ועכשיו - אנחנו! זה הרגע אליו רציתי להגיע. לספר לכם את החלום הישראלי שלי, חזון אמיתי. שני הפוסטים הקודמים היו הקדמה חשובה. אם מישהו מכם קורא את החלק הזה, אנא, חיזרו אחורנית וקיראו את השניים הקודמים.

קצת עלי
חזרתי ארצה לפני כ 9 שנים ולפני כשלוש שנים התחלתי את החיים שלי מחדש. בגיל 50 . חשבון מדויק! מסובך להתחיל את החיים מחדש בכל מקום בעולם. גם בארץ. עד אז עסקתי בעניינים רבים. גם באיטליה, גם כאן. עבדתי, למדתי, ערכתי והפקתי אירועים פרטיים וציבוריים. ברי מצווה, מסיבות חברה, ערבי התרמה ועם הזמן בניתי את הפורמט הייחודי שלי לאירועים:
למדתי לקחת כל נושא, ולהציג אותו על מסך ענק ועל הבמה בעת ובעונה אחת. מההתחלה ועד הסוף.אם זו בת המצווה, או האשה בת ה 80 או מנכ"ל החברה, או נושאים כמו "אהבה זה כל הסיפור, או "שיר בצחוק" וכו'..הנושא יהיה תמיד כוכב הערב. ומי לא אוהב להיות כוכב... על גבי הבמה אני מגישה את הערב, בסיפור, שירה, בשתוף עם אמנים אחרים או משתתפים מהקהל והמצגת שאני מכינה לערב על מחשב מק, מלווה בסינכרון מושלם את ההתרחשות לכל אורך ההופעה. המצגת עצמה ססגונית, עשירה, משופעת בסרטים, אנימציות, הומור מידע וכל אשר נדרש. אפשר לומר שהמופע הנו מופע אינטראקטיבי וחוויתי ויש בו הכל. הקהל מרותק למסך ולבמה גם יחד ו"אף אחד לא קם".
נהנית עד השמיים לתחקר, לראיין, לאסוף חומרים, לצלם, להסריט, לערוך, ליצור את המצגת, את הערב ואת האוירה ולבסוף להגיש את האירוע. מה שנקרא עבודה מא' - ת'. או, ליצור יש מאין.
תמיד אהבתי ועדיין אוהבת לערוך ולהגיש כל אירוע. (נסו אותי) יחד עם זאת, הייתה בי ההרגשה שאני לא ממצה באירועים כאן בארץ את הפוטנציאל שלנו עד הסוף. שלנו...קריא.., שלי ושל הפורמט שלי .
דרך האימון האישי אותו עברתי (בינתיים למדתי גם את זה ונהייתי מאמנת אונטולוגית..וגם זה עניין לפוסט אחר), חזרתי לימי הגעגועים הקשים שלי ארצה וביום בהיר מסוים, לאחר שיחת אימון טובה, שטפה אותי ההכרה שזה בדיוק מה "שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה"(בת 50+). הבנתי שאני רוצה לחבר את שאני יודעת לעשות עם מה שכל כך חסר היה לי באיטליה משך 22 שנים.
תמיד ידעתי שחסר לנו כאן וחסר גם ליהדות התפוצות אותו קשר וחיבור המבוססים על ידע, על היכרות אמיתית עם הקורות אותנו, חיבור שיהיה אוהב בגלל מי שאנחנו כיום ולא משום שלכולנו היו "שלושה אבות וארבע אמהות" (עם כל הכבוד והחשיבות שבעניין). החלטתי שדי להסתפק בהסתכלות על ישראל דרך ערוצי הטלביזיה או דרך החומרים השייכים לעבר ולמסורת אלא שהגיע הזמן ליצור חיבור בין התפוצות לבין ישראל העכשווית שהיא יפהפיה בעיני למרות הכל, גם היום. (מרגישים שהגעגועים עדיין לא התמוססו אצלי, נכון? מי שחי בחו"ל שנים רבות, מבין)

