבושין לטובת השלום כפרה עליו כשבאותה השעה מומטר על הנגב טרור קטלני מתוצרת עזה. "אם אלה הפנים של הערבות ההדדית בתל אביב, אני פורש מהמחאה." כך כתב ידידי הבאר שבעי מהממ"ד שאין לו. הנה תשובתי: אל תפרוש, תתמודד! מבחינתי ההפגנה סרת הטעם ההיא מייצגת דווקא סיבה טובה להאחז במחאה ולהשמיע את קול הדרום הפצוע. כשיש התקפות טילים אני מקווה שהמאהל בשדרות רוטשילד יוצף באשדודים, בבאר שבעים ובאשקלונים שנמאס להם, שישמיעו קולם ולא ייתנו לסהרוריות לנצח. רק ככה ניתקע לכולם כמו עצם אמיתית בגרון ולא כמו "אייטם" חדשותי רחוק, רק כך יבינו שצריך לתת פתרון לכלל עם ישראל. שלא ישכחו שמחאת הדיור היא קודם כל הצורך בממ"דים וחדרי ביטחון, הצלת חיים קודמת לדיור בר השגה. ואולי סוף סוף בא הזמן שבו סוגיית השלום והמלחמה לא תצליח לחטוף לנו את החלומות, ואם נשארו מעטים שעדיין רוצים להמשיך לגרד ולגרד את החיש גד של הביש גדא ולקוות שתתהווה קונסטלציה פלאית של אחוות עמים בשכונתנו הגעשית, שיבושם להם בריבוע אבל זה לא נותן לכלל הציבור פטור מלעבוד קשה על האופי החברתי של המדינה הקטנה שאנחנו אוהבים. דע לך שלהגיד "איכססס – פוסט ציונים" ולוותר על המאבק זה פינוק שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. הנעלבוּת הזאת לרוב אינה משרתת אותנו וסתם משאירה את הזירה פנויה לכל דיכפין. גם אני הייתי רוצה לשנות סדרי עולם ולדאוג לכך שהכתבים יסקרו את "הפריפריה" לא בתור אלמנט אקזוטי במחאה אלא כחוד החנית, אבל אין מה לעשות, המאהל ברוטשילד נבחר להיות חלון הראווה של מחאת הדיור, זה המצב ולכן כדאי שתבוא גם לפה לפעמים לצעוק את הצעקה המוצדקת – אני אהיה כאן לידך, נשב בתוך הצלחת של המינסטרונה ונזכיר לכולם את מי כאן מכפכפים מבית ומחוץ. בהפגנה הגדולה בבאר שבע זיהיתי בקהל לא מעט מפעילי איזור המרכז שבאו להזדהות עם הנגב. אז תחזירו לנו ביקור, ביום רגיל או דווקא כשהתותחים רועמים, בואו, תתארחו במאהל ותכניסו את האנשים לפוקוס נכון. ואולי אפשר לעשות מעין החלפת משמרות, ובמשמרת הבאה – מאהלי "הפריפריה" יבואו לאכלס את השדרה המתעייפת. כי רק ביחד נצליח לקדם את ישראל לסדר יום של צדק חברתי.
|
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה תופס טרמפ על שנאה וקנאה. זה שהנציגים שלי ושלך נכנעו לבעלי הון ולמיעוטים קהילתיים ופטרו אותם מחובות, זאת בעיה שלנו.
במקום לקנא במיעוט שהשיג יותר ממך, תנסה לטפח מנהיגות אמיתית שלא תבגוד בך בכל פעם שהיא רואה מישהו נחוש, תנסה לטפח שיטה שתשמור על משאבי הציבור במקום להכנע פעם אחר פעם לטייקונים ומיעוטים מאורגנים כהלכה.
החברה שלנו אינה חופשית, נאורים כמוך הם לרוב ציידי מכשפות, בדלנים ומחרימנים, תראה מה קורה לשלי יחימוביץ' בתקשורת.
אתה רוצה לקטלג אותי כדי לתוכל לנדות אותי מהחונטה המתנשאת שלך - לא אתן לך את הזכות.
הדעה המדינית שלי מורכבת ולא אבזבז אותה על טוקבקיסט. יבוא היום ואמצא את הדרך לבטא אותה וברור שאתה תהיה הראשון להוציא משפטים שלי מהקשרם כדי ליצור שבלונה שאתה מסוגל להבין במוח הניינטיז שלך.
****************************
שלי יחימוביץ' תפסה טרמפ על עניין המחאה ורגל פה רגל שם קורצת לימין הדתי בכדי למשוך מצביעים שמעולם לא נטו לשמאל .
אתה לעומתה מזכיר לי את אחיינית שלי בת ה 6 כשלא ידעה לקרוא לשממית בשמה וכשראתה אחת אמרה : " נו... מה שהם אמרו .... " תתבגר כבר ותפתח יכולת דיון הולמת ולא קשקוש מצוטט ע"י אחרים .
ללמוד מהחרדים יש הרבה : למשל איך לגנוב מקופת המדינה בצורה חוקית ולהפוך אותי ושכמותי משלמי המיסים - לחמור העבודה שלהם .
או את הקסם הנפלא : איך זורקים חיתול עם קקי על שוטר ויוצאים בזול
רגע רגע לא סיימנו : איך הופכים מדינה שלמה באמצע הקיץ לשעון חורף למרות ש 35 מעלות בחוץ - כי אסור לסבול מדי ביום כיפור .
איך להפריד נשים מגברים ב 30 שניות על מדרכה או באוטובוס
הם קוסמים כמו הארי פוטר או כדברי מאיר שלו : האר"י פוטר הקדוש - ( אם כבר מדברים על מאמר חובה)
ערבות הדדית אדוני הנכבד זה לשאת בעול בצורה שווה - צבא ועבודה ! ולא פשפוש בקרביי כיס האוצר כדי לדלות עוד כסף מבלי לתרום חזרה .
אותי לא יגלגלו בתוך נייר עיתון כמו קרפיון לשבת למשפחה חרדית
אני לא הולך לרבי ג'ו כפרה לקבל ברכות כי אני מאמין בשפיות ולא בהוקוס פוקוס
אבל כמובן שלא אשכנע אותך ,רוב העם יצא מדעתו , רק "שאלוהים יעזור לנו "
טוב מאוד...
שיחות פלגניות... זה לא הזמן ולא המקום.
ובודאי שכאן... זה לא תורם מאומה.
חודש אלול בפתח,
חודש הרחמים והסליחות.
שתהיה לנו שנה טובה ומוצלחת.
-
אוהבים אותך יעקב.
עלה והצלח.
בגדול, בנושאים שהצגת אני חושב דומה לשלי יחימוביץ'. חפש את הראיון איתה בהארץ.
לגבי החרדים, אני מאמין שהם יכולים להיות בעלי ברית רציניים לקראת חברה צודקת. יש המון מה ללמוד מהם על קהילתיות ועל עמידה איתנה מול כוחות השוק (ראה מחאת הקוטג') ואולי כשנלמד מהם משהו, גם הם ילמדו מאיתנו משהו. להיות איתם באוהלים זה דיבור צפוף וחשוב מאוד, שיכול להוביל לשינוי עמוק.
אני אגלה ערבות הדדית ולא אתן לך לגרור אותי לשיחות הפלגניות של אתמול, כי הן הובילו אותנו להדרדרות שבה אנו נמצאים כרגע.
שב לך בבית ותהיה צודק כאוות נפשך.
-
יש לנו תקוה ויש לנו בטחון.
תודה לך.
החברים מירקון חטיבת הגשר.
אני חושב דומה למה שנכתב בתגובה הקודמת - ירקון חטיבת הגשר.
-
שמעתי בג'יפ שלו...
-
שצריך סבלנות,
ואך טבעי הוא זה.
ומערכת השיקולים - נובעת גם מהיבטים בינלאומיים.
ואנו כאן בארץ ישראל - רק 63-64 שנים.
עדיין מריחים את ריח המשרפות, את הרדיפות, והכניעות.
-
ואם כבר יש לנו...
אז יש עניין גדול לשמור.
וישנם אנשים - קיבוץ של גלויות - קיבוץ של מנהגים וערכים.
אנחנו עדיין בהתהוות.
התהוות אישית, ממשלתית ומדינית.
-
"גמישות" קוי גבולות המדינה .. תלויים בנו.
נרצה - נמתח.
נרצה - נצמצם.
-
בקיצור...
לי אין ארץ אחרת... וטוב מאוד שכך.
ויש לי סבלנות,
לי ולקודמים לי במשפחתי, בעבר, בהווה ובעתיד.
נלחמנו על הארץ שלנו,
ונמשיך ונלחם.
כל דור והתפקיד שלו - בדורו.
וכל דור הוא הכי טוב!
-
אז יהיה כאשר יהיה.
וכמו שיהיה - אהיה.
-
שלכם,
החברים מ-ירקון חטיבת הגשר,
שאוהבים אותך יעקב.
-
-
*****************************************
למה לחסוך ? בוא לא נתחמק ונקבל תשובה
יש לי תחושה אין לך תשובות מנומקות ,אבל אנא הפרך את תחושתי
אגב אם הנקודות נדושות הן עדיין לא הופכות ללא אמיתיות
אני לא מסכים איתך בשלושת הסעיפים. אבל אני יכול לענות לנקודותיך הנדושות בתשובות נדושות לא פחות.
אז בוא נחסוך את זה אחי.
הציטוט מהפוסט שלך :
"ואולי סוף סוף בא הזמן שבו סוגיית השלום והמלחמה לא תצליח לחטוף לנו את החלומות, ואם נשארו מעטים שעדיין רוצים להמשיך לגרד ולגרד את החיש גד של הביש גדא ולקוות שתתהווה קונסטלציה פלאית של אחוות עמים בשכונתנו הגעשית, שיבושם להם בריבוע אבל זה לא נותן לכלל הציבור פטור מלעבוד קשה על האופי החברתי של המדינה הקטנה שאנחנו אוהבים."
אז בוא נתקן קצת -
1 . בגלל אגו פוסט ציוני ימני סוגיית השלום אינה מתממשת
2. סוגיית המלחמה לא חוטפת לכם את המחאה ,המציאות האמיתית חוטפת לכם אותה
3 . כלל הציבור אינו עובד קשה ,רק רובו ,חלקו לא עובד כלל וחי על חשבון הצד השני ובצורה פאראדוקסלית הצטרף למחאה למרות שהוא חלק מהבעיה ואני כמובן מדבר על החרדים
שלא לדבר על המתנחלים שיושבים במקומות שאלמלא המדינה היתה מפתחת היה מספיק כסף כדי לפתח ערים אחרות .
נינה, אילת חשוב לדעת שלאורך כל ההיסטוריה הציונית הייתה אזור מחוץ למדינה, עד סוף שנות ה 70 בתי המשפט בארץ שלחו עבריינים ופושעים לאילת כחלק מגזר הדין אותו הם נתנו בתל אביב, הרחקה מהבית.
בסוף זה הופסק לאחר שהתושבים הבינו והרגישו את המשמעות לדבר, בהמשך אילת הוכרזה כעיר פטורה ממע"מ וכך גם היום, זה לגבי העיר אילת הקרובה כל כך והרחוקה כל כך.
לגבי השאלה למה אותו חבר לא כועס על תושבי אילת , התשובה נמצאת בתוך הפוסט עצמו, החבר כועס כי בתל אביב מפגינים אנשי שמאל רדיקלי וקוראים להקמת מדינה דו לאומית לפחות בעוד שבאותו הזמן ישנה לחימה בדרום.
תושבי אילת לא יצאו להפגנות ברוחבה של עיר וקראו להקמת מדינה דו לאומית ועוד קריאות שמאל קיצוני על כן הוא אינו כועס על האורחים באילת המבלים בבית המלון ובחוף.
