מאז ימי גולדה מאיר, לא עמדה אישה בראש מפלגת העבודה (מפא"י והמערך בעבר), ועל פי כל הסימנים זה הולך לקרות שוב בקרוב. שלי יחימוביץ´ מסתמנת לפי התחזיות כמי שהולכת לכבוש את ראשות מפלגת העבודה. וזה יקרה בפריימריס שיתקיימו בעוד כשבועיים וחצי, ב-12 בספטמבר, או לכל היותר יהיה עליה להמתין 10 ימים נוספים עד לכיבוש היעד, אם תזדקק לסיבוב שני מול המועמד שיגיע למקום השני.

יחימוביץ, חברת הכנסת אולי הכי חברתית שיש בכנסת, בוודאי מהשלישיה הפותחת, שועטת על גלי הנושא החברתי, והחמאה החברתית באה לה בדיוק בזמן. המחאה הזו העניקה רוח גבית שאין כדוגמתה להתמודדות שלה על ראשות מפלגת העבודה. מבחינתה, לא יכולה היתה להתקיים התמודדות באווירה נוחה וטובה יותר מאשר כיום. רבים מאנשי המטה שלה הם דרי האוהלים בתל אביב ובערים אחרות.

ואם בעבר נדמה היה שעמיר פרץ ועמרם מצנע מובילים את המירוץ והם בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר לזכות, היום ברור כמעט לכולם, שרק תאונה תמנע מיחימוביץ´ להפוך ליו"ר הבאה של מפלגת העבודה.

ההתמודדות שלה מעניינת ביותר, לא רק בגלל מה שיקרה בתוך מפלגת העבודה, אלא גם בשל השפעותיה האפשריות על מחוזות פוליטיים נוספים, כאלה שכבר קיימים וכאלה שאולי יקומו או חושבים לקום בעתיד, בשל השלכות הרוחב המשמעויות שיכולות להיות לזכיה אפשרית שלה בכסא היו"ר.

יחימוביץ, על פי סקרי דעת הקהל, לא תחזיר את מפלגת העבודה לימיה היפים והטובים, וגם היא מודעת לכך. הסיכוי שלה לזכות במספר מנדטים שיזכיר את מפלגת העבודה של פעם, שווה לסיכוי שציפי לבני תעזוב את קדימה ותעבור למפלגת העבודה.

אבל בהחלט יש לה סיכוי להחזיר למפלגה את הצבע ואת התקווה לעתיד. רק לא מזמן העניקו הסקרים לעבודה בין 6 ל-8 מנדטים, ובבחירות זה יכול היה להיגמר גם הרבה יותר גרוע, עם 4-5 בלבד. עם יחימוביץ´ בראשות העבודה זה לא יקרה. הסקרים המתפרסמים בתקשורת, ואלו המונחים על שולחנם של ראשי המפלגות השונות ואינם מפורסמים, מצביעים על כך שיחימוביץ´ בהחלט יכולה להביא שוב לעבודה את 13 המנדטים שקיבלה עם ברק בבחירות האחרונות, ואפילו יותר מזה, בין 15 ל-17 מושבים בכנסת. כל תוצאה מעל 17 מנדטים, תיחשב כהישג עצום עבורה, וימצב אותה כמנהיגה בלתי מעורערת של מפלגת העבודה לשנים רבות מאד.

האפשרות שיחימוביץ´ תיבחר לראשות העבודה, מדירה שינה מעיניה של ציפי לבני ויתר ראשי קדימה. ברור כמעט לחלוטין, שכל מנדט שיתווסף לעבודה מעבר ל-13 שקיבלה בבחירות האחרונות, וכל קול שהמפלגה תקבל בבחירות הבאות מעבר לקולות שקיבלה בבחירות שעברו, יהיה על חשבונה של מפלגת קדימה.

בסביבתה של יחימוביץ´ מדגישים את העובדה, כי רק היא, מבין כל חמשת המתמודדים על ראשות מפלגת העבודה, מסוגלת להחזיר הביתה בוחרי עבודה לא מעטים שהצביעו בפעם האחרונה לקדימה.

בנוסף, יחימוביץ´ משוכנעת, שהיא יכולה גם לשמש בית לכל אלו שהפגינו ברחובות בעד צדק חברתי. הסקרים שפורסמו באחרונה הצביעו על כך, שהציבור סבור שיש מקום להקמת מפלגה חדשה שתשא את הדגל החברתי, ושהציבור מצפה למנהיג חברתי. אנשיה של יחימוביץ´ מבהירים, כי אם היא תיבחר לראשות העבודה, לא יהיה צורך במפלגה חברתית חדשה, משום שהיא תהיה זו שתשא את הדגל החברתי טוב יותר מכל אחד אחר, כפי שהוכיחה בשנות פעילותה בכנסת.

ההתנחלויות לא חטא

יחימוביץ´ מבינה שעם דגל חברתי בלבד לא כובשים את הנהגת המדינה, וזה הרי מה שהיא בעצם רוצה בעתיד, גם אם היא מבינה היטב שבבחירות הקרובות אין סיכוי שזה יקרה.

