0

החלום הישראלי שלי 2

1 תגובות   יום שלישי, 27/11/07, 01:59

חלק ב

... היה מי שאמר שהבסיס לרוע ולמלחמות הגזע הוא חוסר הידע.

בואו ניקח לדוגמה את איטליה. עד לפני שנים ספורות כולנו תיארנו את איטליה כמדינת מאפיה וסרטי ספגטי. מדוע? כי כלי התקשורת העבירו את פיגועי המאפיה שלהם והאקרנים הציגו את הסרטים שלהם. מאז, העולם נעשה קטן יותר, התיירים שוטפים את איטליה במיליונים, מכירים, טועמים, כולנו יודעים שהיא שייכת כבר ל"שבע הגדולות" ..."לאיחוד האירופי"... היום, מדברים עליה אחרת. "יפהפיה, עובדת" יקרה, נשים יפות..." ורק משום שמכירים אותה יותר. יודעים אותה ...(אגב, המאפיה שם עוד קיימת אך לא שומעים עליה...היום זה בעיקר המטבח האיטלקי...מממ...) 

עד כמה מכירים כך את ישראל? מדוע שהאנטישמיות כלפינו תעלם אם מכירים אותנו עדיין כ"אף ארוך" או כמדינת כיבוש? כמה אירופאים יודעים עלינו עוד...?

ואמריקאים? תאמינו לי אם אומר לכם שהרבה מאד לא יודעים איפה ישראל? ומה ההבדל בינה לבין פלסטינה?...ובוודאי שאין יודעים שאנחנו מדינה מפותחת, דמוקרטית..אפילו יהדות הפזורה לא מכירה אותנו כפי שאנחנו היום... אם כן, אולי כדאי "להתחיל" איתם...כדי להגיע לאט לאט...לשאר? 

יהדות התפוצות.
איך  היא מחוברת אלינו  מה קורה במציאות?


ראשית היהודים בחו"ל מחוברים לדת ולחיבור הזה דואגים הרבנים המקומיים. החיבור מתקיים בין ארבע קירות הבית, בחגים, או בבתי הכנסת השונים. דרך הערוץ הדתי מתקיימים גם שעורי העברית, המורשת וכו'.

מדינת ישראל מצידה, שולחת נציגים/שליחים של הסוכנות, הקרנות השונות, משרד החוץ, אולי משרד הקליטה, וכולם דואגים לאסוף תרומות לפרוייקטים ספציפיים או כלליים. או לכאלה העוסקים בענייני עליה. בנוסף, נשלחים מרצים שונים, פוליטיקאים, סופרים בעלי דעות פוליטיות, תערוכה פה ושם, מופעי מוסיקה מועטים וזהו עד כמה שידוע לי. אפשר למצוא גם את שליחי תנועות הנוער במקומות מסויימים. חלק מהנמצאים שם עובדים בשכר, חלק בהתנדבות. (מי עוסק במה ובאיזה פורמט, אין זה מענייני).

זוהי תמצית הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות. פחות או יותר. אירועים בגוון פוליטי, אירועי התרמה, מחנות נוער פה ושם או אירועי תרבות מועטים... אפשר לסכם את הפעילות הזו כפעילות ברוכה אמנם אך אקראית למדי. מזדמנת ודי שטחית.

ומהו היחס של היהדות הזו לישראל? רובם אוהבים מאד את ישראל אך לא כמדינה מודרנית. ישראל היא מעין חלום ציוני רחוק שהתגשם....רובם אינם מחוברים למציאות הישראלית היום יומית, לישראל ש"עובדת", הם לא יודעים הרבה מעבר למלחמות לפיגועים, לקטסטרופות או להקשר היהודי - דתי שלה. ורובם רוצים בקשר עם ישראל. הפעילות המקרית הקיימת איננה מספקת. אני זוכרת זאת עוד משהותי באיטליה. כן, שכחתי. הם מכירים את ישראל גם מקומה 7 של מלון שרתון בת"א...או את ישראל של חוף הים הקייצי כאשר באים לבלות כאן את הקייץ.
ומדוע חשוב שהיהדות הזו תכיר ותרגיש את דופק החיים שלנו? ולמי זה חשוב?
חשוב להם כי הם רוצים בקשר, כי הם אוהבים את ישראל, אך בעיקר, חשוב לנו. ליושבים בארץ. חשוב לנו הן כפרטים הן כמדינה.

חשוב שגם הם ירגישו את הארץ למרות שהם חיים בחו"ל היות והם בעזרת תרומותיהם הנדיבות, בנו איתנו את הארץ. מגיע להם. חשוב משום שהיום, הם השגרירים ומערכת ההסברה שלנו. כל יהודי אטלקי מרומא מכיר עוד כמה איטלקים נוצרים וכדאי שיידע להעביר להם את הרעיון שאנחנו מדינה שעובדים , חיים ונהנים בה. מדינה עם צרות אמנם אך מדינה כמו כולם. חשוב שכל אחד ואחד ירגיש את המדינה הזו כשלו כדי שיוכל לספר עליה בשעה שכלי התקשורת מדווחים על קטסטרופות בסטייל פוליטי. חשוב שיידעו לדבר באהבה על ישראל ולתת מידע רלוונטי על ישראל מסוג אחר ולהטות את הביקורת החדה הכוללנית והמצליפה על כל מי שהוא יהודי או ישראלי בעולם. חשוב שיהיה להם מטען של ידע על ישראל ומטען רגשי עם קבלות כדי שלא יישמעו מתנצלים ע"י מכריהם, חשוב שיידעו להאיר בפני העולם את מה שטוב כאן כדי שהשכנים יבינו שאנחנו אנשים כמו כולם, עם כמו כל העמים עם פוליטיקה מחורבנת כמו בכל מקום ושהאף שלנו, גם כשהוא ארוך זה לא בגלל מוצאינו היהודי. (אני מחוברת דווקא לאף סולד ואם כבר אפים..שתדעו רק שלאיטלקים בהמוניהם, אף ע נ ק!)

וחשוב שכל יהודי בתפוצות יהיה מחובר לבני אדם כאן, לעשיה שלהם, להוויה שלהם, חשוב שנרגיש "אחים" ולאו דווקא לצרה, אלא לגאווה.

בראיונו האחרון מהחלל אמר אילן רמון ז"ל לשרת התרבות:
"מהחלל נראית ארץ ישראל כמו על המפות, קטנה ומקסימה....עם ישראל והעם היהודי הוא עם נפלא..יש לנו אנשים נפלאים בארץ...אחד אחד..." (ג'רי, מהפוסט הקודם, לא מכיר אותם...)
אילן רמון ז"ל דיבר על המשאב הרציני ביותר שלנו. עליך, עליכם, עלינו...על המשאב האנושי. ואת המשאב הזה, לא מכירים בחו"ל. גם לא יהודי התפוצות. ובעזרת המשאב הזה, צריך לחבר את יהדות התפוצות אלינו, עם מי שאנו, ...עם ההשגים שלנו...עם הטוב שבנו...חשוב לספק להם ידע והוויה ישראלית כי עם כל הכבוד קשה מאד לאהוב מדינה על פי המסרים הפוליטיים שלה בלבד. זה לא עובד.


וכאן אני נכנסת לתמונה, אני, ואם תרצו - אתם, והפוסט הבא יפרט.

דרג את התוכן: