שגרירה מכורח הנסיבות. שלום לכולם. הנושא מורכב. הסקירה שלי אותו מלאה. חילקתי אותו ל 3 חלקים כדי שיהיה קל לקרוא. כשתתחילו לקרוא , אולי תשאלו את עצמכם משהו כמו: :"מה היא רוצה זאתי?..." "אני מבקשת את שיתוף הפעולה שלכם - זוהי התשובה בחלקה. התשובה המלאה נמצאת בפוסט 3.. והיא תהיה בהירה יותר אם רק תקראו את השניים הקודמים לה. לכן, קחו לכם כ - 15 דקות, שבו בנחת, עם כוס קולה ביד,חימום מתאים בחדר ו..גרביים..כי קר... ובואו לבקר בעולם שלי לרגע. --- עד לפני 9 שנים הייתי חלק ממה שכונה ע"י דובנוב (הסטוריון) "עם עולם" חייתי בקרב יהדות איטליה שגם היא "עם עולם" ובקרב אלה שנחשבים ל"עולם". האיטלקים עצמם.(ואגב, הגברים האיטלקים הם לא מה שאתם חושבים, אך זה עניין לפוסט אחר) חייתי באיטליה משך 22 שנים והתגעגעתי ארצה בטירוף. בתחילה רק קצת, (כי כיף לחיות באיטליה) אח"כ יותר (עדיין היה כיף ), עד אשר אי אפשר היה להכיל את הגעגוע. שום "כיף" לא מרגיע געגוע אמיתי. אלו היו געגועים לארץ אשר גברו אצלי בטור הנדסי..או אם תרצו...בסולם ריכטר. משך עשרים ושתיים שנים שימשתי, כרוב היהודים בתפוצות, כשגרירה לא מוכתרת של מדינת ישראל. שגרירה בלתי רישמית. לא בחרתי בתפקיד הזה ואף אחד לא שילם לי. זה פשוט קורה לנו כשאנחנו שם. ברגע בו התחלנו לשוחח עם מישהו, מבינים עלינו שאנחנו זרים ומיד שואלים אותנו :"מאיפה?" יכלתי לומר שאני מהונגריה למשל..אך לא אמרתי...תמיד..."מישראל"!... בחיל ורעדה...(וברוב המקרים היה צורך להוסיף מיד ש"ישראל זו לא פלסטינה...") בקיצור, ברגע שנאמר בעולם "אני מישראל" מתחילים להמטיר עלינו שאלות. וגם כאשר מנסים להתחמק בין טיפות הגשם האלה (או לפתוח מטריה) בסופו של דבר נרטבים אם רוצים או לא. וכך אנחנו, השוהים בחו"ל, משמשים כשגרירי המדינה. גם בקיץ. כאשר מכוסה הארץ שלנו בענני מלחמה, מקצוע השגרירות הלא משולמת שלנו, קלה עלינו מאשר בעתות שלום. (אבסורד אמיתי) כי בעתות מלחמה או מתח פוליטי, העולם שלידינו הופך למתעניין וסלחן. בני אדם נוטים להזדהות עם החלשים ולגלות אהדה כלפיהם ושנים רבות הרי אנחנו היינו החלשים, המותקפים. בעתות של שלום, או אביב, מתחיל להיות מסובך. שואלים אותנו את אותן השאלות אך שוכחים את הקורבנות שלנו..ואז - גשם השאלות נעשה כבד יותר לשגרירים שאינם מנוסים כמוני. הוא מלווה בהטחות אשמה. ברד כואב. כבר 2007. איך שהזמן דוהר... העולם עבר שינויים מרחיקי לכת מאז בערה אירופה כולה, מאז נורה דובנוב ע"י שוטר לטבי שהיה מתלמידיו. אנשי העולם הגדול נוטים היום לשאול שאלות ומוכנים גם לקבל תשובות. בני האדם היום (לפחות בעולם המערבי) מחוברים לעולם, שומעים, חושבים ומחווים דעה...(אז הם לא שאלו. הם פשוט טבחו בנו). ויחד עם זאת האנטישמיות עדיין קיימת סמויה משהו לעיתים, אך עדיין קיימת. כאן בארץ אנחנו כבר בני 60 ויחד עם זאת אנחנו עדיין אותו "עם עולם" של דובנוב. (הוא היה שמח לדעת. חשב שזהו ייעודנו בעולם.)בנוסף לקהילות היהודיות הרבות בעולם, ישנן קהילות רחבות היקף של ישראלים. כן, יש לנו שגרירים בכל "חור" בעולם. מיליונים של "אנחנו" המשמשים כשגרירים מכורח הנסיבות ואין לנו מערך הסברתי מספק. העולם אמנם מלא בשגרירים שלנו אך הוא גם מוצף באינפורמציה עוינת..לא דובנוב ולא הרצל (חוזה והוזה) ידעו לצפות למשל את מהפכת התקשורת הנוכחית ואת הנזק שזו האחרונה תגרום לנו. להיות שגרירי ישראל היום, זוהי משימה קשה ביותר. קשה מתמיד. בנוסף להיותנו יהודים, עלינו "לשגרר" את העניין הישראלי והוא לא פשוט. בואו נחשוב לרגע על בחור יהודי בן 30 באוניברסיטת ניו ג'רסי, או אמסטרדם...על ג'רי שכזה... אני יודעת שהיותו יהודי שם, זוהי משימה מפרכת, מבלבלת ויתכן, אף מביכה עבורו.(בלי קשר ללימודים) התקשורת המקומית, בכל מקום, מצליפה במדינת ישראל ללא הרף, הידיעות על הקורה כאן, הן חלקיות ועוינות..רק הידיעות השליליות, הקטסטרופליות "עוברות מסך". ההסברה של הצד הנגדי עובדת כמכונה משומנת היטב ושלנו, כאמור, בחזקת משוואה שרק "נעלמים" בה. אותו בחור, ג'רי או סמואל, או... בן ה - 30 , המזוהה כיהודי, כקשור איכשהו למדינת ישראל , ניזון מאותה תקשורת ואולי מתבייש. קרוב לודאי שהוא לפחות נבוך. אולי הוא שואל את עצמו מהו הקשר בין נרות השבת שמדליקה אמא כל ששי, בין החלה והקניידלך בפסח לבין ישראל עם כל הקטסטרופה הזו שבתקשורת. מה זו המדינה הזו מלבד פלאפל תפוזים מלחמות, פיגועי טרור ושחיתות? עד כמה כל זה מעניין אותו, מדוע הוא צריך לעסוק בכל זה ולעמוד מול גשם של שאלות כשהוא יודע לענות רק על החגים בבית על מצות בפסח, נרות חנוכה וקצת..על הטירור.... ויתכן שהוא עומד בפני בחירה הקשה: להזדהות עם ישראל או לא? האם אני שייך לשם? האם אני מסכים עם כל זה? מי אני בכלל?... רוב הסיכויים שאותו בחור, יאכל את הגפילטעפיש של אמא בבית, אך בחוץ, ירים ידיים, יתחמק ויעדיף להתעלם מהנושא הנקרא "ישראל" , כי כמה אפשר כבר לדבר על סופגניות וצימאס? מה הוא באמת יודע עלינו? רוב הסיכויים שהוא יעדיף להרגיש "עולם" במקום "עם עולם" , אולי יתבולל, אולי לא... ומדוע לא? הוא מכיר את מחוזותיו ולא אותנו. ועד כאן החלק הראשון. ההמשך בפוסט הבא. |