הצביעות סביב נושא מחירי הנדל"ן והדיור מצליחה לפעמים להרגיז אותי. 

האמרת מחירי הנדל"ן היא פועל יוצא של גורמים רבים, שמחלק מהם נוח לרבים מאתנו להתעלם.

ותחילה סיפור אישי קצר. ב-1975 התחלתי ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב. כעבור כשנה נישאתי והורי בקשו לסייע לי ברכישת דירה בת"א, קרוב לאוניברסיטה. במקור אני מהקריות, ליד חיפה. לאחר מסע חיפושים קצר, נמצאה דירה מתאימה בשכונת נאות אפקה. חיבור של כספי מתנות החתונה, יחד עם עזרה מההורים, ומשכנתא גדולה, חלקה בתנאי "זכאות" ומרביתה לא, קנו עבורנו דירה. אבי, שהיה אז עובד רשות ציבורית ולא השתכר מי-יודע-מה הצליח לסייע לי ברכישת דירה. לאחר שסיימתי ללמוד ייסדתי שותפות שלא האריכה ימים עם חבר לספסל הלימודים שאביו היה בעל חנות נעליים באשקלון. לימים גם הוא נישא ורכש דירה בשכונת בבל בתל אביב. פעם זה היה אפשרי לתושבים מהפריפריה לרכוש דירות בת"א, גם אם הם לא היו עשירים אלא "רק" מעמד בינוני. היום אין לאנשים כאלה, ועשירים מהם בהרבה, כל סיכוי לכך.

אחת הסיבות לעצירת תנופת הבניה, ובעקבותיה להאמרת המחירים, היא התוצאה האומללה של בג"צ הקשת הדמוקרטית המזרחית. למי ששכח, מינהל מקרקעי ישראל יזם שורת החלטות, שעניינן השבת קרקעות בבעלותו לידיו בתמורה לפיצוי החקלאים בעבור החזקת הקרקע על ידם. אלא שאז, אחרי שחלק ניכר מההתישבות הותיקה והמבוססת קבלה את הפיצוי והחזירה קרקעות לרשות המדינה למטרות פיתוח, התעוררה קבוצת "מקופחים" בעיני עצמםֿ, ועתרו לבג"צ בטענה שהפיצוי לחקלאים פוגע בהם כי הוא מעביר משאב מוגבל, קרקע, מרשות הציבור ליחידים המתעשרים ע"ח בציבור. בשם עקרון שלא הוכר עד אז בשם צדק חלוקתי" הם דרשו לעצור את החרפה.

כעבור כמה שנים, במהלכן לא הוקפאו הפשרות הקרקע, קבל בג"צ את העתירה, והורה על הפסקת הפיצוי תוך קביעה שהפיצוי לחקלאים צריך להיות מינימלי, בהתאם לשווי החקלאי של הקרקע + השקעות חקלאיות. מאותו רגע חדלו למעשה שינויי היעוד בקרקע שכן החקלאים סרבו לפיצוי הנמוך שהוצע להם. בכך הושגו שתי תוצאות הפוכות לאלו שבקשו העותרים להשיג: ראשית, הקיבוצים והמושבים המבוססים כבר קבלו את מה שבקשו ומי שנמנע ממנו הפיצוי היו דווקא יישובי ההתישבות הצעירה, אותם אלה שהקשת הדמוקרטית המזרחית התימרה לייצג. במקביל הפסקת שינויי היעוד בקרקעות החקלאיות הגבילה עוד יותר את השטחים שנותרו לניצול, ותרמו, שוב, להאמרת מחירים שפגעה דווקא בשכבות החלשות יותר.

העוולה השניה נעשתה ע"י רשויות המס, ביודעין ובכוונת מכוון. כוונתי כמובן לקבוצות הרכישה. קבוצות אלו קמו במטרה להילחם ביוקר הדיור באמצעות דרך לגיטימית לחלוטין - קבוצות הרכישה - שהשיגו לחבריהן חסכון כפול. החסכון התבטא באי תשלום מעמ על רכיב הקרקע בדירה, ואי תשלום מס רכישה על שרותי הבניה. פתרון אלגנטי, חוקי ויפה.

אלא שאז הזדעקו רשויות המס ובדרכים שונות, טענו לעסקות מלאכותיות, פיקציה ומה לא. בשורה של תיקוני חקיקה הצליחו רשויות המס לחסל גם פתח זה של הקלה בעומס. אולי היום המדינה מצרה על כך.

וכך נמצא כי לפחות בשני מקרים בולטים, המדינה מנעה אפשרות שכבר נפתחה להוזלת מחירי הדירות. יש עוד גורמים רבים כמו המונופול בשוק המלט, איסור יבוא של חומרי גלם ועוד שתרמו ותורמים למצב העגום, אך הם כבר עניין לרשימה אחרת.