החלטתי שאני רוצה ליצור שינוי בהסתכלות של בני האדם על המדינה שלנו, עלינו. רוצה שכל יהודי וישראלי יוכל להתנהל בעולם גאה במוצאו ובמקום ממנו הגיע וללא שום חשש או הוויה מתנצלת. ורוצה להתחיל כל זאת דרך הקהילות היהודיות בעולם. הם הרי השגרירים שלנו בחוצות. אני חושבת שכדי למגר את השנאה, החשדנות והדיעות הקדומות כלפינו, צריך שיכירו אותנו. הפעילויות הקיימות, ההנצחות למינהן לא עושות את העבודה.
כדי להשיג תוצאות אחרות יש לעשות משהו אחר. והבנתי שיש לי את הכלים לעשות משהו אחר, חדש .
איך? הרי זה כה פשוט. הנושא שלי יהיה מעתה "כאן, אנחנו והיום" לספר ולהראות ולשיר וליידע ולשתף את הקהל שלי. כל קהל, כל שפה וכל הזדמנות טובה כדי להציג את עצמינו, לספר ולהראות מה אנחנו עושים כאן. איך חיים כאן הישראלים, מה מעניין אותנו, מה אנחנו יוצרים, איך מרגישים כאן ברגעים השונים והמתחלפים שלנו, הקשיים שלנו כאן והדרכים שלנו לפתור אותם, התרבות, החינוך, מה ואיך עושות כאן הנשים, המבוגרים, אנשי עיירות הפיתוח ואנשי העיר, מה חושבים ואיך מרגישים יוצאי העדות השונות, ילדים, נוער, החיילים, הורי החיילים, מה אוכלים כאן ואיפה או מתי, איך מבלים, מקומות והסיפורים שמאחריהם, איך מתגייסים כאן בשעת צרה זה עבור זה, מה קוראים, על הכותבים למינהם, מה שרים, מי שר, עולם האינטרנט והמחשבים שלנו, על החקלאות, התעשיה, האוניברסיטה וגן הילדים, על אמהות ישראלית ובעיקר על אבהות ישראלית, על אהבה בארץ, התאהבות, מזג האויר והשפעותיו, על הירח המלא, הסיפור והאיש שמאחרי השיר"אדון עולם" אותו מכירים בכל העולם, (עוזי חיטמן) וכן את הסיפור, המקום והאשה מאחרי "ירושליים של זהב"..(נעמי שמר). סיפורי "אחוזת בית" של פעם וסיפורי "עיר ללא הפסקה" של היום. ועל עיר חדשה כמו מודיעין...על האדם שמאחרי הפוליטיקאי שלנו (לא תזיק להם קצת אהדה)איך מתחתנים כאן, על המוסדות השונים הקשורים בנישואין ולידה ואפילו איך נראה כאן המוות. ועוד כהנה וכהנה.
ניסיתי לעניין גורמים אשר כבר פועלים בחו"ל. הראתי עבודות שלי. ההתלהבות הייתה ענקית, אך הכפפה לא הורמה עדיין מסיבות ביוקרטיות שאינן בהירות לי. אני מצדי מסרבת לבזבז את זמני על ביוקרטיה שאינני מתמצאת בה. אני טובה באירועים.

אני כותבת כל זאת לקהל השוהים בקפה דה מרקר היות וזהו אתר חברתי-עסקי. נראה לי שגם לשם עניינים שכאלה הוא נולד. כותבת משום שמצאתי בפוסטים השונים רגישות רבה לנושאים חברתיים ולאומיים. ופונה אליכם כדי לבקש שיתוף פעולה. רוצה לצאת עם האירועים שלי לקהילות בחו"ל וצריכה את ההקשרים לכך.
אם מישהו מכם מחובר לקהילות יהודיות בחו"ל ויכול לחבר אותי. אם מי מכם מחובר לגורמים במשרד החוץ, הקליטה, קרן היסוד או לכל גורם אחר, אם מי מכם מפיק ורוצה להשקיע בפרוייקט ענק חשוב ומכניס, אם מי מכם רוצה לקחת חלק בפרוייקט הזה בכל פורמט שהוא..כל ההצעות מתקבלות בברכה.
וכותבת לכם בנוסף, כדי לבקשכם לשלוח את הבלוג כולו על שלושת חלקיו, לרשימת התפוצה שלכם. (שלי - קטנטנה עדיין...קצת ביישנית...רק 42 חברים יקרים).
ובסופו של דבר, שולחת אליכם כדוגמה, חלק ממצגת אותה הצגתי במסיבת יום העצמאות האחרונה במילנו. הנושא היה "יש לנו על מה לשמוח" אנא, צפו בה עד סופה, היא מלווה במוסיקה.
תודה על הסבלנות ותשומת הלב - אתם גדולים!
היו בקשר, אני כאן! -

רותי

http://tasteofisrael.org.il/?pg=business&CategoryID=0&ArticleID=155&SearchParam=Follmond

http://www.youtube.com/watch?v=i51-wiB-kgM

להתקשרות ישירה - apolet@zahav.net.il