כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על כסף, אהבה ורחניות ארצית

    0

    קיבלתי פעמון מתנה...

    63 תגובות   יום חמישי, 25/8/11, 13:20
    קראתי היום פוסט, יותר נכון שיתוף, כאן באתר שנגע בי מאוד...
    מישהי סיפרה על חבר קרוב שביקש מסיבה...דברי פרידה...אחרי כמה ימים ליוו אותו בדרכו...אמרה החברה...לא הספקתי...!
     
    ...לא מכיר אותה אישית רק כאן מקריאה באתר... ולא אותו ...אבל הסיפור נגע בי מאוד...יצר רגע של חשבון נפש...גרם לחשוב...מי אני עם האנשים שאוהבים אותי...מי אני עם אלה שאומר שאני אוהב אותם...?...
     
    לקחתי רגע של התבוננות ...הסתכלות...
    ...במה באמת עסוק...איפה הרגשות, איפה המחשבות, ממה מאוכזב על מה כועס...היכן הכוונה...היכן העשייה...?
     
    ...נשטפתי תחושת געגוע...
     
    ללא קשר החלטתי לקחת יום חופש...ללכת עם הילדים...אולי לים לאיזה מקום להיות יחד...מזמן לא עשיתי את זה...הייתי עסוק בכאב אישי של אהבה שברחה...לא הייתי איתם...
     
    הצעתי שנלך ...אף אחד לא יכול...כל אחד ועיסוקיו...הרגשתי לבד...
     
    ...אז קראתי את הפוסט של הידידה כאן מהאתר...זאת שכתבה "...לא הספקתי..."
     
    ...סליחה שזה מכאבו של האחר...אבל קיבלתי מתנה...קיבלתי פעמון...הוא צלצל...
     
    ...וצליליו של הפעמון חזקים...חדים...ולא מרפים...
     
    ..והם כאילו מצווים...
     
    ...לחיות כל שנייה בתשוקה ומתוך אהבה....
     
    ...לשים בצד את מה שלא ממש חשוב, את את הקטנות השטויות, את התפל והלא משמעותי......לוותר על פנקסנות, התחשבנות... להביא חמלה...
    ...לראות את מה שיש ולא מה שחסר...
     
    לחבק חזק...מאוד מאוד חזק...את מי שאוהב אותך ואתה אותו...
     
    לחבק את עצמך...את החיים וכל רגע של אהבה...
     
    לראות מהמודע...להתבונן פנימה לתשובה..לתקן אם מתקלקל ...
     
    ...לבצע כל יום עשייה מתוך התודעה...
     
    ...כי רגע הסיום אף פעם לא מודיע ...הוא פשוט מגיע...
     
    ...התחייבתי שלא אגיד ..." לא הספקתי"...
    דרג את התוכן:

      תגובות (63)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/8/12 10:12:
      איזה מזל שהגעתי לפוסט הזה תודה תודה ושוב תודה שכתבת עכשיו אני מבינה למה צריך לעצור לקפה.....
        12/2/12 00:49:
      יפה אמרת!
        13/12/11 09:46:
      הפעמון...נמצא כל הזמן, רצוי להקשיב לו (מודעות)...משפר את החיים. מספיקים מה שאפשר...הכל מדויק
        16/10/11 12:04:
      מה בוער בך איש יקר? הרי פעמון אנחנו שומעים כשמשהו בתוכנו מאוד ער.. מהו הדבר בתוכך , שכך הסיפור הזה נגע בו.. מה תבקש?
        4/10/11 16:54:

      צטט: shmulik 2011-10-04 09:22:36

      צטט: לושי88 2011-10-03 17:56:15

      צטט: shmulik 2011-10-03 17:34:50

      צטט: לושי88 2011-10-03 15:22:56

      אפשר צלצול כזה גם.....?בתיאוריה זה נשמע נכון וחזק אבל במעשי קשה ביותר, איך בדיוק ברגע האמת משליחים את השלילי והופכים אותו לתפל?איך אפשר לצחוק בדיוק כששמעת משהו קשה ועצוב איך?

       

      את צודקת...קצת תמים...ובכל זאת...גם שיפור קטן אפילו בדיעבד...הוא עולם...וסתם תרגיל בחשבון פשוט, עלייה מאפס לאחד זה שיעור צמיחה אינסופי...כך שגם שיפור קטן הוא עולם ומלואו...

      שוב, זה נשמע נפלא ואכן גם שיפור קטן הוא מעולה, העניין הוא שגם אם אסכים איתך עכשיו, ברגע האמת אפעל על"פ דפוסי התנהגות קבועים, יכול מאד להיות שאחרי דקה ירד האסימון או הצלצול יהיה חזק ואגיד לעצמי שזה לא שווה תגובה ואמשיך הלאה אבל אני מחפשת את הדרך הראשונה בדיוק רגע האמת שדפוס ההתנהגות הוא לשלוף קללה ובמקום זאת לחייך ולהמשיך הלאה....

       

      ...נראה שאת במודעות גדולה לעצמך...ורואה מה שכן ומה שלא...קטע של מודעות חשוב מאוד...אני מכיר כמה אנשים מאוד רוחניים שרואים כל מילימטר אצל האחר אבל עוורים לגמרי כשזה קשור בהתבוננות פנימה...מעבר למודעות צריך גם רצון להשתנות, אחרי זה התחייבות לכך ואחרי זה הרבה אימון של שינוי חשיבה...יש כל מיני כלים כמו NLP אבל לפי הניסיון שלי לפחות לא מהווים Fast food כי אם כלי חזק מתוך מכלול שדורש עבודה ממושכת עד לניצחון על האוטומאטים..בכל מקרה...שינוי אמיתי הוא אולי קשה אבל עם עבודה קשה אפשרי...

       

      שוב עבודה קשה.....מה יהיה ?

      צודק לגמרי עבודה קשה לשנות את דפוסי החשיבה,  אין ספק שבסוף נצליח.......או שהסוף יצליח..

        4/10/11 09:22:

      צטט: לושי88 2011-10-03 17:56:15

      צטט: shmulik 2011-10-03 17:34:50

      צטט: לושי88 2011-10-03 15:22:56

      אפשר צלצול כזה גם.....?בתיאוריה זה נשמע נכון וחזק אבל במעשי קשה ביותר, איך בדיוק ברגע האמת משליחים את השלילי והופכים אותו לתפל?איך אפשר לצחוק בדיוק כששמעת משהו קשה ועצוב איך?

       

      את צודקת...קצת תמים...ובכל זאת...גם שיפור קטן אפילו בדיעבד...הוא עולם...וסתם תרגיל בחשבון פשוט, עלייה מאפס לאחד זה שיעור צמיחה אינסופי...כך שגם שיפור קטן הוא עולם ומלואו...

      שוב, זה נשמע נפלא ואכן גם שיפור קטן הוא מעולה, העניין הוא שגם אם אסכים איתך עכשיו, ברגע האמת אפעל על"פ דפוסי התנהגות קבועים, יכול מאד להיות שאחרי דקה ירד האסימון או הצלצול יהיה חזק ואגיד לעצמי שזה לא שווה תגובה ואמשיך הלאה אבל אני מחפשת את הדרך הראשונה בדיוק רגע האמת שדפוס ההתנהגות הוא לשלוף קללה ובמקום זאת לחייך ולהמשיך הלאה....

       

      ...נראה שאת במודעות גדולה לעצמך...ורואה מה שכן ומה שלא...קטע של מודעות חשוב מאוד...אני מכיר כמה אנשים מאוד רוחניים שרואים כל מילימטר אצל האחר אבל עוורים לגמרי כשזה קשור בהתבוננות פנימה...מעבר למודעות צריך גם רצון להשתנות, אחרי זה התחייבות לכך ואחרי זה הרבה אימון של שינוי חשיבה...יש כל מיני כלים כמו NLP אבל לפי הניסיון שלי לפחות לא מהווים Fast food כי אם כלי חזק מתוך מכלול שדורש עבודה ממושכת עד לניצחון על האוטומאטים..בכל מקרה...שינוי אמיתי הוא אולי קשה אבל עם עבודה קשה אפשרי...

        3/10/11 17:56:

      צטט: shmulik 2011-10-03 17:34:50

      צטט: לושי88 2011-10-03 15:22:56

      אפשר צלצול כזה גם.....?בתיאוריה זה נשמע נכון וחזק אבל במעשי קשה ביותר, איך בדיוק ברגע האמת משליחים את השלילי והופכים אותו לתפל?איך אפשר לצחוק בדיוק כששמעת משהו קשה ועצוב איך?

       

      את צודקת...קצת תמים...ובכל זאת...גם שיפור קטן אפילו בדיעבד...הוא עולם...וסתם תרגיל בחשבון פשוט, עלייה מאפס לאחד זה שיעור צמיחה אינסופי...כך שגם שיפור קטן הוא עולם ומלואו...

      שוב, זה נשמע נפלא ואכן גם שיפור קטן הוא מעולה, העניין הוא שגם אם אסכים איתך עכשיו, ברגע האמת אפעל על"פ דפוסי התנהגות קבועים, יכול מאד להיות שאחרי דקה ירד האסימון או הצלצול יהיה חזק ואגיד לעצמי שזה לא שווה תגובה ואמשיך הלאה אבל אני מחפשת את הדרך הראשונה בדיוק רגע האמת שדפוס ההתנהגות הוא לשלוף קללה ובמקום זאת לחייך ולהמשיך הלאה....

        3/10/11 17:35:

      צטט: heart2heart 2011-10-03 15:32:36

      תודה.

      בכייפחיוך

       

        3/10/11 17:34:

      צטט: לושי88 2011-10-03 15:22:56

      אפשר צלצול כזה גם.....?בתיאוריה זה נשמע נכון וחזק אבל במעשי קשה ביותר, איך בדיוק ברגע האמת משליחים את השלילי והופכים אותו לתפל?איך אפשר לצחוק בדיוק כששמעת משהו קשה ועצוב איך?

       

      את צודקת...קצת תמים...ובכל זאת...גם שיפור קטן אפילו בדיעבד...הוא עולם...וסתם תרגיל בחשבון פשוט, עלייה מאפס לאחד זה שיעור צמיחה אינסופי...כך שגם שיפור קטן הוא עולם ומלואו...

        3/10/11 17:31:

      צטט: לימור ברנע 2011-09-29 12:09:33

      לא להתעסק בשטויות, להבחין בין העיקר והתפל בחיים, לא לכעוס, לחמול, להבין, להתחשב ולחיות! להנות, לשמוח, לצחוק ולאהוב. אחלה פעמון קיבלת במתנה!!

      ...מדליק פעמון אחר שמצלצל...אהבה...צבע מומלץ...?חיוך

       

        3/10/11 15:32:
      תודה.
        3/10/11 15:22:
      אפשר צלצול כזה גם.....?בתיאוריה זה נשמע נכון וחזק אבל במעשי קשה ביותר, איך בדיוק ברגע האמת משליחים את השלילי והופכים אותו לתפל?איך אפשר לצחוק בדיוק כששמעת משהו קשה ועצוב איך?
        29/9/11 12:09:
      לא להתעסק בשטויות, להבחין בין העיקר והתפל בחיים, לא לכעוס, לחמול, להבין, להתחשב ולחיות! להנות, לשמוח, לצחוק ולאהוב. אחלה פעמון קיבלת במתנה!!
        25/9/11 20:49:

      צטט: הקשתית 2011-09-25 20:12:16

      קבל פעמון נוסף על התובנות החכמות שהבאת לנו...שיזכיר לך תמיד,לא להגיד "לא הספקתי"...תוכל לצלצל בו שוב ושוב

      תודה רבה קשתית...את הפעמון הזה אזכור טוב...במיוחד את המסר שלו...(-:

       

        25/9/11 20:12:

      קבל פעמון נוסף על התובנות החכמות שהבאת לנו...שיזכיר לך תמיד,לא להגיד "לא הספקתי"...תוכל לצלצל בו שוב ושוב

      ''

        25/9/11 20:06:

      צטט: דליה אלעזר 2011-09-24 05:24:24

      ...התחייבתי שלא אגיד ..." לא הספקתי"...