אומרים "אין מזכירים חבל בבית התלוי". החבל הכרוך סביב צווארינו הוא חבל עזה. לא נהנתני ארצנו.
בערב האירוע הקשה, הוקרנו בחדשות תמונות מאילת הנופשת. צילומים שנלקחו בצהרי היום בים, בברכה וברחובות. העיר המתה באנשים וסופר כי לא היו ביטולים ואנשים לא עזבו את אילת. אני לא מצאתי שום טעם לפגם שאנשים לא ביטלו את החופשה ונהנו שם. הרי חיילי צהל [כל דור ותורו] שומרים יומם וליל כדי שחיינו ימשיכו בשגרתם.
למה שגרת החופשה באילת ושמחת החיים כמה ק"מ ספורים מאזור האירוע לא מפריעים לחברך? למה הוא לא הצהיר שהוא מחרים את אילת?
-
כוכב* מדליק.
עם קישור וקליק...
את הגשר... חייבים לעבור. השאלה איך?!
-
ירקון חטיבת הגשר
חברים ללא הפסקה.
כי בעת שהוא כועס על האויב שטובח בו באקראי, מישהו אחר כבר מסוגל לקרוא לפיוס איתו.
במקרה הזה הסולידריות בין העמים באה על חשבון הסולידריות הישראלית. כשהטרור מכה בעמך אתה אמור להיות סולידרי ולגנות אותו או לכעוס באופן טבעי על האויב. יושבי בתי הקפה אמנם לא היו סולידריים עם אנשי הדרום אבל הם לא ניסו לקרוא לכרות ברית עם האויב תוך כדי שהוא מכה בהם.
הנה הקישור שהוא שלח לי, תגידי אם זה נראה לך בטעם טוב:
http://youtu.be/J3qlTZ2KPLo
מצטער אם בלי כוונה השתמשתי במאמרי הקודם בכותרת שהגית לפני.
אני ממליץ לכולם לקרוא את אסופת המאמרים בין שדרות לשדרות רוטשילד העוסקת באחת השאלות הרלוונטית ביותר כיום לחברה הישראלית: האם ישראל הנה מדינה ללא פריפריה או פריפריה ללא מדינה? משאלה זו נגזרות שאלות נוספות: מי קובע היכן הפריפריה והיכן המרכז? עד כמה מושגים אלה אמיתיים או מומצאים? מהם המקורות ההיסטוריים לחלוקה זו וכיצד השתנו יחסי הכוחות ביניהם לאורך השנים? ולבסוף, האם קיים ייחוד ישראלי בחלוקה זו לעומת מדינות אחרות בעולם?
מאמרי הספר בין שדרות לשדרות רוטשילד דנים ביחסי מרכז-פריפריה מפרספקטיבה בינלאומית. מהמאמרים עולה התמונה שהמקרה הישראלי אינו יוצא דופן בהקשר של מערכות היחסים שבין מרכז לפריפריה בעולם, מערכות יחסים אשר נתפסות פעמים רבות כמאבק מדומיין בין כפר לעיר, בין אזורים חקלאיים ונחשלים למרכזים אורבניים עשירים ומודרניים, בין העולם הישן לעולם החדש. כמה מאמרים טוענים שלא מדובר בהמצאה ודמיון בלבד, אלא שזהו מאבק אמיתי הנסב סביב יחסי כוח ושליטה, כסף והשפעה: בין המרכז הטוען לכתר הראשוניות, ההמצאה והחדשנות, ובין המקום "הקטן", הריאקציוני, הסגור והנחשל. מאמרים אחרים טוענים שלחיים בפריפריה יתרון: דווקא בהיותה מחוץ למעגלי המידע והאופנה של המרכז מאפשרת הפריפריה לתושביה עצמאות, חופש ומקוריות.
הוצ' רסלינג.
ולך קובי, המשך להשמיע את הקול של תושבי הפריפריה . אין צורך להצטרף למחאה, יש לכם את הקול הייחודי שלכם וטוב שכך.