♦ ההסלמה בדרום באה לפעילי המחאה החברתית בזמן. בדיוק כאשר המחאה החלה לגווע, וכאשר המאהלים התרוקנו מאדם, החלה ההסלמה ♦ מובילי המחאה יכולים איפוא לתלות את הסיבה במצב הביטחוני, וחלקם אף מנסים להאשים את נתניהו באינטרס להמשיך את ההסלמה, ובלבד שלא להתמודד מול מחאתם ♦ במקביל, פתחה קדימה בקמפיין בעד מבצע צבאי בעזה ♦ אם אי אפשר להפיל את נתניהו דרך המחאה, אולי הוא יפול דרך הסתבכות במבצע צבאי. לקדימה יש ניסיון בכך.. ♦ נפילת קדאפי מסמלת את המשך אפקט הדומינו באיזור. עכשיו מחכים לבא בתור — בשאר אסאד ♦ תחקיר הפיגוע בדרום מגלה עוד ועוד פרטים, וחושף את המחדל הגדול. מי ישלם את המחיר, אם בכלל? ♦ מדוע סירבו צלמי לע"מ לצאת לזירות הפיגועים? כיצד התראיין ברק לתקשורת? ומפלגת העבודה שוב לא מפתיעה ♦

אפקט הדומינו 

מזרח תיכון חדש: כך נופלים בזה אחר זה שליטי מדינות ערב

כאשר טבע שמעון פרס את המשפט, המלווה אותו שנים ארוכות: "מזרח תיכון חדש", הוא לא התכוון למה שקורה בחצי השנה האחרונה באיזור. אם היו אומרים לו שבחצי השנה הזו, תשתנה כליל המנהיגות הערבית באיזור, אפילו הוא היה צוחק ולא מאמין. אבל זה מה שקרה כאן וזו המציאות.

בתחילת השנה צולמה תמונה בפיסגת מנהיגי העולם האפריקאי-ערבי, שאירח קדאפי. כל המנהיגים עמדו שם בחליפות מחויטות, ואילו המנהיג הלובי נראה כהרגלו בגלבייה חומה ובכובע תואם. קדאפי מרכיב משקפי שמש, נראה מחייך ומרוצה מעצמו, כשהוא שעון במרפקו מצד אחד על חוסני מובארק, נשיא מצרים ובצד השני נשען על כתפו של עלי עבדאללה סלאח, נשיא תימן. לידם עמד נשיא תוניסיה, זין אל עבדאין בן עלי. רק אחד היה חסר שם. הנשיא הסורי בשאר אסאד.

כל ארבעת המנהיגים הערבים שצולמו, נראו בתמונה מדושני עונג. איש מהם לא העלה על דעתו, שהתמונה הזו תהפוך להסטורית ותוך חצי שנה, הם לא יחזיקו עוד בתפקידיהם. שניים ברחו מארצותיהם, אחד עומד למשפט ואחר האחרון מתנהל מצוד, כדי לתופסו חי או מת.

הראשון שנפל היה נשיא תוניסיה, בעקבות המהומות שפרצו בארצו על רקע המצב הכלכלי הקשה, האבטלה והדיכוי הפוליטי. המהומות החלו כאשר סוחר ירקות הצית עצמו, לאחר ששוטרת סטרה לו וירקה בפניו. חודש לאחר פרוץ המהומות, נאלץ שליט תוניסיה להימלט לערב הסעודית. בן עלי לקה בשבץ מוחי ומצוי מאז בתרדמת. בהיעדרו גזר עליו בית משפט בארצו 35 שנים בכלא.

השני שנפל היה נשיא מצרים, חוסני מובארק. בעוד העולם עוסק באפשרות שבנו ג´מאל יירש אותו, פרצו מהומות קשות נגד העוני והשחיתות השלטונית. ההמונים דרשו ממובארק להתפטר, אך הוא נהג נגדם באלימות. פחות מחודש מפרוץ המהומות התפטר, וכיום הוא עומד למשפט בארצו, כשהוא מובל לאולם במיטה ומוצב בתוך כלוב. כך הסתיימו להן 30 שנות שלטונו של הנשיא המצרי הגאה.

השלישי היה עלי עבדאללה סלאח — נשיא תימן. המהומות בארצו הפכו למלחמת אזרחים, ואילצו אותו להודיע על התפטרותו. לאחר מכן חזר בו והמהומות גברו. בסופו של דבר נפצע קשה בהפצצה על ארמונו, ומאז הוא שוהה בערב הסעודית לצורך טיפול רפואי. סגנו החליף אותו ובתימן שוררת כיום אנרכיה.

המנהיג הרביעי שנפל השבוע, הוא שליט לוב הרודן קדאפי. לאחר 42 שנות שלטון (ולא 24 — טעות מחשב...), הצליחו המורדים בסיוע כוחות נאט"ו, לכבוש את טריפולי להשתלט על ארמונו, ולנפץ את כל סמלי שלטונו. בשעה זו קדאפי טרם אותר, אך בלוב ובעולם נחושים לתפוס אותו, בדיוק כמו שנתפס סדאם חוסיין — הצורר העירקאי.

אם מזכירים שגם מנהיג אל קעידא, אוסמה בן לאדן כבר לא חי, וגם מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, מתחבא מאז מלחמת לבנון השנייה, ואינו יוצא החוצה, נשאר רק הנשיא הסורי בשאר אסאד, שגם ימיו בשלטון ספורים.

לפי טורי הפרשנות השבוע, חסר עוד מנהיג אחד שילך הביתה, ואז השמאל הישראלי יהיה מרוצה. מה לעשות שהמחאה החברתית אינה ממריאה והמנהיג הזה נשאר על שלטונו, למגינת ליבם של אותם אנשי שמאל המגובים על ידי התקשורת...