       

      מקסים:) הפעמון:) התודעה:) ההתחייבות:) מקסים אתה עם כל אלו:) שנה טובה:) באהבה רבה דליה***

       
      תודה רבה על הפרגון דליה...שמח לשמוע...(-:


       

        25/9/11 20:05:

      צטט: נובה 2011-09-24 04:57:07

      לא אחת ה"אין" מעצים את ה"יש" ואז יודעים אנו להעריך ולאהוב. זה אף פעם לא יבוא מתחושת המלאות והקיים. אני יודעת.

      אכן...מסכים וחבל..ובדיוק מכאן צלצל לי הפעמון ואני מנסה (בהצלחה חלקית...) לשמר את הצליל שלו...

       

        25/9/11 20:04:

      צטט: חופשיה לרוח 2011-09-23 21:33:48

      נ-ה-ד-ר . משתדלת לחיות כך ...למדתי ליישם, הגעתי לשם. בטח יש עוד מקום להשלמות...תיקון... הרי אנחנו לא מושלמים, אבל לשאוף למקום הטוב הזה.

      ...אכן...גם תזוזה קלה היא עולם ומלואו...

       

        25/9/11 20:03:

      צטט: אמיר ניצן 2011-09-02 12:15:38

      לפעמים באמת לא יודעים להעריך מה שיש עד שמאבדים אותו או שמתלוננים על משהו שגם אם באמת צריך לשפר אותו, יש בעיות יותר גדולות שיכולות להיות. ומצד שני, זה שתמיד יכול להיות משהו יותר גרוע ממה שיש או מה שאין זה לא אומר שלא צריך לשפר מה שמפריע כרגע ושאפשר לשפר.

       

      תודה על התובנות אמיר...(-:

        25/9/11 20:02:

      צטט: עינת:) 2011-09-02 00:07:54

      יפה:)

       

      תודה...(-:

        24/9/11 05:24:

      ...התחייבתי שלא אגיד ..." לא הספקתי"...

       

      מקסים:) הפעמון:) התודעה:) ההתחייבות:) מקסים אתה עם כל אלו:) שנה טובה:) באהבה רבה דליה***

        24/9/11 04:57:
      לא אחת ה"אין" מעצים את ה"יש" ואז יודעים אנו להעריך ולאהוב. זה אף פעם לא יבוא מתחושת המלאות והקיים. אני יודעת.
        23/9/11 21:33:
      נ-ה-ד-ר . משתדלת לחיות כך ...למדתי ליישם, הגעתי לשם. בטח יש עוד מקום להשלמות...תיקון... הרי אנחנו לא מושלמים, אבל לשאוף למקום הטוב הזה.
        2/9/11 12:15:
      לפעמים באמת לא יודעים להעריך מה שיש עד שמאבדים אותו או שמתלוננים על משהו שגם אם באמת צריך לשפר אותו, יש בעיות יותר גדולות שיכולות להיות. ומצד שני, זה שתמיד יכול להיות משהו יותר גרוע ממה שיש או מה שאין זה לא אומר שלא צריך לשפר מה שמפריע כרגע ושאפשר לשפר.
        2/9/11 00:07:
      יפה:)
        1/9/11 23:47:

      צטט: מחוייכת ( : 2011-09-01 21:37:29

      שמוליק, זה נכון. מאוד נכון, אבל...בזהירות, ממש בזהירות, שמור על עצמך גם מפני הפעמונים סביב. לדעתי, הם עשווים להזכיר לנו, להישאר קרובים לעצמנו, להיות אותנטיים וקשובים. ברגעים כאלו כדאי לתת לדברים לחלחל ולהיטמע בעדינות ולהיצמד לדרך הראשית, ללא מורא.הגשמת חלומות תמיד מומלצת ( :

