מחליף פרה בחמור מ. שוטלנד בזהות די מביכה לתהליך המהפכני בארצות ערב, לחלק הארי של ההמון הממלא את הכיכרות, אין חלק ונחלה בהנהגה זו
ביום ב´ התבשר העולם על סיום עידן קדאפי בלוב. טריפולי, כך נאמר, היא ברשות המורדים המנהלים קרב על ביתו של השליט. הוא עצמו כנראה ברח או מת. כמו כן נמסר, שבנו הידוע לשמצה סאיף אל אסלם, נמצא בידי המורדים "במקום בטוח...", וגם שודר ראיון טלפוני עם בן אחר, שבמהלכו נשמעו יריות ופיצוצים, כשהמרואיין ממשיך לדבר בטון רגוע, וקודם שהקו מתנתק לפתע, הוא מודיע, שהיריות הן בתוך הבית ממש. כך, ללא תמונה אחת בשידור חי, ולנוכח רמזים ברורים על ביום חובבני, נפלה כל התקשורת העולמית שבי, לחדשה מפוברקת, או בלשון קווי הנייעס, "דרמאטית". כל הגורמים הבינלאומיים הרשמיים, כולל ראשי נאט"ו, התחברו בחפץ לב לתעלולו האחרון של הליצן מלוב, ופרסמו הצהרות בומבסטיות על "היום שאחרי קדאפי". כמו כן, כל מי שיש לו מה לומר על ההתפתחויות, מתוקף היותו מדופלם במדעי המזרח או המדינה, פתח חיש מהר את חרצובות לשונו בהררי פרשנויות נפוחות, כשהנטייה הרווחת היא לדון את מצבו של אסד לאור ההתרחשויות. בבוקר שלמחרת, התברר הביזיון. סאיף אל אסלם, הופיע בראיון, הפעם בשידור חי, כשהוא חופשי ללהג את איומיו המזוויעים ולהצהיר, שאנשיו מחסלים את העכברושים. הוא גם הודיע, שאביו חי ונמצא בטריפולי. כך הסתבר לכל העולם מעמד הדברים האמיתי, כשהעיתונות העולמית נאלצת לבלוע הרבה צפרדעים. אכן אין זה אומר שנפילתו של קדאפי רחוקה יותר ממספר ימים. אך באותה מידה קשה להתעלם מתזכורת כה בולטת, על מידת האמון שיש לתת בדיווחים תקשורתיים. העובדה שהמדובר הוא במאורע בקנה מידה עולמי במקום שעיני העולם כולו נשואים אליו, מלמדת על החשדנות שיש להצטייד בה כלפי התמונה התקשורתית, במקרים רחוקים יותר מעיני הציבור.
עם היודע המהפך, חזרו הפרשנים מאווירת האופוריה של אמש, ותחת השירות והתשבחות על סגולותיהם של המורדים, שבו להדגיש את מהותם הבעייתית. בין השאר, דובר על הרקע השבטי שעלול למוטט שם כל רסיס של אחדות שלטונית ועל המעורבות המסוכנת של גופי טרור כמו "אל-קעידה", במתרחש באותה ארץ מוכת מלחמה. תופעה נוספת עליה עמדו הפרשנים היא, שלמעשה, עיקר הכוח והמרות השלטונית שבידי המורדים, נתון בידי גורמים שנמנו בעבר על שלטון קדאפי והמירו את נאמנותם. תופעה מעין זו, קיימת גם במצרים, בה השלטון הצבאי עומד תחת אנשי מובראק, כאשר חלקם אף עדיין נאמנים לו בסתר ליבם. כך גם מסבירים את התנהלותו המינורית של משפטו, בסתירה מודגשת לאווירת הנקם ברחובות קהיר. גם בתוניס מסתבר, שהשלטון המהפכני אינו אלא בבואה של השלטון הקודם, ככל האמור באישים המרכיבים אותו. מהתמונה הכוללנית הזו, עולה כמובן שאלה קשה על מהותו של ה"אביב המזרח תיכוני", כפי שהדבר מכונה בפי הצופים מהצד המוקסמים ממנו. על אף שיש גם להבין, שבמיוחד במדינות טוטאליטריות בהן השלטון מדכא את העם, קשה למצוא דמויות בעלות עבר מנהיגותי שלא היה להם חלק בהנהגה