♦ כאשר נדמה היה שהרגיעה שבה, חזרו הגראדים והרקטות לנחות בדרום ♦ הפסקת האש החזיקה יומיים בלבד והירי חודש ♦ בדרג המדיני חזרו למדיניות הסיכולים הממוקדים וברק מבטיח "להפריד את הראש מהגוף" של כל מי שינסה לאיים בירי על ישובי הדרום ♦ יורים, מסכלים ושוב יורים וחוזר חלילה. אין הפסקה, יש אש ♦ בקדימה דורשים פעולה צבאית ושוכחים מי אחראי לעובדה שמיליון איש נמצאים תחת איום הרקטות והגראדים ♦ מי שזכו לשבחים הם נתניהו וברק, שהתגלו השבוע כמבוגרים ואחראים, שאינם ממהרים לקבל החלטות חפוזות ♦ יחסי ישראל-מצרים וכן ארועי ספטמבר הקרבים, השפיעו ומשפיעים על כל החלטה, שהשניים אמורים לקבל — בעד או נגד מבצע צבאי נרחב ברצועה ♦

אריה זיסמן

ראה"מ נתניהו אמור היה לצאת השבוע לחופשת הקיץ. הארועים הקשים שהחלו במתקפת הטרור לפני שבוע בדרך לאילת, ונמשכו השבוע עם ההסלמה בדרום, מנעו ממנו את החופשה.

נתניהו נשאר לעבוד אך שיחרר את שרי הממשלה ולא קטע את חופשתם. ישיבת הממשלה השבועית שאמורה היתה להתכנס ביום ראשון לא התקיימה. חופשת השרים (אחת לשנה למשך חמישה ימים) לא בוטלה למרות האירועים בשטח. רק הקבינט התכנס, והכותרת שיצאה משם, עסקה בנזיפה של נתניהו למשנה שלו — סילבן שלום ("פעם אחרונה שאתה מתראין ללא אישור")

במקביל, התכנסה הכנסת לישיבת פגרה, בה התחפשה מפלגת קדימה למיליטנטית, ודרשה לצאת למבצע צבאי נרחב בעזה. אם לבני היתה היום ראש ממשלה ומופז שר ביטחון, היתה מדינת ישראל נמצאת ממש בשעה זו במלחמה בעזה, וכתוצאה מכך — פירוק השלום עם מצרים.

נתניהו וברק התגלו כמבוגרים ואחראים, למגינת ליבם של אנשי קדימה, שייחלו להסתבכות צבאית ומדינית. אולם גם נתניהו וגם ברק מודעים לעובדה, שההרתעה הישראלית שהושגה במבצע "עופרת יצוקה" נשחקה עד תום. האיפוק והריסון המדיני נתפסים בצד השני כחולשה. גורמי צבא אומרים כי במצב שכזה, לא תהיה ברירה אלא לצאת בקרוב מאד לפעולה צבאית.

מה יהיה היקף הפעולה? האם הדבר יקרה עוד לפני ישיבת האו"ם בספטמבר? כיצד הדבר ישפיע על היחסים הבעייתים עם מצרים? והאם יש לכל זה קשר למחאה החברתית? כרגיל לכל דבר יש תשובה פוליטית מחד ומדינית-צבאית מאידך. לעיתים שזורות וכרוכות שתי התשובות זו בזו, ואז מחריפה הבעיה כפליים.

חוזרים לסיכולים הממוקדים

עוד לפני יציאה לפעולה צבאית, שהכל מעריכים שתגיע, נוקט הדרג המדיני בכל אפשרות להימנע ממנה. אולם אי אפשר להחריש לנוכח מיתקפת הטרור ומכאן החזרה לסיכולים.

מזה כשבוע, מיד לאחר מיתקפת הטרור בדרך לאילת, מעניק הדרג המדיני לשב"כ ולצה"ל, היתר נרחב יותר, בכל הנוגע לסיכולים הממוקדים. אין מדובר רק בסיכולים של "פצצות מתקתקות", כפי שהיה עד כה, אלא גם בסיכול של גורמים עוינים המתכננים לבצע פיגועים, שלא בטווח המיידי.

העיקרון החדש קובע: ירי לעבר מדינת ישראל, גורר מיד סיכול ממוקד לפי הרשימות העדכניות שיש בידי השב"כ, ועל פי המידע המודיעיני הזמין שבידו. מדובר בחזרה לדפוס פעולה מוכר מהעבר, שהצבא נמנע מלבצעו מאז עופרת יצוקה. הסיכולים מאז עסקו רק ב"פצצות מתקתקות", כלומר בחיסול חולייה של משגרי רקטות לפני השיגור או מיד אחריו.

הסדר זה איפשר לפעילי הטרור שלא עסקו ישירות בשיגור, להסתובב ללא פחד ברצועה. לא עוד. הסיפור הבא ממחיש את גודל האבסורד. היה זה לפני הפיגוע בכביש אילת, כאשר התשתית של "ועדות ההתנגדות העממית" תיכננה אותו. כבר אז היתה אפשרות לצבא לפגוע בפעילים שתיכננו את הפיגוע. חלק מגורמי הביטחון אפילו המליצו לעשות זאת.

אולם בדרג המדיני הוחלט שלא לבצע את הסיכול, מסיבות מדיניות ומבצעיות, ככל הנראה כדי לא לפגוע ביחסים השבריריים עם מצרים, שכל פעולה בעזה, מגבירה את המתיחות איתה.

"הפרדת הראש מהגוף"

ההחלטה להימנע מסיכול ממוקד של מתכנני הפיגוע בכביש אילת, לא היתה פשוטה. פגיעה במתכננים, יכולה במקרים רבים לסכל גם את הפעולה עצמה ולגרום למבצעים לחזור הביתה בלי לבצע את הפיגוע שתוכנן. הניסיון מלמד זאת.

באינתיפאדה השנייה, נהג הצבא לפגוע בתשתיות הטרור על פי רשימות מבוקשים שהיו בידו. הדבר נעשה בגדה, כאשר השב"כ הצליח להגיע ולעצור בפועל את המבוקשים, ובמקביל בוצע בעזה באמצעות חיסול פיסי מהאויר או באמצעות רכבים ממולכדים, מטעני טלפונים וכדו´.

אריה אלדד, התראיין השבוע ואמר, כי גם במקרה הנוכחי של הפיגוע באילת, יכול היה הצבא לחסל מראש את המתכננים בעזה, ובכך למנוע את הפעולה. לדבריו, היתה הרי התראה מראש על הפיגוע, והמודיעין ידע מי מתכנני הפעולה. עובדה היא שהם חוסלו ממש אחריה, דבר המוכיח שהם היו במעקב מתמיד. "היה צריך לחסלם לפני הפעולה, ללא שום שיקול מדיני כזה או אחר", אמר אלדד. "הממשלה חייבת לתת דין וחשבון לשמונה משפחות שאיבדו את יקיריהם במתקפת הטרור".

במערכת המדינית לא התיחסו לדברי אלדד, אך שר הביטחון ברק רמז על השינויים במדיניות הסיכולים, כאשר דיבר על "הפרדת הראש מהגוף", של כל מי שיעז לתכנן או לבצע פעולות טרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה.

ואכן מאז יום חמישי לפני שבוע, מיד לאחר מיתקפת הטרור, חוסלו חמישה אנשי ועדות ההתנגדות, חמישה אנשי גי´האד ושני אנשי חמאס — כולם משורת הפיקוד הראשונה. אולם גם ברק יודע שהסיכול הוא נשק שמזמין תגובה מהירה של החמאס והג´יהאד.

ארגונים אלו מבליגים על פגיעה במנהרות או במחסני תחמושת, אך אינם מבליגים על פגיעה בשרשרת הפיקוד שלהם. כל זה מוביל בהכרח להסלמה נוספת, שבסופו של דבר תיגרר למבצע צבאי רחב היקף. השאלה היחידה: מתי זה יקרה.

אוהלי רוטשילד ואוהלי המילואים

השבוע שחלף עמד בסימן ההסלמה בדרום, כאשר המחאה החברתית הוזזה מטבע הדברים הצידה.

עוד לפני ההסלמה, טענו גורמים בשמאל, כי נתניהו מצוי בלחץ ממנה, ולכן ינסה לגרור את המדינה לכיוון הביטחוני, באמצעות מבצע צבאי מיותר, או שינסה להלך אימים על מה שצפוי להתרחש בספטמבר מול הפלשתינים, העיקר להשכיח את המחאה.

זהבה גלאון ממרצ, אף נסחפה בתיאוריה ואמרה כי "ראה"מ בציניות שלו, יעביר לקראת ספטמבר את המחאה מהאוהלים ברוטשילד לאוהלי המילואים". בראיון שהעניקה ל"הארץ" הוסיפה, כי "נתניהו יחמם את הגיזרה, יגייס מילואים וייצור הסטרייה סביב הפלשתינים, בניסיון להלך אימים".

השבוע הנוכחי שחלף, מלמד כמה גלאון עם כל השמאל טעו. לנתניהו היתה הזדמנות פז להסיט את האש (תרתי משמע) לכיוון הביטחוני, לצאת למבצע צבאי ולהרוס כליל את מחאת האוהלים. הציבור היה גם מזדהה איתו, כיוון שכולם היו מבינים אם היה מגיב לנוכח מיתקפת הטרור וההסלמה בעזה. אולם נתניהו נקט באופן אחראי.

יחד עם חברי השמינייה ובעיקר עם שר הביטחון ברק, הגיע להחלטה, כי למרות המיתקפה חסרת התקדים בכביש אילת, יש למתן את התגובה ו"להכיל את הארוע" (משפט חדש ברוח הזמן). ברק ונתניהו הפגינו איפוא מנהיגות ולא נסחפו בתגובתם, כפי שחשבו רבים שיקרה.

עם זאת, חוסר התגובה הוליד ביקורת פנימית, ולא רק של סילבן שלום, שקרא לצאת למבצע צבאי, (וננזף על ידי נתניהו). גם שרים וח"כים נוספים בליכוד לא הבינו כיצד נתניהו מבליג. הם נזכרו בתעמולת הבחירות של ראה"מ, בה הוצגה תמונתו תחת הכיתוב : "חזק מול החמאס". "האם זהו נתניהו"? שאלו.

קדימה — שיא הצביעות

שיא הצביעות השבועית נרשם למנהיגי מפלגת קדימה. מדובר במפלגה שאיבדה את דרכה החברתית והביטחונית, והדבר ניכר בתגובות ההיסטריות של לבני ומופז. "לא די להפריד את הראש מהגוף", לעגה לבני בכנסת לדברי ברק, שדיבר על הסיכולים הממוקדים. "צריך שהשר יפריד עצמו מהכיסא", אמרה לבני. גם מופז החרה אחריה וקרא למוטט כליל את שלטון החמאס באמצעות פעולה צבאית.

מי שהיטיב להגדיר את המצב, הוא דווקא אחמד טיבי, לו אבחנות המתגלות לעיתים כנכונות. השבוע אמר טיבי בכנסת את המשפט הבא: "אני מברך על העובדה שהליכוד בשלטון ולא קדימה, שעשתה שתי מלחמות בתקופת כהונתה ולא יצא מזה טוב"...

ואכן בתקופת ממשלת קדימה, יצאו אולמרט ולבני בנחפזות למלחמת לבנון השנייה. בהמשך לא סיימו בזמן את מבצע עופרת יצוקה והביאו להסתבכות שבאה לידי ביטוי בדו"ח גולדסטון. ברק מספר בשיחות סגורות, כיצד מנע מאולמרט פעולות מיותרות ובלתי שקולות נגד החמאס, וכיצד סיבך את מדינת ישראל בשני מבצעים צבאיים כושלים.

קדימה לא התנהגה השבוע בממלכתיות וסופגת על כך ביקורת נוקבת. בניגוד לנתניהו שהתגייס להגנת הממשלה גם כאשר היה באופוזיציה, בשני המבצעים שנקטה, תקפה אותו קדימה (מימין) ודרשה פעולה צבאית. דרישה זו מראה עד כמה איבדה מפלגה זו את דרכה. במישור החברתי היא כבר מזמן לא רלוונטית, ועכשיו גם לא במישור הביטחוני, כאשר מתברר כי במאבק על ראשותה, משתמשים מופז ולבני בטרימינולוגיה מיליטנטית.

בכירי קדימה שוכחים, כי הם שתמכו והביאו להתנתקות, ומאז רק גבר ירי הרקטות והגראדים לעבר ישובי הדרום. בליכוד אומרים, כי מיליון איש שיושבים היום במיתקפת גראדים, צריכים לדעת מי גרם לכך, ומי מנסה עכשיו בשיא הצביעות לקרוא לפעולה צבאית, העיקר כדי לסבך את הממשלה והעומד בראשה.

שינוי הערכות בגבול הדרומי

הפוליטיקה והמדיניות שזורות זו בזו, ולבד ממיתקפת קדימה, על נתניהו להתמודד גם מול הדרדור ביחסים עם מצרים. מיתקפת הטרור בסיני במהלכה נהרגו חמישה אנשי כוחות ביטחון מצריים מאש צה"ל, יחד עם ההתמודדות עם ירי הרקטות מעזה, מביאים את יחסי ישראל-מצרים אל סף משבר.

היחסים עם מצרים ידעו עליות ומורדות גם בתקופת מובארק, ועתה לאחר הדחתו, כאשר ההנגה הצבאית שולטת ומושפעת מהרחוב המצרי, היחסים עוד יותר בשפל. בהתאם לכך משנה הצבא את ההערכות שלו בגבול הדרומי.

אם עד כה התיחס צה"ל לגבול עם מצרים כגבול של שלום מלא ומוחלט, הרי שעתה משתנה ההתיחסות. על פי הוראת הרמטכ"ל, בני גנץ, תפעל אוגדת אדום המוצבת בגבולות הדרום בצורה שונה. האוגדה תתגבר את כוח האדם בגבול, ותתן עדיפות לאיסוף מודיעין. במסגרת זאת יוקצו אמצעי מודיעין ותצפית לאוגדה 80, האחראית על גבול מצרים, שעד כה לא היו ברשותה.

בשלב ראשון יתבצע חיזוק המודיעין מהאוויר ומהיבשה בעזרת מטוסים ללא טייס, חיזוק כוח האדם בגזרה ושינוי האופן בו יפעל צה"ל באזור הגדר. בשלב הבא, תתחיל עבודת מטה מסודרת לבחינת כלל המערכים, כולל היערכות לקראת בניית 100 קילומטרים נוספים של גדר עד סוף השנה הנוכחית. "מה שקרה ביום חמישי שעבר בגבול המצרי, שינה את כללי המשחק", אומרים גורמים במערכת הביטחון.

לשני הצדדים יש הרבה אינטרסים לשתף פעולה. מדובר במאבק בטרור בחצי האי סיני, לחידוש המשא ומתן לשחרור שליט והשגת הפסקת אש בין מדינת ישראל לחמאס. מאידך, יש גם מתיחות על רקע אי חידוש אספקת הגז למדינת ישראל, מעצר אזרחים ישראלים והאשמתם בריגול, פתיחת מעבר רפיח לתנועה, ופרסום מאמרי שיטנה נגד מדינת ישראל בתקשורת המצרית.

מי השתתף בפיגוע?

לשיא הגיעו הדברים בעקבות מיתקפת הטרור באילת, כאשר מצרים האשימה את מדינת ישראל באחריות להרג חמישה חיילים מצריים. בצבא ערכו תחקירים על הארוע וגילו על פי הממצאים בשטח, שהשוטרים המצריים ידעו על הימצאות המחבלים באזור.

התצלום האווירי של תא השטח ממנו חדרו המחבלים מצביע, כי המחבלים פעלו בסמיכות למוצב גדול של השוטרים המצריים, וקשה היה להתעלם מהימצאותם, כיוון שהם נערכו במקום כיממה לפחות.

גורמי צבא מדגישים, כי התחקירים מלמדים שצה"ל עשה מאמצים למנוע פגיעה בחיילים המצרים. לכוחות ניתנה הוראה להתמקד בירי אל מקורות הירי לשטח מדינת ישראל, ולא לפגוע בכוחות המוצבים במוצב המצרי. התחקיר הוצג למצרים על ידי ראש אגף תכנון בצה"ל, אלוף אמיר אשל, ובו הוכחות כי צה"ל לא התכוון לפגוע בחיילים ובשוטרים המצרים.

מהוכחות אלה עולה בברור, כי בניגוד לטענות שהועלו בתקשורת המצרית, מסוקי התקיפה של צה"ל נמנעו מפגיעה בג´יפים של צבא מצרים שהגיעו לאזור המוצב בגבול, או בחיילי המוצב.

התחקיר מגלה גם, כי בין המבצעים היו לפחות שלושה אזרחים מצריים שהצטרפו למחבלים הפלשתינים שיצאו מרצועת עזה. אחד מהם הוא אזרח מצרי ששוחרר מהכלא במהומות שקדמו לנפילת משטרו של הנשיא לשעבר, חוסני מובארק.

מהתחקיר עולה בוודאות, כי שלושה מהם — קצין ושני חיילים — נהרגו מזירת מטענים וממחבל מתאבד שפוצץ עליהם חגורת נפץ, בהיתקלות שהייתה בסיני יממה אחרי הפיגוע.

למנוע מבוכה מצרית

בידי צה"ל היו העובדות הללו כבר בשבוע שעבר. אולם הוחלט שלא לפרסמן כדי שלא להביך את צבא מצרים וכדי שלא לגרום להתנצחות פומבית מתוקשרת על גרסאות, דבר שהיה מעלה עוד יותר את ההתלהמות ברחוב.

מאחורי ההחלטה עמדו ראה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, בהסכמת רוב שרי השמינייה. ההחלטה קבעה שיש לתת לרוחות במצרים להירגע ולהמתין עם פרטי התחקיר עד יעבור זעם.

השבוע הועבר התחקיר לנציגי המועצה הצבאית העליונה במצרים והיא הזמינה השבוע נציג בכיר של צה"ל, האלוף אשל, כדי שיציג אותן בפני בכירים בצבא מצרים בקהיר. אתמול פורסמו חלק מעובדות הללו בעיתון מצרי. כל זה אינו משכנע את הרחוב המצרי, והדגל הישראלי — הוסר מבית השגריר, כאשר השלטונות המצרים מסרבים להחזירו. המילה האחרונה טרם נאמרה.