       

      המון תודה...התובנות שלך תמיד מאירות עוד זווית, רגש ומחשבה...לדעתי הדרך הראשית היא בד"כ שילוב בין כמה דרכים, לעיתים סותרות, שבהם אתה בסופו של דבר "נזרק" לאותו נתיב מרכזי...בחירה אחת בין אותם נתיבים סותרים תגרום לך להזניח אחר...כך שכמו כל דבר בחיים אתה צריך לדלג בין נתיבים ברגישות ובתבונה...בסופו של דבר אותו איזון בין נתיבים הוא הנתיב המרכזי...הפעמון בה כאן להזכיר נתיב שלעיתים לוקחים אותו כמובן מאליו ולכן נזנח...

        1/9/11 21:37:
      שמוליק, זה נכון. מאוד נכון, אבל...בזהירות, ממש בזהירות, שמור על עצמך גם מפני הפעמונים סביב. לדעתי, הם עשווים להזכיר לנו, להישאר קרובים לעצמנו, להיות אותנטיים וקשובים. ברגעים כאלו כדאי לתת לדברים לחלחל ולהיטמע בעדינות ולהיצמד לדרך הראשית, ללא מורא.הגשמת חלומות תמיד מומלצת ( :
        1/9/11 21:34:

      צטט: yafitc4 2011-09-01 21:22:08

      תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, פוסט נפלא.

      תודה יפית....אכן אם נוכל לראות ,ולו חלק מהזמן רק את הצי כוס המלאה...הרי שהפעמון יחייך....

       

        1/9/11 21:22:
      תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, פוסט נפלא.
        28/8/11 22:01:

      צטט: h a n i 2011-08-28 08:13:03

      שמוליק יקר,

      תודה על הפוסט המאיר הזה..

      אכן "לא הספקתי" לעשות לחברי מסיבת פרידה כמו שביקש.

      אבל הספקנו הרבה במהלך 11 שנות חברות.

      שיתפנו, טיילנו, צחקנו, רקדנו, ובעיקר היינו שם אחד בשביל השני.

      אתה צודק, יש לנו נטייה לקחת את החיים כמובן מאליו.

      רק ברגעים כאלה מקבלים פרופרציות ומבינים כי יש דברים חשובים יותר.

      בהחלט הולכת ליישם את התובנה החשובה שהבאת כאן.

      אין על הבית הזה. תודה לך.

       

      חני יקרה...תודה לך ששיתפת , זה מה שאיפשר ובכלל תודה על מי שאת בקהילה כאן...

        28/8/11 16:38:
      לחבק חזק...מאוד מאוד חזק...את מי שאוהב אותך ואתה אותו...
        28/8/11 08:13:

      שמוליק יקר,

      תודה על הפוסט המאיר הזה..

      אכן "לא הספקתי" לעשות לחברי מסיבת פרידה כמו שביקש.

      אבל הספקנו הרבה במהלך 11 שנות חברות.

      שיתפנו, טיילנו, צחקנו, רקדנו, ובעיקר היינו שם אחד בשביל השני.

      אתה צודק, יש לנו נטייה לקחת את החיים כמובן מאליו.

      רק ברגעים כאלה מקבלים פרופרציות ומבינים כי יש דברים חשובים יותר.

      בהחלט הולכת ליישם את התובנה החשובה שהבאת כאן.

      אין על הבית הזה. תודה לך.

        27/8/11 10:31:

      צטט: נחרצה 2011-08-27 08:59:45

      אני את הפעמון שלי קיבלתי לפני 3 שנים.
      מאז החלטתי שאני עושה אך ורק דברים שאני אוהבת לעשות,
      לא מתכוונת לרצות אנשים גם אם הם בסביבה שלי באופן תמידי,
      מבלה יותר עם אהוביי, אומרת להם מדי יום שאני אוהבת אותם,
      אומרת להם שכיף לי שהתברכתי בהם.
      כולנו כמו אבק ברוח וככל שמיטיבים להפנים זאת,

      מבינים עד כמה החיים שלנו קצרים על פני האדמה הזאת.
      לכן יש לקוות, שהרגעים המופלאים האלו לא יחלפו כל כך מהר,

      ולדעת - לאהוב, לחבק ולחיות פשוטו כמשמעו.