המודחת, עדיין מסתבר, שקשה יהיה למצוא בקרב אותם ששימשו חלק ממנה, סגנון השונה בהרבה. נמצא אפוא, שעל אף קרבנות הדמים שהועלו למכביר בכיכרותיהן של אותם מדינות, עדיין רחוקות הן ממהפך אמיתי שיצדיק קרבנות אלו. רבים ממחולליה של ה"מחאה החברתית" במדינת ישראל, מדברים על ההשראה שהם לקחו מהנעשה באותן מדינות. גם אם תודה להי"ת דמותה של המחאה הזאת, רחוקה מצחנת הדמים המזרחית ונעשית פחות או יותר באורח דמוקראטי מנומס יחסית, הללו רואים בעצמם כמהפכנים, המייצגים את רחשי לב העם לנוכח השליטים האטומים. אכן כמתבוננים מן הצד, דומה שמעבר לכך, יש לראות עוד כמה קווים מקבילים, בין מה שמתרחש במסגרת ה"אביב המזרח תיכוני", לבין "המחאה החברתית" במדינת ישראל. לנוכח ועדת "רוטשילד" שהקימה הממשלה להידברות עם המפגינים, הקימו הללו ועדה משלהם, המורכבת מ"מומחים" מן האקדמיה, שרובם ככולם שימשו זמן ממושך במסדרונות הממשל כולל משרדי האוצר, התעשייה והמסחר, כמשרתי השלטון. לרוב הללו מזוהים גם עם מפלגה אופוזיציונית זו או אחרת, כשרק התהפוכות הפוליטיות התדירות במדינת ישראל, מפרידות בינם, לבין משרה נוספת במשרדים אלו. גם אותם ממנהיגי המוחים שעדיין לא טעמו את טעם השלטון, נמנים על השכבה הסוציו-אקונומית, ממנה מורכבת הנהגת מדינת ישראל. בזהות די מביכה לתהליך המהפכני בארצות ערב, לחלק הארי של ההמון הממלא את הכיכרות, אין חלק ונחלה בהנהגה זו וקשה לצפות, שככלות הכל יצוצו על פני השטח דמויות בעלות אורח מחשבה שונה — לא כל שכן מהפכני — לעומת אלו המשמשים כיום בתפקידים המכריעים, שעליהם ניתכת כיום חמת הזעם הציבורית. כמי שמביטים על הקורה בפרספקטיבה מאוזנת ונטולת תסבוכים שונים המקוננים בהמון הישראלי, יש בסמכותנו לקבוע אפוא, שאין המדובר אלא במה שיש לכנות, "מחליף פרה בחמור".
ואבדיל אתכם מן העמים י. ויין עלינו לשמור מכל משמר על ההבדל הברור והחד בין ישראל לעמים
מרן החתם סופר זצוק"ל נשא את משלו: באחד הימים הבחינו השמש והרוח בהלך הצועד לאיטו כשלגופו מעיל נעים ומחמם. התערבו השמש והרוח ביניהן מי משתיהן תצליח להוריד את המעיל מעל גופו של ההלך. הרוח טענה כי אין בליבה כל ספק שהיא זו שתצליח, שכן חזקה היא ועוצמתית ביותר, ומיהרה לנשב במלוא עוצמתה. אך ראו איזה פלא, ככל שהגבירה הרוח את מהירותה והפגינה את חוזקה, כך הגביר ההלך את אחיזתו ואת לפיתתו במעיל. לאחר מאמצים וניסיונות חוזרים ונשנים שהעלו חרס, נאלצה הרוח להכריז על כניעה. לשמש הייתה שיטה פשוטה בתכלית. היא הוציאה עצמה מנרתיקה ושלחה לעבר ההלך גלי חום. אט אט פתח הוא בתהליך של הסרת המעיל מעל גופו. בתחילה פתח את כפתוריו, לאחר מכן תלה את המעיל על גבו, עד שנאלץ להסירו כליל מעליו מחמת החום הכבד. הנמשל, היה אומר מרן החת"ס, רדיפת הדת מחשלת ומחזקת את נאמנותו של העם היהודי לתורה ולמצוותיה בכל שנות קיומו כעם. הסכנה היא כאשר הגויים מתייחסים בחסד, בחום ובנדיבות לעם היהודי. קרוב זה מצד הגויים, מביא על העם היהודי ניסיון קשה של התערבות בעמים ופריקת עול מלכות שמים. עקב ידידות עם אומות העולם, יהודים מסוימים משילים מעליהם ח"ו את דרך היהדות עד ששוכחים כמעט את עברם ומוצאם. כדי שלא נזדקק לאמצעים אחרים שיבואו בכפיה ויזכירו לנו את הפסוק "ואבדיל אתכם מן העמים", היה מרן החת"ס אומר, עלינו לשמור מכל משמר על ההבדל הברור והחד בין ישראל לעמים. מנהיגים יהודים בארה"ב הביעו לאחרונה את דאגתם מהצהרות שונות של מועמדים רפובליקאים לנשיאות המדגישות את אמונתם הנוצרית. כך על כל פנים מדווחים עיתוני השמאל. החשש הכבד בקרב הקהילות היהודיות ביבשת הדמוקרטית ביותר בעולם, בא בעיקר נוכח הדברים החמורים שנאמרו בנאום בחירות שנשא בשבוע שעבר ריק פרי, מושל טקסס, והמועמד המוביל בקרב הציבור הרפובליקאי לנשיאות ארצות הברית, במדינת איווה. פרי, התייחס למצב הכלכלי הקשה הפוקד את האומה האמריקאית ובין היתר בחר לומר את המשפטים הבאים: "אם הבחור הזה ידפיס עוד כסף מעכשיו ועד הבחירות, אני לא יודע מה אתם הייתם עושים לו באיווה, אבל אנחנו היינו מתייחסים אליו רע מאוד בטקסס. הדפסה של שטרות כדי לשחק משחק פוליטי בתקופה כזו בהיסטוריה האמריקאית היא כמעט בגידה — או לדעתי, פעולה של בגידה". דבריו של פרי כוונו כנגד בן ברננקי היו"ר הנוכחי של הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי האמריקאי , שהינו בן למשפחה יהודית-ספרדית מיוחסת, שאיננו מסתיר את מוצאו. בראיונות נדירים שנתן בעבר דיבר ברננקי בחום על הרקע היהודי שלו, ויש המספרים כי הוא שולט בשפה העברית. בעקבות דברי המושל פרי, עלו בקהילה היהודית בניו יורק השערות, שדעות אנטישמיות הן הסיבה למתקפה האישית על ברננקי, מעשה שלא היה מקובל עד כה במערכות הבחירות האמריקאיות. אם כי פרי ידוע כתומך במדינת ישראל. מנהיגים יהודים ניסו אמנם להפריך חשדות אלה וטענו, כי מדובר בסך הכל בשפה לא ראויה שהשתמש בה פרי כשתקף את ברננקי, "שפה שאינה הולמת את מי שנושא עיניו למשרת נשיא ארה"ב". סימור רייך, בכיר בקהילה היהודית, שהיה בעבר יושב ראש ועידת הנשיאים היהודים, ניסה למתן את החששות מהגל האנטישמי העשוי להתפשט ברחבי ארצות הברית ואמר כי "דבריו של ריק פרי נגד נגיד הבנק הפדרלי ביטאו בחירה גרועה של מלים, אבל לא יותר מזה". פרשנים ומומחים מקרב הקהילות היהודיות טוענים, כי המהירות בה בחרו מנהיגי הקהילות להכחיש את הפן האנטישמי בדבריו של פרי, מצביעה על חשש אמיתי בהנהגה היהודית באמריקה מהתפשטותה של תופעה והפיכתה לכלי חשוב ומרכזי במערכת הבחירות הצפויה להיפתח בקרוב. כך או כך, עצם החשד שבסגנון הבוטה והאישי של פרי כלפי ברננקי, מעורב יותר מצליל אנטי יהודי המבקש להזכיר לכלכלן הגדול את עברו ומוצאו. אמנם הגעת למעמד של יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי, אך בעיני האומה האמריקאית נותרת יהודי!! מאותתת ומזכירה לכל יהודי בכיר ופשוט, כי עם ייחודי אנו המצווה לשמור על קדושתו ועל מורשתו, ואם היהודי שוכח את היותו בן לעם הנבחר, עלול הגוי להזכיר לו זאת בדרך לא נעימה...
זהירות, התעוררות ש. ליזרוביץ מצאת עלון התעוררות? שימו לב, הלנו הוא אם לשונאינו
מהפכת הדפוס המודרנית, זו המאפשרת לכל בעל מחשב ותוכנת עיבוד תמלילים ידידותית להפיק את הגיגיו, יצרה עומס בלתי נתפס של חומרי דפוס מסוגים שונים ומשונים, כשלמהפכה זו יש מעלות רבות וחסרונן. הפובליציסטים לגווניהם, האריכו זה מכבר לתאר את מעלות המהפכה ומגרעותיה, את היכולת המופלאה של כל צורב לכתוב "ספר מכורך", ולהתעצם בתלמודו, ולעומת זאת את היכולת הבלתי נתפסת של כל שוטה מדופלם, להביע את עמדותיו והגיגיו. אין ספק שפנים יש לה, למהפכה זו, לכאן ולכאן. אחד המקומות בהם מורגשת יותר מכל, הקלות הבלתי נתפסת של יכולת ההוצאה לאור, היא בבתי הכנסת. שם מונחים מידי שבת עשרות עלונים שונים ומשונים, במגוון גדלים וצבעים, חלקם מופלאים, אחרים מוזרים ובהם גם מסוכנים. הכל בכל מכל כל, תופעה שראוי לתת עליה את הדעת ואכמ"ל. שם, בין עלוני הפרשה/ דף היומי/ סיפורים/ מאמרים/ פרסומות/ חידונים/ התראות בעד ונגד פאות/ שירים/ הלצות/ חידודים ושאר ירקות, מופיעים מידי פעם גם דפי התעוררות לענייני דיומא, לחיזוק היהדות בכל מצב, ובמיוחד במצבי מלחמה. אין ספק, התעוררות היא דבר חשוב. חובה לכל יהודי להתעורר, חונכנו על כך מגיל צעיר. ואם מוצא אי מי את הדרך לעורר דרך דף מסרים, הנה מה טוב וישתבח שמו לעד. אם יתעורר מזה יהודי כזה או אחר, והיה זה שכרו של האלמוני המדפיס. אך דא עקא, שלפעמים, מרוב הרצון לעורר בדרך זו או אחרת, ולהעביר מסרים מדהימים ומרגשים, מגלה הכותב המסתורי, שאת מאמר החכם מכל אדם "גם אויל מחריש חכם יחשב", ניתן לקיים לא רק בהחרשה מדיבור, כי ישנו גם דיבור בכתב, כזה שכעיסה עלובה ומקולקלת, מעיד גם הוא על נחתומו. וכך התגלגל לידינו, דף (ולא היחיד מסוגו) ובו דברים נכוחים בעקבות המצב, כאשר הכותב מצא דרך מסוימת, שלא כאן המקום לדון עליה, אך הוא בחר בדרך של העברת מסרים, שמטרתם אחת , לעורר!!! התעוררות, היא חשובה. מאד חשובה. שהרי כך היא לשון הרמב"ם בכמה מקומות "יעיר עצמו"! אדם נתבע תמיד לחשוב מחשבה אחת ויותר של מוסר. ובודאי שיש מה לתקן והרבה, ויפה שעה אחת קודם. אשרי חלקם של המעוררים, בכל מצב זמן וענין, ברוכים יהיו מן השמים. אך, אם ציפינו שהתעוררות זו תקרא להוסיף עמל בתורה, להיכנס לבתי מדרש ולחזק את הדבר הצריך חיזוק יותר מכל (תלמוד תורה כנגד כולם), או אולי לדרבן קצת על קיום מצוות כאלה ואחרות, הרי שהכותב הסהרורי, החליט דוקא להסביר מה "לא טוב" בעם ישראל, ולהתקיף את לומדי התורה. בעזות מצח שאין כמותה, יושב אדם ומחדיר לאלפי בתי כנסת דפים מודפסים, ובהם הוא מסביר, את חסרונם הנורא ופגמם של רוב של לומדי הישיבות והכוללים (עפ"ל) ה"י! אדם שספק אם יודע להביט בסוגיה כצורתה, שלא לדבר על הסקת סוגיא אליבא דהלכתא, מפרסם באלפי עותקים, דברי ביקורת עמרציים, על עולם של תורה ועמלה, ומנסה ל"אלף" את ראשי הישיבות והכוללים, תורה לשמה מה היא, ו"עד כמה המצב היום קשה, שבחורים ואברכים חושבים רק על...." (אין כאן המקום לפרט את הבליו), תוך הטחת ביקורת משכילית ועלובה ברוב רובם של עמלי התורה. האיש הרע הזה, מטיח מילים בלי קשר בעולמה של תורה, ומסביר בעיוות נורא, שהצרות באות בגללם... רחמנא ליצלן מהאי דעתא. עולם שלם של רבבות בחורים ואברכים, עוסקים בתורת ד´, ואנו באמונת אבותינו, יודעים ומאמינים, שהם, כל לומדי התורה, על כל קהילותיהם וגווניהם, ללא הבדלי חוג או עידה, לומדי התורה בעמל טהורא, במסירות, בכל היכלי הישיבות והכוללים. הם שמחזיקים את יושבי הארץ הזאת, מפני כל האויבים שסביב! הם הם שבזכותם, בזכות תורתם, כולנו כאן יושבים מוקפים במאות מיליוני אויבים! ובא לו עילג לשון כזה או אחר, שמחשב בידו ומכונת צילום ברחובו, ומשריץ את צחנתו, בעוד הוא משוכנע שהוא "מעורר"! היש לך אבסורד גדול מזה? לו היה זה מקרה חד פעמי, היינו מנידים ראש ואומרים, כי כיום יש תרופות חדישות וטובות להפרעות נפש שכאלו. אך כשכותבי ההזיות מתרבים, ובמסווה של צדקות והתעוררות לא מתביישים לתקוף ולבזות גדולי תורה ולומדי תורה, דומה שהגיעה השעה, ליטול את ערימת קשם וגבבתם המודפסת של אותם כותבים עלובי נפש, ולהשליכה אחר כבוד אל המקום המתאים לה. אין כמובן במילים אלו לפגוע במעוררים טובים, העושים מלאכתם נאמנה, ומעוררים במגוון רחב של נושאים ועניינים. אך אין ספק כי זהירות יתר יש כאן, להישמר מפני חילול ד´, ומפני מתן לגיטימציה ולו מזערית, למחללי שם שמים ומבזי לומדי התורה.
דיור בר השגה ל. מאיר אם ישנו דיור בר השגה, משמע: ישנו גם דיור שאינו בר השגה, פשוטו כמשמעו!
במסגרת אותה מחאה ציבורית לאומית המשתוללת בארץ בשבועות האחרונים, מחאה בה כבר עסקנו בשבועות האחרונים, ניתן דגש משמעותי ביותר לנושא הדיור. המוחים, מלינים על מחירי הדירות שהאמירו פלאים, והדרישה בפיהם אחת ובלתי מתפשרת: דיור בר-השגה הם מבקשים. לגופן של טענות, אנו בודאי מזדהים עם המוחים. כל מי שעוקב אחר מחירי הדירות, ואין הכוונה דוקא למחיריהן בערים החרדיות — אלא אפילו למחיריהן בפריפריה הרחוקה, נוכח, כי במהלך השנים האחרונות זינקו המחירים באופן דרסטי ביותר. המחסור בבניה חדשה הוא גדול, וכשההיצע נמוך והביקוש גדל והולך — עליית מחירים הינה בהחלט בלתי נמנעת. אם סטודנט המתחיל זה עתה את חייו, ובכוונתו לעבוד למחייתו במקצוע מכניס, מתקשה עד בלתי מסוגל להרשות לעצמו קורת גג משלו, מה יאמר אב חרדי שנדרש להשתתף השתתפות של ממש ברכישת כמה וכמה דירות, לצאצאיו הרבים, שיחיו? אנו, איפוא, בודאי הנפגעים הראשונים ממצוקת הדיור, ובכך לא ניתן לפקפק. אולם למרות זאת, בתוך המאבק הכולל, תפסה את עיני דוקא פסקה מסויימת, שעוררה אותי להתבוננות. המוחים העלו דרישה חד משמעית ל"דיור בר-השגה". דיור בר-השגה, במשמעותו המלומדת, משקף מציאות בה משק בית יכול לממן את סעיף הדיור המשפחתי תוך ניצול של שלושים אחוזים מהכנסתו, לכל היותר. מציאות זו, אפשר שתושג בדרכים שונות: על ידי השכרת דירות ציבוריות במחיר מסובסד, על ידי השתתפות ממשלתית בשכר דירה, וכמובן, ניסיון להשפיע על מחירי השוק בצורה מלאכותית, כך שעלות רכישת דירה בסיוע הלוואה בנקאית — תתאפשר תוך ניצולם של אותם שלושים אחוזים מהכנסתו של משק הבית. תכנית זו, מוצלחת ככל שתהיה, יכולה לפתור אולי את מצוקתו של הציבור הכללי, בו מקובל שכל משק בית אחראי לדיורו הוא. לעומת זאת, את מצוקתו של הציבור שלנו, אין באפשרותה של התכנית לפתור, וזאת מסיבה פשוטה ביותר: כאשר אב נדרש לממן בעת ובעונה אחת את הדיור שלו עצמו, במקביל למימון חלקי של דיור ילדיו שכבר בנו את ביתם, הרי שחשבון האחוזים מטפס ועולה. די אם נניח כי אב מממן שליש מעלות דיורם של חמשה ילדים, ועלות הדיור של כל אחד מהם הינה שלושים אחוזים מהכנסתו, בכדי להגיע למסקנה פשוטה כי חמישים אחוזים מהכנסתו של אותו האב מוקדשת לסעיף הדיור, ועוד לא הזכרנו את עלות הדיור האישית שלו — העשויה להעלות את הרף לכדי שבעים או שמונים אחוזים מהכנסתו. מעתה, אם דיור בר-השגה נחשב דיור המתאפשר במסגרת שלושים אחוזים מהכנסתו של משק הבית, הרי שמציאות בה סעיף הדיור מתפרס על פני שבעים או שמונים אחוזים מהכנסותיו של משק בית ההורים — הינה בפירוש מציאות של דיור שאינו בר-השגה. וזו, למיטב הבנתי, נקודה שעלינו להפנים. משום שכל הדיונים סביב הצדק שבמציאות החברתית המקובלת במחננו, זו המחייבת העמדת בית-דירה לכל זוג צעיר בסיועם הנדיב של ההורים, למעשה, אינה רלוונטית. היא אינה רלוונטית, משום שמציאות זו אינה ברת-השגה! גם אם הדבר הנכון ביותר הינו להסיר מעל כתפיו של זוג צעיר את עול הדיור, בכדי לאפשר לחתן הטרי את המשך השקיעות המוחלטת בתורה — איש אינו סבור שניתן לעשות זאת במקום בו הדבר אינו בר-ביצוע. המחאה הציבורית שברחובות, גם אם אינה משיגה תוצאות אפקטיביות דיין, יכולה בודאי לעזור לנו להפנים כי מציאות של אחריות הורית לדיור הצאצאים — אינה ברת-ביצוע. ואת הבלתי ניתן, לא ניתן לעשות, כמובן. השבוע, הזדמן לי לפגוש ביהודי פשוט, שלמרבה הצער, אינו נמנה על מחנה שומרי התורה והמצוות. הלה, מששמע על הולדת בתי, שהצטרפה לשני אחיה ולאחותה, זקף גבה והבהיר כי לדעתו, לא ניתן לגדל משפחה ובה יותר משלושה ילדים. "כל ילד צריך חדר משלו, נכון? וכל ילד צריך מזגן בחדר שלו, נכון? וכל ילד זקוק למחשב פרטי, נכון? ומה עם חוגים בשעות אחר הצהריים? והוצאות על בילויים? כיצד ניתן לעמוד בכך!" התאונן אותו יהודי, שאינו נמנה על העשירון העליון במדינה. כמובן, הסברתי ליהודי אומלל זה, כי במקום בו חיי רוח מפכים, חיי החומר תופסים מקום שולי בהרבה. הבהרתי לו, כי במשפחותינו, יכולים ארבעה ואפילו חמשה ילדים ויותר, להצטופף באושר ובשמחה בחדר אחד, בלי מחשב כלל, ולהעסיק זה את זה באופן יצירתי מבלי שיזדקקו לחוגים יקרים. אולם משיחה זו למדתי, כי צרכיה המינימליים של כל משפחה, מושפעים מתפיסת עולמה. מה שנחשב בעבור יהודי זה למינימום הכרחי, נחשב בעבורנו למותרות בלתי נחוצות בעליל. הגיע הזמן שנפנים, שגם נושא דיור הצאצאים, במתכונתו הנוכחית, אינו בר-השגה עבור משפחה חרדית, שרואה את תכלית חייה בהעמדת צבא של חיילים נאמנים לאבא שבשמים. בדיוק כפי שאין אנו מתיימרים להעניק לצאצאינו את התנאים החומריים המירביים, וזאת מתוך השקפת עולם היודעת להבחין בין עיקר לטפל, כך עלינו להפנים, כי לא נוכל לממן לכל אחד מהם דיור בסטנדרטים המקובלים כיום. עלינו להגדיר, על פי דעת רבותינו, את הסטנדרטים ברי ההשגה מבחינתנו, ולזכור היטב כי מה שאינו בר-השגה, אינו בר-השגה...
|