בימים האחרונים פרסם עיתון "הארץ" ראיון ארוך ביותר עם גב´ יחימוביץ´. מדובר בראיון מרתק ביותר, עם אמירות והתייחסות כמעט לכל התחומים והנושאים. בראיון זה מנסה יחימוביץ´ למצב ולעצב את עצמה קצת מחדש, בצורה שונה ממה שהיתה מוכרת עד היום.

יחימוביץ, שלפני 15 שנה הצביעה בבחירות לכנסת עבור מפלגת חד"ש הערבית והקומוניסטית, בלא מעט נושאים, שוברת ימינה. מהשמאל הקיצוני לכיוון המרכז. משום שלאחר 5 שנים בפוליטיקה ועוד כך וכך שנים כעיתונאית בכירה לפני כן, היא יודעת היטב שעם כל הכבוד, לכבוש את ראשות הממשלה ולהפוך למנהיגה לגיטימית, ניתן רק מהמרכז. לא מהשמאל הקיצוני ולא מהימין הקיצוני. רק מהאמצע.

לדוגמא, בראיון היא מספרת על כינוס מפלגתי שקיימה בירושלים, ושם אמרה לה בחורה אחת שהיא מתלבטת אם להתפקד למפלגת העבודה. "היא אמרה שהיא רוצה לדעת אם אחרי שאני אבחר לראשות המפלגה אוליך את חבריה להפגין בבילעין. אמרתי לה: ´התשובה היא לא. חד משמעית. ואם על זה את מתלבטת, אז את לא צריכה להתפקד למפלגת העבודה. או אולי את צריכה להתפקד, אבל לא בשבילי´".

זו יחימוביץ´ האחרת. זו יחימוביץ´ החדשה, זו שרוצה פעם להיות ראש ממשלה ואשר מבינה שעם הפגנות בבילעין לא הופכים לראש ממשלה.

רוצים דוגמא נוספת, בבקשה: בראיון היא מברכת על הצטרפות המתנחלים למחאה החברתית, ואומרת שהיא תומכת בכך "חד משמעית". זאת בניגוד ללא מעט מיושבי האוהלים שהתעמתו עם אנשי ימין שהגיעו למקום. את תמיכתה היא גם מסבירה ואומרת כי "אחת מנקודות העוצמה המשמעותיות ביותר של המחאה הזאת היא שלא נישאים שם השלטים הקונבנציונאליים המדיניים, אלא שיש שם שפה חדשה, שפה מלכדת, שפה מאחדת".

היא גם שוללת את הטענה הידועה על כך שאם לא היו ההתנחלויות וכל המיליארדים שהושקעו שם היו מושקעים בתוך הקו הירוק, אולי לא היתה קיימת מצוקה חברתית ולא היה צורך במחאת האוהלים. בראיון אמרה, כי "אני מכירה את המשוואה הידועה הזאת, שאם לא היו התנחלויות אז היתה מדינת רווחה בתוך גבולות ישראל. אני מכירה את השקפת העולם שאומרת שאם נקצץ את תקציב הביטחון בחצי, יהיה כסף לחינוך. זאת השקפת עולם שאין לה קשר למציאות. אני כופרת בזה, זה פשוט לא נכון עובדתית, למרות שזה נתפס כאיזו אקסיומה מדעית. בית ספר שמוקם היום בהתנחלות ומאכלס איקס ילדים, היה מוקם בתוך גבולות הקו הירוק ומאכלס את אותו איקס ילדים באותה עלות".

וזה עוד לא הכל. יחימוביץ´ נשאלת בראיון בצורה ישירה, מה דעתה על מפעל ההתנחלויות והאם ההתנחלויות זה חטא ופשע, והיא משיבה בנחרצות: "אני בוודאי לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא ופשע. לשעתו, זה היה מהלך קונסנזואלי לחלוטין. ומי שקומם את ההתיישבות בשטחים זה מפלגת העבודה. זאת עובדה. עובדה היסטורית".

האם תקני מוצרים מהתנחלויות, נניח שמן זית מהר ברכה? היא נשאלת, וגם כאן תשובתה די מפתיעה: "כן. אני לא דוגלת בחרמות".

בהמשך היא ממשיכה להפתיע ומביעה תמיכה ביוזמתו של שר החינוך, גדעון סער, להביא בני נוער לסיורים במערת המכפלה בחברון, למרות שהמקום נמצא עמוק מעבר לקו הירוק.

"אם מישהו מבצע את הסיורים האלה עם היסטוריונים שמסבירים את המורשת שלנו, את מערת המכפלה ואזכוריה במקורות, את ההתפתחות שהיתה מאז, ומאירים גם את הקונטקסט הפוליטי העכשווי, זה דבר שהוא לגיטימי", היא אומרת. "ערכי מורשת לא שייכים רק לימין במדינת ישראל".

גם להר הבית היא מתייחסת במילים חיוביות שקשה להאמין שיצאו מפיה, בהתחשב בכך שמדובר בגב´ שפעם זוהתה עם השמאל הקיצוני, ואמרה כי המקום בהחלט מדבר אליה. "הקיום שלנו כאן הוא לא קיום רגעי. יש לו הנמקה היסטורית מתמשכת, ואני כן חווה את כל הרבדים כולל השייכות לעם היהודי, על כל ההיסטוריה שלו. וכן, אני מזדהה עם סמלים".

ואת כל זה, יש לזכור, אומרת חברת כנסת שבעבר הצביעה לחד"ש, למפלגה של מוחמד ברכה, שבה היה בעבר חבר גם עזמי בשארה, ואשר היתה גם חברה ב"שלום עכשיו".

יתירה מזאת, כל הנושא המדיני, הפלשתינאים, הם בכלל לא חלק מסדר יומה של יחימוביץ´ ובוודאי שהיא כמעט לא מתייחסת לנושאים הללו בקמפיין שלה. רק חברה וכלכלה.

בחלק שהיא כן מתייחסת לנושא המדיני, היא מבהירה שמתווה קלינטון מקובל עליה. כלומר, היא בעד השארת גושי ההתנחלויות בידי מדינת ישראל, וגם את כל השכונות היהודיות בירושלים.

רחוק מאד מהשקפת העולם של חד"ש ושלום עכשיו.

"לבני ניאו-ליברלית"

יחימוביץ´ מנצלת את הראיון גם כדי למתוח ביקורת קשה נגד יו"ר קדימה, ציפי לבני, ואפילו ללגלג עליה על כך שלפתע הפכה להיות חברתית והיא מנסה לנצל את המחאה החברתית כדי לגרוף רווח פוליטי.

"האם יו"ר קדימה ציפי לבני, שצועדת בלחיים אדומות עם המתמחים, יכולה לקצור את פירות המאבק?", היא נשאלת על ידי המראיין ומשיבה:

"מי שנתן את האות לכלכלת ימין קיצוני, תאצ´ריסטית, ניאו-ליברלית, חסרת גבולות, מיושנת, אגב, היה נתניהו כשר אוצר בשנים 2003-2005. אבל מי שרקדו לצלילי החליל הזה באמונה שלמה ובהכנעה היו אנשי קדימה, באופן חד משמעי. קדימה היום היא במידה רבה מפלגה יותר ניאו-ליברלית מבחינה כלכלית מאשר הליכוד. הקול הדומיננטי הכלכלי בקדימה, הוא קול מפריטני, קול שמגונן על בעלי ההון. אפילו בעניין הגז, היתה התנגדות אותנטית בקדימה לחלוקה מחדש של רווחי הגז".

בהמשך היא מדגישה, כי תחילה בקדימה הגנו על האינטרסים של חברות הגז, עד ש"באיזשהו שלב באו אנשים ללבני ואמרו לה: תשמעי, זה לא משתלם מבחינה אלקטורלית. שווה לתמוך בזה. לבני היא חד משמעית ניאו-ליברלית. היא היתה מנכ"ל רשות החברות. במידה רבה יש כאן נשף מסכות שבו אנשים שהתנכרו באופן מוחלט לסוגיות כלכליות וחברתיות, או שלא עסקו בהן בכלל, או שלא זיהו בעיה, או שהעדיפו כי זה היה מאוד נוח להתמקד רק בימין- שמאל מדיני, משנים פתאום את הרטוריקה".

היא גם מלגלגת על הישגיה ועמדותיה של לבני בתחום המדיני ואומרת: "להגיד ´שתי מדינות לשני עמים´, ציפי לבני אומרת שלוש פעמים ביום. לא שהיא הובילה איזושהי פריצת דרך מדינית".

להשפיע על הסקרים

דבריה של יחימוביץ´ בנושא ההתנחלויות, השונים ללא הכר ומקצה אל הקצה לעומת התבטאויות שלה בעבר הרחוק וגם הלא כל כך רחוק, זכו כמובן לתגובות חריפות מפי עיתונאי השמאל ובעלי טורים, וגם מקרב יריביה מבית של יחימוביץ´ ומתמודדים על ראשות העבודה. עמרם מצנע, למשל, אמר, כי לא בטוח שיוכל לשמש כמספר 2 שלה, אם כאלה עמדות.

ואולם אין ספק שיחימוביץ´ ידעה היטב מה היא אומרת ושקלה כל מילה בטרם יצאה מפיה. יחימוביץ´ לא דיברה אל המתפקדים של מפלגת העבודה. היא דיברה אל כלל אזרחי מדינת ישראל. היא דיברה כדי להשפיע על הסקרים, כדי שהללו יצביעו על כך שלה יש את הסיכוי להביא את מספר המנדטים הגדול ביותר עבור העבודה. מבחינתה, אם זה יקרה, היא מסודרת.

משום שהמתפקדים, למרות שאולי דבריה בראיון ב"הארץ" לא כ"כ מצאו חן בעיניהם, בשורה התחתונה מה שמעניין אותם ומה שיעניק את המומנטום ויגרום לניצחון לאחד מהמועמדים יהיה רק דבר אחד: מי יוכל בבחירות הכלליות להביא תוצאה יותר מכובדת ומספר גדול יותר של מנדטים.