      מקסים...תודה...תמשיכי תמיד כך לחבק...

       

        27/8/11 10:29:

      צטט: נוגעת בשמיים 2011-08-27 01:37:32

      מכירה את הפעמון באופן אישי. ולמרות זאת, כמו רוב האנשים, אני בוחרת להתעלם ממנו. צריך לעשות דברים עם היקרים לנו לא בגלל הפעמון... לעשות בגלל הפעמון זה כואב מדי.

       

      את צודקת מאוד...יש לנו רק ראיה קצת שונה על תזמון הפעמון...זה לא בגלל הפעמון...זה בגלל שהם יקרים...והוא מצלצל בשביל להזכיר אם לרגע שוכחים...כשהוא מפסיק לצלצל זה מאוחר מדי...

        27/8/11 08:59:

      אני את הפעמון שלי קיבלתי לפני 3 שנים.
      מאז החלטתי שאני עושה אך ורק דברים שאני אוהבת לעשות,
      לא מתכוונת לרצות אנשים גם אם הם בסביבה שלי באופן תמידי,
      מבלה יותר עם אהוביי, אומרת להם מדי יום שאני אוהבת אותם,
      אומרת להם שכיף לי שהתברכתי בהם.
      כולנו כמו אבק ברוח וככל שמיטיבים להפנים זאת,

      מבינים עד כמה החיים שלנו קצרים על פני האדמה הזאת.
      לכן יש לקוות, שהרגעים המופלאים האלו לא יחלפו כל כך מהר,

      ולדעת - לאהוב, לחבק ולחיות פשוטו כמשמעו.

        27/8/11 01:37:
      מכירה את הפעמון באופן אישי. ולמרות זאת, כמו רוב האנשים, אני בוחרת להתעלם ממנו. צריך לעשות דברים עם היקרים לנו לא בגלל הפעמון... לעשות בגלל הפעמון זה כואב מדי.
        26/8/11 19:00:

      שמוליק איש יקר...

      רק רציתי להוסיף על כל מה שנאמר כבר שאתה השכלת לשמוע את הפעמון....יש כאלה שלא....

      והכי חשוב...תזכור תמיד להגיד לילדיך ואהוביך "אני אוהב אותך"...כי אחרי רגע הסיום זה , בעיקר, מה שיזכרו ממך עד שיגיע רגע הסיום שלהם.....

        26/8/11 16:45:

      צטט: Keshet 2011-08-26 15:10:49

      ואני הספקתי כבר לקרוא פעמיים,ולנסות ליישם.תודה יקר.

       

      ...באהבה קשתית...

        26/8/11 15:10:
      ואני הספקתי כבר לקרוא פעמיים,ולנסות ליישם.תודה יקר.
        26/8/11 13:49:

      צטט: שרוניני 2011-08-26 11:21:41

      תודה שהעברת את הפעמון הלאה...

      הלוואי וכולנו נחזיק בפעמון...נצלצל בפעמון...העיקר שנשמע אותו...

        26/8/11 11:21:
      תודה שהעברת את הפעמון הלאה...
        26/8/11 10:53:
      כמה עצוב כמה נכון
        26/8/11 06:46:
      מחנק בגרון.
        26/8/11 02:14:

      צטט: עמותת כתף חמה 2011-08-26 00:34:08

      שמעתי ולקחתי ללב. תודה שמוליק!

       

      בשמחה...!

        26/8/11 02:13:

      צטט: bonbonyetta 2011-08-25 21:47:27

      * העיקר זה שהאדם שומע וערני לפעמון שלו, יש כאלה שהפעמון שלהם מצלצל המון זמן והם לא שומעים. מסרבים לשמוע.

       

      ...מסכים לגמרי...חלק מהמתנה זה להסכים לראות ולשמוע...אח"כ גם לפעול...

