חזרתי לכתוב כי רציתי להזהיר אתכם, אבל קודם סיפור. מספרים על איש עיוור שישב לבוש סחבות בתחנת הרכבת בתל אביב ולצדו שלט גדול בו נכתב על ילדיו החולים ואשתו הפיסחת, חלפו העוברים והשבים על פניו המיוסרים וזרקו לו שקל פה ושקל שם. בפינה אחרת באותה תחנה, ישב עיוור אחר לבוש במיטב בגדיו ואחז דף נייר בידו האחת, בדף נכתב, "חסרים לי 10 שקלים כדי להגיע לחיפה, תודה". הוא חייך כל העת כשידו השנייה מושטת לפניו ואת המטבעות שגרף, שלשל במרץ לכיסיו ההולכים ותופחים.

להיות קבצן זה אולי נורא, אבל להיות קבצן חכם וחייכן זו תורה שלמה.

סיפרתי את הסיפור הזה לקאיוטי, אתם זוכרים אותו מכאן, הוא מאוד אהב את ההשלכות של הסיפור על החיים. סיפרתי לו עוד כמה סיפורים דומים, הוא טרח להגיד לי שהוא משתמש בסיפורים בפגישות עסקיות.

בינתיים הוא העלה פוסט פרידה ונעלם.

היום הוא מחוק, אבל החברים שלו יכולים להיות אתו בקשר תחת השם  xcdc.  

האם יש לו עדיין חברים?

שאלה טובה.

-----------------

יתרת הפוסט נמחקה מכאן. גם התגובות.

קיבלתי את המגיע לי, גם תובנות, גם אכפתיות, תמיכה ועצות.

החיים הם שיעור ארוך - ארוך ואני לומדת.

תודה לכל מי שלקח חלק בדיון, האיר והביע דעה.

ניצה

כל הזכויות שמורות לניצה צמרת עט להשכיר

כתיבה ועריכה www.words4u.co.il