שיטת הממשל שלנו פשטה את הרגל! אי אפשר לשנות כלום במצב החברתי והכלכלי בלי לתקן קודם את שיטת הממשל!
מי יכול להצביע על מפלגה שנבחרה בבחירות לכנסת והצליחה לעשות את מה שהיא הבטיחה? אין אף מפלגה כזאת. פרט אולי למפלגות שהמצע שלהן היה להפריע למפלגות אחרות לעשות את מה שהן הבטיחו.
אתם שמים לב מה קורה פה?
יש בחירות, לבחירות ניגשות מפלגות עם מצע מפואר ומבטיחות הרים וגבעות ואנחנו בוחרים בהם על סמך ההבטחות שלהן, אבל, בפועל, הן לא מסוגלות לבצע אפילו 10% ממה שהן הבטיחו....
כלומר, לכאורה, אנחנו במשטר דמוקרטי שבו רצון העם הוא זה שאמור לבוא לידי ביטוי על ידי המשטר אבל בפועל זה לא.
הצלחנו פה לעשות את הבלתי אפשרי – ליצור משטר שאפילו אין לו שם....
אז מה באמת קורה? האם המפלגות לא רוצות? מה פתאום! ברור שהן רוצות. ברובן יש אפילו אנשים טובים מלאי כוונות טובות, ואני לא אומר את זה באירוניה.
פשוט, מבנה המשטר שיצרנו כאן הוא בלתי אפשרי. נוצר בשלטון סוג של מארג כוחות בגלל המבנה השלטוני שלנו שיוצר מצבים בלתי אפשריים לתפקוד.
ולמה אני מתכוון? כבר בעת הקמת הממשלה, צריך ראש הממשלה המיועד למכור את העקרונות של מפלגתו ל 3-5 מפלגות אחרות וליצור איזה שהוא מכנה משותף נמוך שהוא הבסיס של הקואליציה. כלומר, אתם שמים לב? עוד לא התחילו לפעול וכבר היו צריכים להגיע לפשרה. לפחות חצי ממה שהבטיחו לציבור הבוחרים נעלם. והדבר המעניין הוא שגם המפלגות שהצטרפו לקואליציה לא מסוגלות לבצע את מצעם אלא רק חלק קטן ממנו שהוסכם עליו בהסכם הקואליציוני.
וזוהי רק ההתחלה. כעת, באה אחת המפלגות ומנסה ליישם רפורמה כלשהי. אחת מאלו שהיא הבטיחה לבוחרים שלה ועברה אולי את ההסכם הקואליציוני. מה קורה עכשיו? שימו לב ליחסי הגומלין בין הכנסת לממשלה ולכוחות חיצוניים – בא לוביסט ולוחץ על חבר כנסת (או אפילו רק על חבר מרכז המפלגה שלוחץ על חבר הכנסת). חבר הכנסת הזה במקרה גם חבר בוועדת הכספים למשל. חבר הכנסת הזה בא לחבר ממשלה שבדיוק צריך את וועדת הכספים ולוחץ עליו באמצעות משהו אחר לחלוטין לעצור את הרפורמה, זה הולך לראש הממשלה ומאיים במשבר קואליציוני וראש הממשלה כמובן יטיל ווטו על הרפורמה. בשביל מה הוא צריך את זה עכשיו....
אם חברה עסקית הייתה מתנהלת ככה היא היתה פושטת רגל. מזמן הבעלים היו מחליפים את ההנהלה ומביאים יועץ ארגוני כדי לתכנן מחדש את המבנה הניהולי של החברה ואת תהליכי קבלת ההחלטות בחברה. אנחנו חיים באשליות שיש לנו משטר דמוקרטי נאור אבל למעשה יש לנו משטר מסובך ומתוסבך שלא יכול לפעול ולכן גם אינו יכול לבצע את רצון העם. ובמה בכל זאת המשטר הזה טוב? בלהשיג טובות הנאה (לא אישיות חו"ח) כשלמונים עבור עצירת הרפורמה, בלהשיג עוד משרה למקורב, גם כן כתשלום על שיתוף הפעולה וכו....
אז מה עושים? יש מה לעשות. חייבים לשנות את השיטה. אני יודע שדיברו על זה כבר הרבה וקמו תנועות וישבו וחשבו ושום דבר לא קרה... ולמה? מכיוון שאותם אנשים טובים שרצו לשנות, ניסו לשנות רק חלק ממה שצריך. ובנוסף, ניסו לשנות את זה דרך המנגנון השלטוני הקיים. כלומר, אתם מבינים? הם הלכו לפוליטיקאים ובקשו מהם לכרות את הענף שעליו הם יושבים... ומה אתם חושבים שהייתה התוצאה? כמובן. ברוב המקרים לא קרה כלום (כמו למשל תנועת "חוקה לישראל" שלא הצליחה לעשות דבר). בחלק קטן מהמקרים, הפוליטיקאים לקחו את זה, עיוותו את זה כך שיתאים להם ועשו משהו שכמובן לא הצליח (כמו למשל שינוי שיטת הבחירות לבחירה ישירה של ראש ממשלה בסוף המאה הקודמת, כשברור שזה לא יכול לעבוד בלי העלאה משמעותית של אחוז החסימה, אבל זה כמובן לא התאים לפוליטיקאים).
ובמה ההצעה שלי שונה? ההצעה שלי מכמסת (מהמילה כמוסה Capsule) , מחברת, כמה שינויים יחד ככה שביחד הם יכולים לעשות את השינוי. בנוסף, ההצעה שלי מתבססת על כוח המאבק ולא על טוב ליבם של נבחרי הציבור. כך שלמעשה, אני מעלה כאן רעיונות ישנים באריזה חדשה שבסיטואציה הקיימת יכולים לעשות שינוי משמעותי באופן התנהלות המדינה ובקשר שבין הממשל לעם.
אז ניגש לתכל'ס: קודם כל, מה אני רוצה? אני רוצה שני דברים בלבד. הראשון, שהמדינה תבצע את רצון העם בצורה דמוקרטית והשני, שהמדינה תבצע! כלומר, שמה שצריך לעשות יוכל להיעשות ללא חישוקים פוליטיים ובלי לחצים חיצוניים. מה שמבטיחים – מקיימים. פשוט לא?
איך עושים את זה? מספר רפורמות מבניות: 1) קודם כל, צריך להבין שהמדינה שייכת לעם. העם הקים את המדינה ולכן זכותו של העם לקבוע מה תהיה המדינה. הדרך להגדיר למדינה מה הגבולות שבה מותר לה "לשחק" זה באמצעות חוקה. חוקה היא למעשה סוג של הסכם מסגרת בין העם למדינה. כך אנחנו רוצים שהמדינה תתנהג. חשוב שאת החוקה יכתוב העם (ולא משנה כרגע באיזו דרך, אפשר לעשות על זה דיון נפרד). כן אני יודע, יש לנו מספר חוקי יסוד... אבל זו לא חוקה. אלף כי כתבו אותם פוליטיקאים ומין הסתם נכנסו אל תוכם אינטרסים פוליטיים, ובית, חוקה אפשר לשנות רק ברוב מיוחס מאוד. למשל 75%. את חוקי היסוד שלנו אפשר לשנות עם 60 חברי כנסת.... מה זה שווה? רק להזכיר לכם שבמגילת העצמאות נכתבו דברים על איך תיראה המדינה שלנו. הכי טבעי היה להשתמש בזה בתור שלד לחוקה כבר בעת הקמת המדינה. אבל אף פעם לא מאוחר. תחשבו איפה היינו אם היה לנו למשל חוק יסוד שמירה על אוצרות טבע ונכסים לאומיים.... איך זה היה מונע העברה של נכסי מדינה לטייקונים תמורת נזיד עדשים. כמובן שמייד, במקביל לכינון חוקה יש להקים בית משפט לחוקה. 2) שינוי שיטת הבחירות – כאן צריך לעשות 3 דברים.
3) שינויים בשיטת הממשל – כמובן שנשארים בדמוקרטיה. אבל מתוך כוונה לתת לה לעבוד:
לסיכום, מי שיבוא עם ההצעה הזו לחברי כנסת, אני בטוח שהם יגלגלו אותו במורד המדרגות ויסתכלו עליו כמטורף, אבל, זו לא הדרך הנכונה. צריך להכין את שיעורי הבית, לבוא מוכנים ולדרוש מהמערכת הפוליטית ליישם בדיוק את מה שאנחנו – העם - נדרוש. זה הכוח של המאבק. אם מליון איש יצעקו בהפגנה "העם דורש חוקה" אני בטוח שחברי כנסת יבינו שמי שילך עם העם ויעזור ליישם את רצון העם, ישרוד אחרי מהפך כזה. מי שלא יעזור, לא ישרוד. גם חברי הכנסת יבינו שהכוח אצלנו, אצל העם ועם הכוח הזה אפשר להביא לשינוי מהותי במדינה.
|