        26/8/11 02:12:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2011-08-25 21:42:16

      לאנשים המאמינים/דתיים...יש את:

      "שמע ישראל..." (לפני השינה)

      "מודה אני לפניך.."(עם היקיצה)

      מסגרת המעירה את האדם להבין שאין ברור מאליו.

      *

      אז זהו

      שצריך לשים אותו "שעון מעורר" בכל מקום שיזכיר 

      שאין מובן מאליו

      ויש להגיד תודה ומילה טובה ובעיקר

      לחיות באהבה.

       

      מילים מקסימות תודה על הארת העיניים ועל השיתוף... 

       

        26/8/11 02:10:

      צטט: mafalda-w 2011-08-25 21:25:07

      שמוליק

      אמרת הכל

      לא להפסיק להגיד כמה אנחנו אוהבים את היקרים לנו

       

      תודה יהודית...

        26/8/11 02:07:

      צטט: קֶרֶן אוֹר 2011-08-25 21:15:35

      אין לי מה להוסיף, כתבת הכל..

       

      תודה קרן אור...

        26/8/11 00:34:
      שמעתי ולקחתי ללב. תודה שמוליק!
        25/8/11 21:47:
      * העיקר זה שהאדם שומע וערני לפעמון שלו, יש כאלה שהפעמון שלהם מצלצל המון זמן והם לא שומעים. מסרבים לשמוע.

      לאנשים המאמינים/דתיים...יש את:

      "שמע ישראל..." (לפני השינה)

      "מודה אני לפניך.."(עם היקיצה)

      מסגרת המעירה את האדם להבין שאין ברור מאליו.

      *

      אז זהו

      שצריך לשים אותו "שעון מעורר" בכל מקום שיזכיר 

      שאין מובן מאליו

      ויש להגיד תודה ומילה טובה ובעיקר

      לחיות באהבה.

       

       

        25/8/11 21:25:

      שמוליק

      אמרת הכל

      לא להפסיק להגיד כמה אנחנו אוהבים את היקרים לנו

        25/8/11 21:15:

      אין לי מה להוסיף, כתבת הכל..

        25/8/11 18:34:

      צטט: sigjon 2011-08-25 17:58:40

      שמוליק היקר, בהחלט להבין שהחיים הם - בלתי מודע ענק... ולכן כל יום כשאני יוצאת לעבודה בבוקר, אני מחבקת את הג'ינג'י ואומרת לו כמה שאני אוהבת אותו... אין לדעת לאן יילך היום... אבל חייבת לציין שבמצב אוטופי אפשר לשים דברים בצד, ולהמשיך... לצערי אנחנו בנויים לא רק מהשמחות שלנו אלא (ואולי אפילו יותר) מהכאבים שלנו... לא תמיד אפשר לשים את הכעסים בצד... מקווה לעתיד לחבק את מי שבאמת שאוהב אותי, ולא רק את מי שאני אוהבת... סיגל (((-:

       

      סיגל מקסימה...מסכים לגמרי...גם אני מכיר את החיים...לא חף מתסכולים, אכזבות וכעסים...וגם לא ממש תמים...אבל הפעמון צלצל...ולרגע קט שתקתי...והסתכלתי...היה רגע של רכות ושקט ועלה הגעגוע...אני מכיר את הצלצול...פעם ב...חוזר הפעמון...ככה משום מקום...ומזכיר לך ליצור תיעדוף...לא לשכוח את מי שבאמת אוהבים אותך ואתה אותם...לכבד את מה שיש...וליצור תודעה...לחיות מתוך תודעה של התחייבתי לא להגיד "לא הספקתי"...היא מבחינתי מתנה נוספת...היא סוג של מסגרת, של כוונה, שעם אצמד אליה תגרום לפעולה...גם אם לא מושלמת...וברור לי שכך יהיה, היא תהיה שלמה...וזאת עוד מתנה...

