אני נושא עימי את צער השתיקה,
את נוף האלם ששרפנו אז מפחד,
הלא אמרת אלי: "העיר כל כך ריקה"
הלא אמרת אלי: "נשתוק מעט ביחד".



לפעמים אני רק רוצה לשתוק יחד, להשתיק את המחשבות שמתגלגלות בראש
להניח ראש על ירך חשופה ולהרגיש את אצבעותיה ברקותי.
אני שונא שממה ריגשית
אולי זה האחרי הכל מה שצריך
שהרי ההדדיות נועדה להגן על הישבן, נועדה לתת כוח לעמוד מול הרוח
שהרי אנחנו ערום ועריה
ואין דבר מפחיד, מעצבן ומרעיד מאשר לעמוד ערום ועריה מול ג'וק המתרוצץ לו בבית.
אולי כדאי באמת להתקין נברשת חכמה
במקרים של הרגשת חשיפת יתר, לכבות את האור.
ככה לפחות בחושך יש שלווה.