הקלישאה המעצבנת נולדה בתקופה שהמוני בית ישראל החלו להשתמש במחשבים אישיים מבלי להבין דבר וחצי דבר במחשבים. אז, באותה תקופה בה כל שבוע הגיעה טכנולוגיה חדשה, כל דבר שהמחשב האישי היה זקוק לו הוזן בו על ידי דיסקט (דיסק, כשהטכנולוגיה השתכללה במהירות או "שודרגה" בשפת משתמשי המחשבים שהחלה להתפתח פרא). מישהו שרצה "להישתדרג" ולהחליף את הביטוי המשועתק מאמריקנית "לעשות חושבים" החליט לעבור לעידן המחשבים האישיים וטבע את המושג "להחליף דיסקט" כדי לומר לשומעיו "בואו נחשוב מחדש על העניין" כפי שהיה נהוג בשפה הישנה והטובה שלפני עידן המחשבים האישיים.

ומאותו רגע מר ונמהר, עדר הכבשים הישראלי כולו מחליף דיסקטים במקום לחשוב. בדיוק כפי שקרה לפועל ג.מ.ר. שחוסל חיסול ממוקד והעדר כולו רק "מסיים" ולעולם כבר לא "גומר". או "בא ממקום של אהבה" במקום סתם "אוהב". מפזר בנדיבות בכל משפט שיוצא מהפה כמה "כאילו" שפעם היו "כזה כאילו" ללא כל צורך. או כשמבקש להביע אהדה עמוקה למישהו אומר "אין עליו", שלי לא ברור "מאיפה הביאו את זה". אם הוא בעל חנות כותב על חלון הראווה שלו SALE במקום מכירה. או כשאין לו מה לומר על תובנה ששמע זה עתה מבן שיחו או לחלופין מסכים אתה, הוא פולט: "לגמרי, לגמרי" (ולי לא ברור מדוע פעמיים, האם "לגמרי" אחד לא מספיק או שמא זה כיסוי על עילגותו וחוסר יכולתו לומר משהו על התובנה ששמע זה עתה). מדוע כל רצח הוא "אכזרי"; האם קיים רצח שהוא לא אכזרי? או מדוע רפי רשף מדבר בלשון הווה על אירועים שקרו בעבר. האם הוא רוצה להיות דיימון ראניון הישראלי? האם לא הבחין במשך כל כך הרבה שנים שהו לא? ומדוע תמיד פאראמדיק או רופא "נאלץ" לקבוע את מותו של קרבן; מי מכריח אותו לעשות זאת. מדוע לא מספיק לומר בפשטות שהרופא קבע את מותו, מה ה-"נאלץ" המיותר הזה עושה במשפט שאין פשוט ממנו?

והנה גם אני "נאלצתי" לכתוב את הדברים האלה למרות שאף אחד לא הכריח אותי כי "החלפת דיסקט" במקום "חשיבה מחדש" על משהו שחשבנו תמיד לנכון - שיגעה אותי.