יוני המלחמה

קמפיין פוליטי: כך מנסה מפלגת קדימה להתחפש לביטחוניסטית

מי שהאזין לנאומה של יושבת ראש האופוזיציה, ציפי לבני, השבוע בכנסת, התרשם, כי מפלגת קדימה התחפשה למפלגה ביטחונית. מאז תחילת המתיחות בדרום, מנהלת קדימה קמפיין בעד יציאה למבצע צבאי נרחב ברצועה. דוברי המפלגה מטיפים בכל הזדמנות בעד מבצע צבאי ברצועה, ביודעם מניסיון אישי, כי מבצע שכזה יסבך את נתניהו, בדיוק כפי שאולמרט הסתבך במלחמת לבנון השנייה.

שרי הממשלה דחו את דרישת קדימה בבוז מוחלט. השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, המקשר בין הממשלה לכנסת, אמר השבוע, כי לא יהיה זה נכון לצאת למבצע צבאי בעיתוי הנוכחי. הסיבות: ספטמבר מתקרב ועימו הדיון הצפוי באו"ם על המדינה הפלשתינית, וכן המצב האזורי במזרח התיכון ובעיקר במצרים.

"אסור לספק תירוצים וסיבות לגורמים רדיקליים ליזום פעולות טרור נגד מדינת ישראל", אומר ארדן. "אנחנו לא נמצאים במצב שמצריך יציאה מיידית למבצע צבאי נרחב".

ארדן לועג לקדימה המנסה לעקוף את הליכוד מימין וקוראת למבצע צבאי נרחב ברצועה. לדבריו, לבני נמצאת כרגע בפרימריז בתוך קדימה, ולכן מנסה להתחפש ללוחמת וביטחונית. "צריך להזכיר שבתקופה בה כיהנה לבני כשרת חוץ בממשלת קדימה, לא הזדרזה לצאת למבצע עופרת יצוקה, ועשתה זאת רק לקראת פתיחת מערכת הבחירות, כאשר המצב הפך לבלתי נסבל. "לבני היא האחרונה שיכולה להטיף לנתניהו, שנהג באחריות לאורך כל הדרך", מדגיש ארדן.

ארדן מזכיר גם כיצד סיימה ממשלת קדימה בצורה מגומגמת ורשלנית את מלחמת לבנון השנייה ואת מבצע עופרת יצוקה. "לבני מנסה להשכיח את העובדה הזו, באמצעות תחפושת לביטחוניסטית. היא מתמודדת על ראשות קדימה מול רמטכ"ל לשעבר, שאול מופז, שמתחזק מולה, ולכן היא מתחפשת לליכודניקית, כאילו היא מסוגלת להכות בחמאס. הציבור לא קונה את זה".

לעומת לבני שנהפכה פתאום ל"ביטחוניסטית", עשה מופז מסלול הפוך. במסגרת ההתמודדות שלו על ראשות קדימה, הוא פירסם תוכנית מדינית עם ניחוח שמאלני, ובמרכזה המלצה להידבר עם החמאס. אולם היום הוא כבר חוזר בו ומציע כמו לבני, למוטט את שלטון החמאס.

בליכוד אומרים, כי מופז עושה שימוש פוליטי בועדת חוץ וביטחון, שבראשה הוא עומד. לאחרונה מנסים בליכוד להדיח את מופז מראשות הוועדה, ולמנות תחתיו איש ליכוד. בתמורה יעבירו לקדימה את ראשות ועדת הכלכלה.

השר ארדן משוכנע שהציבור מבחין בניסיון של מופז להשתמש בוועדה, כדי לקדם אינטרסים פוליטיים אישיים. "בתחילת המירוץ בקדימה, הלם מופז בלבני ובמקביל ניסה להצטרף לממשלה. אולם ככל שהבחירות בקדימה מתקרבות, מופז שינה טקטיקה, והוא עבר לתקוף את נתניהו, ועושה שימוש בכל מה שהוא יכול, כולל בועדת חוץ וביטחון, כדי לקדם פוליטית את עצמו".

כך נוהגת איפוא האופוזיציה "האחראית", המצפה לנפילת נתניהו ומעודדת אותו לצאת למבצע צבאי. אם אי אפשר להפיל אותו באמצעות המחאה החברתית ובאמצעים פוליטיים לגיטימיים, מנסים להפילו דרך הקמפיין בעד מבצע בעזה.

ברית נאט"ו

כמה גיחות מהאוויר נדרשו כדי להפיל סופית את משטר קדאפי?

עיניים רבות הופנו השבוע ללוב. מי שבעיקר שואב עידוד ממה שקרה שם, הם אנשי האופוזיציה בסוריה ובמדינות ערב האחרות, בהן טרם הושלמה ההפיכה, או שהיא נמצאת בשלביה הראשונים.

בשונה ממצרים וטוניסיה בהן הסתיימה הדחת השליטים תוך שבועות בודדים, הרי שבלוב היא הושגה רק אחרי קרב ארוך ועקוב מדם, שנמשך יותר מחצי שנה. רק לפני חודש-חודשיים, נראה היה כי המורדים קורסים, וקדאפי מתאושש. היה זה כאשר צבאו של הרודן הלובי השיב לעצמו את השליטה בכמה מעוזים חשובים, תוך שהוא טובח ללא רחם במורדים.

בקרבות הללו נהרג המפקד הצבאי העליון של המורדים. הכל היה נראה רע, אבל אז הוכרעה המערכה בעזרת מאסיבית של נאט"ו.

חמישה חודשים מאז שיצא נאט"ו לסייע למורדים, חודש אחרי שהמהומות החלו, הצליח הארגון הבינלאומי להטות את הכף ולהביס את הצורר. כאשר נכנס נאט"ו למערכה, היתה ספקנות רבה במערב. ההערכה היתה שיהיה קשה להביא לקריסתו של קדאפי באמצעות תקיפות אוויריות בלבד. היו שטענו כי מדובר בבזבוז של משאבים.

ואכן כאשר המורדים דשדשו ולא הצליחו להכריע את המערכה, נשמעו קולות במערב להפסקת המתקפה האווירית. אלא שבנאט"ו לא אמרו נואש. התיאום המבצעי עם המורדים התהדק יותר, והם צוידו בנשק, וכן במדריכים, יועצים ומאמנים. כך הגיעו לקרב האחרון, הרבה יותר נחושים ומאומנים.

תצפיתנים מיוחדים מטעם המורדים, קיבלו הכשרה מיוחדת לזהות מטרות אויב, כדי להימנע בפגיעה בחפים מפשע. הם צוידו במכשירי קשר והעבירו בזמן אמת את מיקומי המטרות לטייסים באוויר. המורדים תפקדו כקציני תצפית של כוחות נאט"ו, וכיוונו את הפצצות למטרות החשובות ביותר.

התוצאות היו מרשימות. בחודש האחרון, ביצעו מטוסי נאט"ו כ-20 אלף גיחות מעל לוב, מתוכן 7,500 תקיפות אוויריות. ראשי נאט"ו לא נתנו למבקרים לצאת נגד התקיפות, והמנדט שנתן האו"ם לאכוף אזור אסור לטיסה ולמנוע פגיעה באזרחים, לא כלל מתן סיוע אווירי למורדים הלוחמים.

השאלה עתה האם נאט"ו תישאר לסייע לממשלה הזמנית כפי שהאמריקאים נשארו בעיראק (וספגו אבידות כבידות). כמו כן, האם נאט"ו תיצמד להחלטה מראש, שלא לשלוח כוחות יבשתיים ללוב?

אובמה נגרר

אילו מדינות יכולות ליטול קרדיט על ההפיכה בלוב ומי אינו יכול?

בשורה התחתונה, נזקף ההישג בלוב לזכות נאט"ו, אבל שתי מדינות מרכזיות בברית הצבאית הזו, אינם יכולים ליטול קרדיט. גרמניה התנגדה מלכתחילה להתערבות הצבאית המערבית בלוב, ולא שינתה את עמדתה גם בסוף התהליך. במקביל, גם המעצמה המרכזית בנאט"ו — ארה"ב, אינה נחשבת למנצחת.

בעוד שמנהיגי בריטניה, צרפת ואיטליה, ניצבו בראש המחנה, הרי שהנשיא אובמה נגרר ממש על כורחו למערכה. אובמה ניסה אמנם השבוע ליטול קרדיט ולדבר על "סוף עידן קדאפי", אבל המילים הללו לא יכולים לחפות על המציאות. אובמה לא הוביל את המערכה אלא נגרר אליה ובאיחור.

כך בדיוק נוהג אובמה גם בעניין הסורי. רק בשבוע שעבר נזכר סוף סוף לדרוש בפומבי את עזיבתו של נשיא סוריה. עתה עם נפילת קדאפי, יצטרך ממשל אובמה להתאים את המדיניות שלו כלפי סוריה, ולא להגיב שוב באיחור.

מי שבינתיים ממשיכות להכתיב את לוח הזמנים הן שתי מדינות, שארה"ב לא כל כך מחבבת. מדובר באיראן, שהיא המממנת הישירה של הנשיא אסאד, וכן טורקיה שכבר הודיעה כי תתמוך במורדי קדאפי, וכן פורסת זה זמן חסות על המורדים בסוריה.

הסמל נותץ

בונקר אטומי: מה החזיק הרודן הלובי בתוך מתחמו המבוצר?

האמריקאים כיכבו בעקיפין השבוע בלוב. היה זה כאשר הסמל המרכזי של שלטון קדאפי — היד המוזהבת שמוחצת מטוס אמריקאי, נותצה ונופצה. הסמל הזה הוצב בהוראת קדאפי, המרכז ארמונו בבאב אל-עזיזיה, בעקבות המתקפה האווירית שערך צבא ארצות הברית על המתחם ב- 1986. המורדים שפרצו השבוע למתחם בבירת טריפולי, הסתערו על האנדרטה וניסו לפרקה. במקביל, ניתצו את פסלו של קדאפי, שהוקם בסמוך, ודרכו על ראשו.

הרקע להקמת האנדרטה, קשור לפיגוע שבוצע באותה שנה במועדון במערב ברלין, בו שהו חיילים אמריקאים, ששירתו באותה תקופה בעיר המחולקת. פצצה שהונחה במקום גרמה למותם של שלושה אנשים, בהם שני אמריקאים, ולפציעתם של 230 איש, בהם 79 חיילים. לוב נתפסה כאחראית לפיגוע. היה זה לאחר שמברק שנשלח מטריפולי לשגרירות לוב במזרח ברלין, בו נכתב "כל הכבוד, עבודה טובה", יורט על-ידי שירותי הביון האמריקאיים.

הנשיא דאז רונלד רייגן, החליט להגיב בעוצמה, והפציץ יעדים של ממשל קדאפי בבנגזי ובטריפולי, ובהם את המתחם באב אל-עזיזיה. קדאפי ובני משפחתו נמלטו מהמתחם דקות לפני ההפצצה, בה נהרגו 15 איש. לאחר המיתקפה הקים קדאפי את האנדרטה הנ"ל והפך אותה לסמל שלטוני.

במסמכים סודיים שנחשפו ב"ויקיליקס", נחשף כי המתחם עצמו כולל מחסני תחמושת רבים, משוריינים וטנקים, וכן רחבה גדולה לנאומים ולטקסים צבאיים. קדאפי החזיק במתחם פריטים יקרי ערך, בין היתר רובה מצופה זהב, שלקחו המורדים כשלל והציגו אותו לעיני כל. במתחם התגוררו גם רבים מבכירי המשטר. במרכזו הקים קדאפי את המאהל, בו נהג לארח נציגים זרים שהורשו להיכנס למקום.

משרדו של קדאפי שכן בתוך בונקר שתוכנן על ידי מהנדסים גרמניים, כך שיעמוד גם בפני הפצצות מהאויר. המתחם הוקף גם בשלוש חומות, עליהן הותקנו מצלמות אבטחה וחיישנים. זו הסיבה שלקח למורדים כ-48 שעות לפרוץ לתוכו.

פיגוע הסתערות

מה תיכננו המחבלים לעשות בדרום, וכמה חוליות השתתפו בפיגוע?

שבוע עבר מאז סדרת הפיגועים בדרום, והתחקירים בעיצומם. מהפרטים שכבר פורסמו עולה, כי החוליה שביצעה את מיתקפת הטרור, שהתה בסיני כחודש ימים, אך במהלך החודש חזרו חבריה כמה פעמים לעזה.

החוליה תיכננה לבצע פיגוע לאורך גבול הרצועה או על גבול מצרים סמוך לאילת. בסופו של דבר בחרו את הכביש לאילת, כיון שהרצועה היתה מוקפת בכוחות צבא ישראליים. ההתרעה על הפיגוע הצפוי התחדדה, והפכה לממוקדת סמוך ממש לפיגוע.

בחוליה היו 10-12 חברים, כולם חברי הועדות העממיות מעזה, שהכירו היטב את גיזרת סיני. לרשות החוליה עמדו רכבים, שנעו לאורך הגבול כל התקופה, כדי ללמוד את המתרחש בו ולאסוף מידע. המחבלים לבשו מדים מנומרים הדומים לאלו של צבא מצרים, כדי להטעות את כוחות צה"ל וגם את הכוחות המצריים.

ההערכה עוד קודם הפיגוע היתה, כי החוליה תנסה לבצע פיגוע הסתערות, שמטרתו לפגוע בכמה שיותר אנשים, ובחסות הבלגן והבילבול שיווצר, לחטוף בנוסף חייל ואזרח.

המידע מצביע על כוונת המחבלים להחדיר חוליה של חמישה מחבלים מתאבדים לתוך שטח מדינת ישראל, בשעה שחוליה נוספת שהסתתרה סמוך לגבול, תבצע ירי צלפים ומרגמות במטרה לחטוף את אלו שישרדו את פעולת ההתאבדות וההרג. חוליה שלישית עמדה בכוננות לקחת את החטופים ולהעבירם לעזה.

את המבצע ניהלה חוליית פיקוד שישבה בעזה וכללה את מזכ"ל הוועדות העממיות, ראש הזרוע הצבאית של הארגון, ראש מערך יצור האמל"ח ושלושה בכירים נוספים. כל החולייה הזו חוסלה מיד לאחר התקרית. נתניהו השתבח בעובדה הזו, כבר ביום חמישי שעבר, שעות בודדות לאחר התקרית והתגובה.

"כל מתכנני ומפקדי הפעולה שוכבים באדמה", התפאר גם שר הביטחון ברק, השבוע בעת שרואיין בנושא (לקמן).

מודל החיזבאללה

כך נערכו מתכנני הפיגוע לחטיפת חיילים ואזרחים ישראליים לעזה

מהאמצעים שנמצאו על גופת המחבלים, עולה בבירור, כי הם התכוונו לבצע פיגוע חטיפה. השמועות הראשונות היו, שאכן בוצעה חטיפה. הודעות ברוח זו החלו לעבור בין הכתבים, אך הוכחשו במהירות.

מיד לאחר סדרת הפיגועים בדרום, דווח, כי מטרת המחבלים היתה לחטוף חיילים ואזרחים ולהעבירם לעזה. השבוע חשף הצבא את אמצעי הלחימה ששימשו את המחבלים לצורך הפיגועים, מהם עולה כיצד ניסו לבצע את פיגוע החטיפה.

אמצעי הלחימה שנתפסו כללו חגורות נפץ, מטעני חבלה, סכין קומנדו, רימוני רסס מתוצרת עצמית, רובי קלאצ´ניקוב, מחסניות ואזיקונים. מי שחשפה את האמצעים היא יחידת יהל"ם של חיל ההנדסה, שנערכה בשבוע שעבר בכוח מתוגבר בגבול ישראל-מצרים.

זמן קצר לאחר הסתערות המחבלים על כלי הרכב הישראליים שנסעו בכביש 12, נכנסה היחידה בליווי לוחמי היחידה לסילוק פצצות לעומק השטח, כדי לנטרל את מטעני החבלה ולאתר מטענים נוספים. תוך כדי נטרול המטענים, נפתחה אש לעבר לוחמי יהל"ם — וכתוצאה מהירי נהרג צלף הימ"מ פסקל אברהמי הי"ד, שתפקידו היה לאבטח את החיילים שעסקו בסילוק הפצצות.

חקירת הפיגוע המשולב מעלה, כי חוליות המחבלים הציבו שלוש זירות מטענים לאורך הציר הסמוך לכביש 12. מטרת המחבלים הייתה לפגוע בכלי רכב שיעבור על הציר וכן בכלי רכב שיגיעו כדי להגיש עזרה לרכב שנפגע.

המחבלים נשאו איתם חגורות נפץ שהורכבו משלושה מטענים שונים וכדוריות ברזל, וכן מטען לפריצה שיועד כפי הנראה לפרוץ רכב צבאי ממוגן, סכין קומנדו מתוצרת ארה"ב, רימוני רסס מתוצרת עצמית ורובי קלאצ´ניקוב. אמצעי הלחימה והחבלה הועברו למעבדה של יחידת יהל"ם לשם תחקור ובדיקה כדי לדלות מידע חיוני נוסף מהם.

בתוך האפודים של המחבלים נמצאו גם אזיקונים, שנועדו לסייע בחטיפת חיילים או אזרחים. בצבא ציינו כי המחבלים תיכננו לחטוף חיילים אזרחים ישראלים על פי המודל שביצע החיזבאללה ב-2000 בהר דב ובקיץ 2006 בעת החטיפה של אהוד גולדווסר ואלדד רגב הי"ד.

שיקול מוטעה

מי יקח אחריות וישלם על המחדל, שהוביל לפתיחת כביש 12 לאילת

לצד ההצלחה לחסל במהירות את מתכנני הפיגוע וכן לגבור על חוליית הטרור שחדרה לדרום, ארעה טעות קשה ביותר של אלוף פיקוד הדרום, טל רוסו, שהורה לפתוח לתנועה את כביש 12 לאילת, בו בוצעה מיתקפת הטרור. זאת למרות ההתרעה הממוקדת על הפיגוע הצפוי.

לילה קודם היה הכביש סגור לתנועה, אולם בבוקר פתח אותו האלוף רוסו, מתוך הנחה שאם יתרחש הפיגוע שמטרתו לחטוף חייל, זה יקרה בלילה ולא ביום. ההתרעה עצמה הגיעה מהשב"כ והועברה לפיקוד דרום, שבוע קודם הפיגוע, והפכה לממוקדת יותר, יום לפני שארע. ההתרעה דיברה על כוונת חוליית מחבלים גדולה לחצות את הגבול מהרצועה לסיני ולתקוף אזרחים ואנשי כוחות ביטחון שינועו על כביש 12 הסמוך לגבול ישראל-מצרים.

בלילה בין רביעי לחמישי שעבר, הציבו כוחות הביטחון, צה"ל והמשטרה מארבים לאורך הכביש, כולל בנקודות בו בוצע הפיגוע למחרת. ביום חמישי בשעות הבוקר, קיים האלוף רוסו הערכת מצב והחליט כאמור לפתוח את הכביש לתנועת אזרחים. שעות ספורות לאחר מכן החלה מיתקפת הטרור שהסתימה ברצח שמונה אזרחים.

האלוף רוסו הודה לאחר מעשה, כי טעה בשיקול הדעת, כשהורה לפתוח את הכביש לתנועה. בצבא אמרו כי אם החלטה כזו היתה מתקבלת על ידי מח"ט או ע"י מפקד אוגדה, הם היו מסיימים את תפקידם. אולם מאחר ומדובר בהחלטה של אלוף, הדילמה קשה. שר הביטחון והרמטכ"ל, הם שיצטרכו להחליט על עתידו של רוסו, ואין זו החלטה פשוטה.

רוסו נחשב לקצין נועז. במהלך שירותו הצבאי פיקד על יחידת "מגלן" המובחרת ושימש מח"ט הנח"ל ומפקד אוגדה סדירה של פיקוד המרכז. שר הביטחון ברק, אמר שהוא מעריך את העובדה שרוסו נטל אחריות, ולא ניסה לגלגל אותה לגורמים אחרים. "אני מכיר את רוסו והוא יודע לקחת אחריות", אמר ברק. לדבריו, היתה בפירוש טעות בשיקול הדעת, בהערכת המצב ובשיפוט המציאות, וזה השפיע על התוצאה.

"אלוף הפיקוד צריך לעשות עשרות שיפוטים מהסוג הזה בכל שבוע, והוא עושה אותם, וזה לא תמיד מושלם", אמר ברק. עם זאת הדגיש, כי מהירות הפעולה של הצבא, מנעה פיגוע הרבה יותר חמור בשטח עצמו, אפשרות כניסה לאילת של המחבלים ואפשרות חטיפה.

בצבא מעריכים כי הפרשה תסתיים בנזיפה, אלא אם רוסו יחליט בעצמו לנקוט בצעדים אישיים בסיום התחקיר. "אנשים הודחו על תקלות חמורות פחות", אומרים מנגד גורמי ביטחון.

הרמטכ"ל בני גנץ לא התייחס פומבית לארוע, אך הוא ידוע כמי שאינו ממהר לערוף ראשים. הפיגוע בדרום הוא הארוע השני החמור בתקופת כהונתו. הראשון היה בארועי "יום הנכסה", לאחר שהצבא לא העריך נכון את פריצת הגבול הצפוני על ידי אזרחים סוריים. בסיום הארוע הקודם ננקטו הליכים משמעתיים.

ההערכה: גנץ יסתפק בהערה אישית לקצינים, באם יתברר שהיו אחראים לכשל המבצעי, אבל לא תהיינה הדחות.

כשל סדרתי

שורת מחדלים בהם הצבא שגה, הפכו לארועים עם משמעות אסטרטגית

המחדל בדרום וההחלטה לפתוח את כביש 12 למרות ההתרעות, מציקות מאד לאלוף במיל´ אורי שגיא, שהחזיק בעבר בתפקיד אלוף פיקוד הדרום, ומכיר היטב את הגיזרה. שגיא אינו מעוניין להתייחס ספציפית להחלטה של האלוף הנוכחי, טל רוסו, ואומר שאין בידו את כל הנתונים. אולם יש לו תובנה משלו לכל מה שמתרחש בצבא בשנים האחרונות.

"כדאי לשים לב לרצף אירועים עגום: תקריות או פיגועים טקטיים מאד מקומיים, הפכו בגלל מחדל של צה"ל בדרגי השטח לארועים בעלי משמעות אסטרטגית", אמר השבוע שגיא בראיון לתקשורת. דוגמאות לא חסרות.

שגיא מצביע על חמישה או שישה מקרים: שתי חטיפות בגבול לבנון, חטיפת גלעד שליט, פרשת המרמרה, פריצת הגדר במג´דל שאמס והתקרית האחרונה בגבול הדרום. לכל התקריות הללו מכנה משותף: טיפול בעייתי של הצבא, שהופך לבעיה מדינית רגישה מול מדינות שונות באיזור.

כך לדוגמא, אירוע החטיפה של רגב וגולדווסר הי"ד בגבול הצפון, הביא למלחמת לבנון השנייה ולהסתבכות קשה. שגיא אומר כי מדובר בארוע שדרגי השטח לא היו מוכנים אליו ולא ידעו להתמודד מולו, וכך מצאה את עצמה מדינת ישראל בתוך המלחמה, אליה יצא אולמרט בהחלטה פזיזה.

גם האירוע בו נחטף גלעד שליט בגבול עזה, אינו מחמיא לצבא. שגיא אומר כי טנק מרכבה של צה"ל לא התמודד נכון עם חוליית מחבלים. "לא יתכן שצוות טנק, בו יש תותח, מקלע ונשקים אישיים, יגיע למצב בו מצליחים החוטפים לשלוף מתוכו את אחד הלוחמים ולקחת אותו בשבי. מאותו רגע מדינת ישראל מתמודדת עם בעייה אסטרטגית קשה. לא יתכן שצוות של טנק מרכבה ישראלי, לא יידע להתמודד מול שלושה מחבלים".

גם הארוע של יום הנכסה, בו הצליחו אזרחים סורים לפרוץ את הגבול הצפוני ולהגיע למג´דל שאמס, הביא לדברי שגיא למתיחות רבה עם סוריה וכמעט למלחמה מולה. כך גם בארוע המרמרה עם ההשתלטות הבלתי נכונה על הספינה, דבר שהביא למתיחות עם טורקיה. וכך בארוע האחרון של הפיגוע בדרום, שהביא לערעור היחסים, הבעייתים בלאו הכי, עם מצרים.

"עומדים לרשותנו אמצעים טובים ומודיעין מדוייק, אבל בסוף בגלל ערנות לקויה או טעות בשיקול דעת, מגיעים לארועים של כשלונות", אומר שגיא. "הגיע הזמן להצניע יומרות ולהפסיק לדבר על איומים אסטרטגיים רמים, אלא להתעסק בבסיס.

לשגיא יש תובנה אישית קשה מכל הארועים והוא לא נמנע מלומר אותה. "הצבא צריך לאפשר לדרג המדיני שקט, ולא ליצור לו רעש. בשנים האחרונות חל תהליך הפוך. במקום להיות חלק מהפיתרון, הצבא הפך להיות הבעייה עצמה..."

ודוקא לממשלת נתניהו, חולק שגיא מחמאות. "באירועים האחרונים, יש לשבח את התנהגות הדרג המדיני על האיפוק המרשים שהם נוהגים. אם לא היה שיקול דעת ואם הדרג המדיני היה מתלהם, הוא היה גורר את המדינה להסלמה ארוכה בעזה, ומביא לניפוץ מערכת היחסים שלנו עם מצרים".

אכן ביטוי יוצא דופן של בכיר צבאי לשעבר, המותח ביקורת על הצבא, ובו זמנית משבח את ממשלת נתניהו.

מרד הצלמים

מדוע סירבו צלמי לע"מ לצאת ולצלם את זירות נפילות הטילים בדרום

רבות נכתב על מלחמת ההסברה, בה מצויה מדינת ישראל. כל ארוע ביטחוני-מדיני זוכה מיד לתילי תילים של מילים ופרשנויות, אך אין כמו תמונות, כדי להראות ולהסביר מה קורה בשטח.

תמונה אחת שווה אלף מילים, וזו אינה קלישאה. לפיכך ברור היה כי גורמי ההסברה ינצלו את האירועים בדרום ואת הירי מעזה לעבר מדינת ישראל, כדי להראות כיצד הפלשתינים מכוונים ויורים טילי גראד לכיוונם של אזרחים תמימים וחסרי ישע. אלא שהדבר נתקל בקשיים בלתי צפויים.

הכל החל ביום ראשון השבוע, כאשר אורי הלמן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ), ביקש משני צלמים — תמונות רגילות וצילום וידאו, לצאת לזירות בדרום, שם נפלו הטילים. המטרה: להפיץ ולהראות לכתבים הזרים ובאמצעותם לעולם, כיצד פוגע החמאס יחד עם ארגוני הטרור הנוספים בחיי אדם וברכוש.

בלע"מ ביקשו גם לגייס את התמונות והצילומים לטובת ראשי הערים המופגזות, ולהעלות אותם לשידור בערוצי התקשורת הזרים, על רקע האתרים המופגזים. לצורך כך התבקשו הצלמים להגיע לאשדוד, אשקלון ובאר שבע ולצלם את הזירות מקרוב.

למרבה ההפתעה סירבו הצלמים לצאת לזירות בדרום, בטענה שחייהם בסכנה. תחילה דרשו הצלמים לצייד אותם בשכפצי"ם ובקסדות. לאחר שקיבלו שכפצי"ם, נאמר להם כי יוכלו לקבל גם קסדות במקום מסויים באשדוד. אולם הצלמים סירבו לצאת לשטח.

בלע"מ כעסו על הצלמים וציינו כי הם חייבים לצאת להיכן שהם משוגרים, גם ללא אמצעי מגן, כל שכן, כאשר הם קיבלו את האמצעים הללו. לפיכך לא ברור מדוע הם מסרבים.

תלונה בעניין הוגשה למנכ"ל משרד ההסברה, המופקד על לשכת העיתונות הממשלתית. בתלונה נכתב, כי הצלמים סירבו לצאת למשימת הסברה חשובה וחיונית, ולכן יש לנקוט נגדם בצעדים משמעתיים.

וכיצד הוגדר הסיפור הזה באחד מכלי התקשורת? יצאו מהתמונה...

לא נחמד

מה קורה כאשר מזמינים את שר הביטחון ברק לראיון תקשורתי?

התקשורת לא מחבבת את שר הביטחון ברק, מאז שכרת ברית עם נתניהו. הדבר ניכר בראיונות עימו ובלעג כלפיו. ברק לא נשאר אדיש, ונוהג לזלזל בתקשורת, כל אימת שהוא יכול ובכל הזדמנות שנקרית בדרכו.

מהסיבה הזו ממעט ברק להתראיין ישירות. אולם נציגי התקשורת אינם מניחים לו, ביודעם שבראיונות הללו יעופו אש וגיצים, דבר שיתרום להעלאת אחוזי השמיעה והצפייה — רייטניג בלעז.

השבוע הגיע ברק לראיון תקשורתי בעקבות הארועים בדרום, ואכן נרשמה התגוששות מילולית במיטבה (שמא במירעה). כבר בתחילת הראיון, עקץ ברק את התקשורת, וכאשר נשאל, על הירי מהרצועה, תוך ציון העובדה, כי מיליון איש חיים בפחד, כל אימת שפלג מסויים מחליט לירות ולשגר טילים, השיב שר הביטחון, כי הוא מבין שיש הרבה אנשים, "בעיקר אוחזי עט למיניהם, שהיו רוצים שהפעולה הזו תימשך הרבה זמן"..

מיד לאחר מכן נשאל, האם ראשי החמאס על הכוונת גם עכשיו? ברק בלעג: "אם הם היו על הכוונת, אז הדבר הכי נכון היה לשוחח על זה עכשיו כאן בתקשורת ואז הדבר היה נשאר בינינו"..

בהמשך נשאל ברק על פעולת הטרור בשבוע שעבר. "היתה התרעה ממוקדת. התוצאה רעה מאד וקשה. היכן הכשל מר ברק" — נשאל.

ברק (שוב בלעג בלתי מוסתר): "זה יותר קשה מאשר להסתכל לתוך מכשיר הטלפרומטר ולקרוא חדשות"..

"כן, הבנתי כמה אתה מעריך את התקשורת. אני אשאל ואתה תענה", נאמר בתגובה לברק, והאש הוצתה..

למחרת כתבו כולם על הראיון הזה. התקשורת השיגה את שלה, והפעם גם ברק. סיסמת הבחירות שלו "הוא לא נחמד, רק מנהיג", התגלתה כנכונה (לפחות בחצייה הראשון).

צעדת המיליון

המחאה משנה צורה: המאהלים ננטשים והאנשים חוזרים לביתם

מה שהיה ברור לכל קרה. המחאה החברתית הולכת ופוחתת, והמארגנים יכולים להיתלות במצב הביטחוני, בפיגוע בשבוע שעבר בדרום ובהסלמה שנוצרה לאחר מכן. בדרך זו הם יכולים לרדת באלגנטיות מהעץ, אף שלכולם היה ברור כי המחאה הזו לא תחזיק מעמד.

כל מי שעבר השבוע בשדרות רוטשילד בתל-אביב הבחין בהיחלשות המחאה. אוהלים רבים נותרו ריקים, אף שהמארגנים ניסו ליצור רושם כאילו יש בתוכם אנשים. בשעות היום הנוכחות במקום דלילה ביותר, וגם בשעות הערב והלילה, כבר לא מגיעים אנשים.

בד בבד נסגר המטבח המרכזי, לשם היו מגיעות ארוחות מחברות מזון שונות, ושם היו מתנדבים רבים (שחתכו סלט..). המטבח נסגר כאשר התברר למארגנים, כי רוב אלו שמגיעים לקבל ארוחות, הם אנשים "הומלסים" ונדכאים, כאלו שנוהגים לקבל בימים כתיקונם את מזונם מבתי תמחוי למיניהם.

המארגנים שמדגישים כל העת את עובדת היותם מ"מעמד הביניים", לא רצו להמשיך איפוא ולחלק אוכל לאותם נדכאים, שתפסו לטעמם טרמפ על מאבקם, ובאים "לאכול חינם"...המטבח נסגר והאוכל נגמר.

עתה מעודדים מובילי המחאה כיוונים אחרים, ומנסים לארגן "צעדת מיליון" במוצאי שבת הבאה. "הלינה באוהלים אינה המטרה, אלא אמצעי, המאבק צריך להיות ארוך וליצור כוח אזרחי פעיל", הם אומרים.

השבוע ניסו הפעילים להשתלט על בניין נטוש בן ארבע קומות בת"א. הבניין בבעלות העירייה לא מאוכלס זה 12 שנה. בעבר שימש כמוסד חינוכי, והשבוע נכנסו אליו הפעילים וניקו אותו. לאחר יממה פונו משם, אבל הצליחו שוב להשיג כותרות. השלטים שתלו על הבניין הוכיחו פעם נוספת כמה המחאה פוליטית.

"זה לא יגמר, אם ביבי ישאר", "מפלגת השלטון — מפלגת כישלון", ועוד סיסמאות דומות. כך או כך, המאהלים פוחתים והולכים, האנשים חוזרים הביתה, ורק המארגנים עוד מנסים להחיות את המחאה, בדרכם העתידית לכנסת.

והיה מי שאמר בהומור, כי מובילי המחאה מזדהים עם שליט לוב המודח, מועמר קדאפי, שיותר לא יוכל לישון באוהלים שלו....

מי יפרוש?

מי התורם המפתיע, שתרם 180 שקל למירוץ בעבודה של ח"כ יחימוביץ?

הראיון שהעניקה ל"הארץ", שלי יחימוביץ, המתמודדת על ראשות מפלגת העבודה, מעורר סערה במפלגה (ראו מדור "פוליטיקה" בהרחבה). המוטיב המרכזי בראיון — דבריה בעניין ההתנחלויות. יחימוביץ ציינה, כי היא לא רואה בהקמת ההתנחלויות פשע, והדגישה כי מפלגת העבודה היא שבנתה אותן.

הראיון עורר כאמור סערה, ובשמאל מיהרו לגנותו, באומרם כי יחימוביץ מתרפסת בפני הימין ובפני המתנחלים. עמרם מצנע המתמודד גם הוא על ראשות העבודה, רמז בעקבות דבריה, כי הוא לא ישאר בעבודה, אם יחימוביץ תזכה בראשות המפלגה ותעמוד בראשה.

מצנע המחזיק בעמדות שמאל מובהקות, אמר, כי הוא יתקשה להיות שני, למי ששולל את העמדות המסורתיות של מפלגת העבודה לדורותיה בעניין ההתנחלויות. בעבודה עוקבים אחר הרמזים שמפריחים המועמדים השונים, ומבינים שלא יהיה שוב שקט לאחר הבחירות, בדיוק כפי שהיה עד היום.

"מפלגת העבודה זו מפלגה שאוכלת ראשיה", התבטא בעבר המזכ"ל לשעבר של העבודה, איתן כבל. ואכן מיד לאחר שנבחר יושב ראש חדש, במקום להתאחד סביבו, מתחילים כולם רק לחפש היכן ניתן להזיק לו. כך היה כאשר עמיר פרץ נבחר ליו"ר, כך כאשר מצנע זכה בתפקיד, וכך בתקופת ברק.

לא לחינם יוצאים כל מנהיגי העבודה, אותם שעמדו בראשה, עם האשמות קשות כלפי המפלגה (דבר שלא מונע מהם לשוב ולהתמודד שוב, כפי שעושים פרץ ומצנע בסיבוב הנוכחי) בעניין זה כדאי להקשיב לדברי מזכ"לי המפלגה לדורותיהם, ניסים זווילי, מיכה חריש, עוזי ברעם, אופיר פינס, איתן כבל ועוד. כולם יצאו עם ביקורת קשה על ההתנהלות הפנימית בעבודה. רבים מהם לא מסתירים את קנאתם הפוליטית בליכוד, שיודע להתאחד (ברובו) סביב המנהיג הנבחר.

בעבודה מביעים איפוא חשש, כי היריבות המרה בין המועמדים השונים, תביא לשורה של פרישות לאחר הבחירות הפנימיות. הספקולציות בעניין זה פורחות. אם יחימוביץ תיבחר, יפרשו פרץ ומצנע. אם פרץ יבחר, יחימוביץ עשויה לפרוש. הצדדים אמנם מכחישים כוונות פרישה, אבל בין השורות אפשר למצוא רמזים.

רוב החיצים מופנים נגד יחימוביץ, הנחשבת למובילה בסקרים, וזוכה לתמיכה גבוהה בקרב הציבור הכללי בהשוואה למועמדים האחרים. מצנע אינו הראשון שתקף את יחימוביץ. גם יצחק הרצוג תקף אותה ואמר, כי היא זוכה לתמיכת לשכת ראה"מ. לדבריו, ההתבטאויות האחרונות שלה בעניין ההתנחלויות, נועדו לטשטש את העובדה שבעבר תמכה במפלגת חד"ש, וכן להכשיר הצטרפות אפשרית שלה לממשלת נתניהו הבאה.

בינתיים פורסם השבוע ספר הבוחרים השני, ממנו עולה כי 15 אלף טופסי מפקד כבר נפסלו. הספר כולל 61 אלף בעלי זכות הצבעה ועוד כ-15 אלף שהוכנסו על תנאי, לאחר שדמי החבר שלהם לא התקבלו.

קוריוז נוסף קשור לרשימת התורמים של המתמודדים. שיאן התרומות הוא יצחק הרצוג, שצבר כבר מיליון שקל. עמיר פרץ במקום השני — כחצי מיליון שקלים. במקום השלישי יחימוביץ עם 438 אלף שקל. מצנע אחרון עם 311 אלף שקל. הסיפור המעניין הוא שבין התורמים ליחימוביץ, ניתן למצוא את כרמל שאמה הכהן — איש הליכוד, שתרם למועמדת המובילה בעבודה 180 שקלים.

האם לשאמה הכהן יש כוונות פוליטיות עתידיות במפלגה שמעבר לכביש?

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 התנין קדאפי — בחוות התנינים בחמת גדר גילו השבוע סימני דאגה, לנוכח מצבו של הרודן הלובי מועמר קדאפי. הסיבה: לפני שבע שנים מת בחווה תנין שנקרא על שמו של יאסר ערפאת. היה זה זמן קצר לאחר שהמנהיג הפלשתיני מת בבית חולים בפאריס. בחווה חוששים עתה לגורלו של תנין נוסף, העונה לשם מועמר קדאפי... התנין הזה נולד ב-75 כאשר שליט לוב פירסם את "הספר הירוק", בו כתב את המצע המדיני שלו, שנים ספורות אחרי עלייתו לשלטון. בחווה העניקו לתנין את השם קדאפי, כיוון שבלט יותר מכל התנינים האחרים בגודלו. עתה עם קריסת משטר קדאפי והשמועות סביב גורלו המר של הרודן, חוששים בחווה מתקדים ערפאת, ומבקשים לשנות לתנין קדאפי את השם...

 מפלגת כו"ח — מפלגה חדשה מתכננת להתמודד בבחירות לכנסת הבאה. מפלגת כו"ח. אין מדובר בכוח — עוצמה, אלא במפלגת כו"ח — כלבים וחתולים. מאחורי הקמת המפלגה, עומדים צעירים שהחליטו שכל יעדם הוא לדאוג לבעלי חיים בארץ. "נעזור לכל החיות, לא רק לכלבים ולחתולים" מרגיע יוזם ההתארגנות, אמיר יחזקאל, בן 33. המצע של מפלגתו כולל בין השאר הפסקת הרדמות של בעלי החיים בארץ, הקצאת שטחים לחיות משוטטות, החמרת הענישה למתעללים בבע"ח וחינוך ליחס הגון כלפי החיות. הפרשנים כבר מעניקים שם חיבה לפעילים הצעירים: "חיות פוליטיות"...

הבעייה נפתרה — לתושבי צפון ת"א יש בעיה קשה עם ההמראות והנחיתות של מטוסי סילון בשדה דב. זאת עקב הרעש הרב שנגרם מהמטוסים הללו. התושבים נאבקים להזזת השדה ממקומו, אולם ללא הצלחה. השבוע החליטו להחריף את המאבק, ופירסמו בפלייר מיוחד את מספר הטלפון של שר התחבורה, ישראל כץ. במנשר נכתב: "התעוררתם באמצע הלילה מרעש המטוסים, העבירו הודעה לשר התחבורה — האם אפשר להתארח אצלך". התושבים מסבירים את החרפת מאבקם באומרם: "אם אנחנו לא ישנים בלילה, שגם שר התחבורה לא ישן".. השאלה כיצד יגיב שר התחבורה. הדבר מזכיר סיפור של אחד מראשי הערים, שקיבל טלפון באישון ליל מתושב, שהתלונן על מפגע תברואתי, סובל דיחוי. ראש העיריה שאל אותו, מדוע אתה לא ממתין לבוקר. התושב השיב: רציתי שתהיה מודע לבעייה. למחרת נפתרה הבעייה. ראש העיריה המתין לאישון ליל, ואז התקשר חזרה לתושב: רק רציתי ליידע אותך שהבעייה נפתרה..