        25/8/11 17:58:
      שמוליק היקר, בהחלט להבין שהחיים הם - בלתי מודע ענק... ולכן כל יום כשאני יוצאת לעבודה בבוקר, אני מחבקת את הג'ינג'י ואומרת לו כמה שאני אוהבת אותו... אין לדעת לאן יילך היום... אבל חייבת לציין שבמצב אוטופי אפשר לשים דברים בצד, ולהמשיך... לצערי אנחנו בנויים לא רק מהשמחות שלנו אלא (ואולי אפילו יותר) מהכאבים שלנו... לא תמיד אפשר לשים את הכעסים בצד... מקווה לעתיד לחבק את מי שבאמת שאוהב אותי, ולא רק את מי שאני אוהבת... סיגל (((-:
        25/8/11 16:11:

      צטט: לילוש73 2011-08-25 15:38:35

      כשהפעמון הזה מצלצל - הוא מצלצל נורא חזק . לא הצלחת היום לים , אז מחר , אבל ההתעוררות הזו שלנו , היא כל כך חשובה , והיא באה תמיד , כשאנחנו רגע מלשכוח , שבעצם , כפי שאמרת , רגע הסיום אף פעם לא מודיע .

      אכן קצת שכחתי...הייתי  כולי במקום אחר...געגוע לאהבה שברחה...תודה לפעמון... 

        25/8/11 16:10:

      צטט: Adva_K 2011-08-25 14:51:33

      "...לוותר על פנקסנות, התחשבנות... להביא חמלה... ...לראות את מה שיש ולא מה שחסר... " זה המפתח לאושר...להרמוניה... ולבניית מערכות יחסים מוצלחות יותר... יופי לך שקיבלת פעמון... תמצה, תהנה ותעשה חיים כך שלא תצטרך לומר "לא הספקתי"...:)

       

      תודה אדווה..מאחל גם לך...שולח לך באהבה פעמון....

        25/8/11 16:08:

      צטט: עינת (ש) 2011-08-25 14:40:07

      זו וואחד התחייבות.

       

      כן וואחד התחייבות...במיוחד לאנשים שהם טוטאליים...וא ני יודע שלא אספיק הכל...להספיק הכל זה להיות בתודעה של זה...לסדר את העדיפויות...להיות במודעות ובבחירה...לנצח את האוטומאט...את הפחד...והעיקר לתת לאנשים שאתה אוהב אותם...לכבד את הרגעים האלו של אהבה...(בין אם ביצירה ובין אם ביצירה מול בני אדם...) ליצור אותם ולחבק אותם מאוד חזק...כי אין באמת מלבדם...

        25/8/11 16:03:

      צטט: תותי בר 2011-08-25 14:11:26

      אף פעם לא נספיק לעשות הכל. ואולי זה טוב לשאוף למחר. אבל להגיד לאהובים שלנו כמה הם חשובים לנו, את זה חייבים להספיק.

       

      כן נכון תותי בר... אף פעם לא נספיק לעשות הכל...ויחד עם זה הפעמון צלצל והזכיר לי סדרי עדיפויות...במיוחד לגבי האהובים...

        25/8/11 15:38:
      כשהפעמון הזה מצלצל - הוא מצלצל נורא חזק . לא הצלחת היום לים , אז מחר , אבל ההתעוררות הזו שלנו , היא כל כך חשובה , והיא באה תמיד , כשאנחנו רגע מלשכוח , שבעצם , כפי שאמרת , רגע הסיום אף פעם לא מודיע .
        25/8/11 14:51:
      "...לוותר על פנקסנות, התחשבנות... להביא חמלה... ...לראות את מה שיש ולא מה שחסר... " זה המפתח לאושר...להרמוניה... ולבניית מערכות יחסים מוצלחות יותר... יופי לך שקיבלת פעמון... תמצה, תהנה ותעשה חיים כך שלא תצטרך לומר "לא הספקתי"...:)
        25/8/11 14:40:
      זו וואחד התחייבות.
        25/8/11 14:11:
      אף פעם לא נספיק לעשות הכל. ואולי זה טוב לשאוף למחר. אבל להגיד לאהובים שלנו כמה הם חשובים לנו, את זה חייבים להספיק.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      shmulik
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין