"נפט מאצות ואנרגית שמש"

"המצאות שישנו, אולי, את העולם"

משבר הנפט הולך ומחמיר ♦ מומחים מזהירים מפני היום שבו ייגמרו עתודות הנפט ♦ זה לא יקרה בקרוב, אבל ככל שתגבר הצריכה ויצטמצם הייצור, באורח בלתי נמנע, צפויים העלאות מחירים, מחסור ואולי גם עימותים ומלחמות ♦ הפתרון באופק: האם חוות של אצות שיוקמו במדבריות יספקו את צרכי העולם בדלק? האם הפתרון להפקת דלק דל פחמן באמצעות אור השמש יוכל להיות מעשי? ♦ הלקח נלמד: הבריאה מכילה די והותר כדי לכסות את כל צרכי האדם, גם אלו שאין אנו מודעים להם כלל. אם ניטיב את מעשינו, נזכה לשפע וברכה שיפתרו את כל המחסור האנושי ♦

אם כבר, אז כבר. אם מנצלים את הצומח כדי להפיק נפט, אז למה לא לחקות את הצמחים והעצים שמסוגלים לנצל את אור השמש במישרין כדי לגדול ולהתפתח? אם האדם ידע ללמוד מן הצומח, ייפתח לפנינו מקור אנרגיה חינמי שעד היום היה נעול וחתום. אור השמש. האם זה לא יותר מהיר וזול מאשר לגדל אצות שמשתמשות בפוטוסינתזה כדי לנצל את האור המגיע חינם?

ש. אליעזר

האם מאגרי הנפט בעולם עומדים להתרוקן? ובכן, זה לא עתיד לקרות בקרוב, אבל זה תהליך בלתי נמנע.

ומה אז?

נסקור את מה שאומרים המומחים על הרזרבות, ונראה כיצד מתכן עלילות מבראשית הכין רפואה למכה, טכנולוגיות שעשויות לספק לנו אנרגיה זולה או אפילו חינמית, אם רק ישכיל האדם להשתמש בכלים שניתנו לו משמים.

מחסור ומצוקה

כמה זמן יחזיקו עתודות הנפט מעמד? ומה יקרה כאשר הן יתחילו להידלדל?

ג´ון שואן, חבר בכיר בחברת נפט, מעריך את המצב:

כאשר נולדה תעשית הנפט המודרנית, מעט מאד בני אדם חשבו שצריך לדאוג לעתיד, לשאול כמה זמן ימשיך הנפט לזרום מתוך האדמה. אבל מאז עלה הייצור בארה"ב בשנות ה-70, יותר ויותר אנשי מקצוע  גאולוגים, כלכלנים ומנתחים בתעשיה עוסקים בשאלה הזו. כמה זמן יספיקו העתודות בעולם עבור הדרישות. ויש מי שחושב שנגיע אליו כבר בשנה הבאה...

אולי המצב לא כל כך גרוע, מפני שמילים אלו נכתבו לפני שבע שנים, אבל השאלה עדיין במקום: לאחר כ-150 שנות ניצול, רזרבות הנפט אינן מה שהיו.

נכון, יש איזורים שטרם נגעו בהם. אלסקה, שמוגנת על ידי החוק האמריקני, וכן איזורים הסמוכים לארה"ב בשני האוקיינוסים המקיפים אותה. אבל המומחים מסכימים ש"הימים שבהם נמצא נפט בזול חלפו ועברו להם".

וכמה נשאר בעתודות המוכרות? ולכמה זמן זה יספיק? שואן מסביר שקשה מאד לדעת את התשובה. לא רק בגלל שצריכת הנפט הולכת ועולה, אלא בגלל שקשה מאד לדעת מה מסתתר עמוק באדמה. כמו כן, יצרניות אופ"ק (איגוד יצרניות הנפט) אינן בדיוק משתפות פעולה עם החוקרים.

ועם כל זאת, תצרוכת הנפט בעולם עוד בימים בהם כתב שואן את ההסבר שלו איימה לעלות על יכולת הייצור היומית. כבר אז, עוד לפני שאירן איימה לפגוע בתנועת המיכליות באיזור המפרץ הפרסי, חששו מפני פגיעה באספקה. וכמובן, גם בימים ההם סין והודו היו מעצמות כלכליות בעליה, והיה צריך להביא בחשבון שהן יטלו לעצמם מנה גדושה מתפוקת הנפט.

"אנו קרובים מאד לקצה. אין לנו עודפים. התצרוכת רק עולה ועולה", אמר מאט סימונס. "עדיף לדעת את הנתונים האמיתיים, גם אם הם גרועים".

שואן מציג מבט מעט יותר חיובי בהמשך דבריו.

"אף אחד אינו אומר שתעשיית הנפט מתקרבת לשאיבת טיפת הנפט האחרונה. אבל השאלה אם יימצאו עתודות נוספות מספיק מהר כדי לפצות על שדות הנפט שהתרוקנו ועל הדרישה הגוברת. ויש מקום לטענה כי העולם כולו קרב למצב שבו שאיבת הנפט תהיה רבה יותר מאשר מציאת מקורות חדשים".

לחץ, צמצום ומלחמות

נכון שנמצאים מפעם לפעם מקורות נפט חדשים (כמו שקרה אפילו למדינת ישראל ליד הגבול הצפוני שלה). נכון גם שהטכנולוגיות לשאיבת נפט השתפרו, והיום כבר משתלם לשאוב מאיזורים שפעם היו קשים מדי ולא רווחיים מספיק. אבל גם לעתודות האלו יש סוף.

אין צורך לחכות לימים של סוף הנפט כדי לראות את הבעיות שיתחילו להופיע. פרופסור קנת דפיס מאוניברסיטת פרינסטון, גיאולוג, מזהיר מפני מצב שיאפיל על "השפל הגדול" האמריקני משנות ה-30. וזה יקרה לדעתו ברגע שהאנושות תכלה רבע מכלל עתודות הנפט בעולם.

מה שסרבו המומחים לומר עד לפני כמה שנים טען ה"ניו יורק טיימס" במאמר שהתפרסם לפני מספר חודשים. "לעולם נותר נפט רק עבור 50 שנה נוספות, ואולי גם זה לא", כתב ג´ון קולינס רודולף. הכל תלוי בתצרוכת, שהולכת וגדלה.

קחו לדוגמא את המדינות המתפתחות. "הן יוצרות לחץ", העלאות מחירים ובעיקר מכלות דלק. וכי מה, רק למדינות העשירות מותר?

העניים של פעם מחקים את העשירים. מדינה כמו סין "יכולה להעלות מיליארד מכוניות חדשות על הכבישים עד 2050", טוען קולינס. "וזה לחץ עצום על מקורות הנפט", אומרת קארן וורד, כלכלנית בכירה.

יש תחליפים. נפט סינתטי ונפט ביולוגי, אבל הם יקרים מאד. כמובן, אם מחיר חבית יעלה ליותר מ-150 דולרים, הנפט התחליפי יתחיל להיות משתלם.

אבל ברגע שזה יקרה, אנו צפויים ל"זעזועים קשים ומתמידים וכואבים", טוען ה"ניו יורק טיימס".

זה יתחיל בזינוקים של מחירי הנפט. וכתוצאה מכך, עליית מחירי התחבורה (והתעופה), החשמל, ולמעשה כל המוצרים, כולל מזון. הכל תלוי בסופו של חשבון בנפט.

רק עשירים גדולים יוכלו להחזיק מכונית. חשבתם שנסיעה באוטובוס היא דבר יקר? חכו ותראו עוד כמה עשרות שנים מה יקרה. טיסה לחו"ל תהיה שמורה כנראה רק ל"סיבות מוצדקות" וגם עושר לא יעזור.

זה יהיה השלב הראשון. אחר כך יתחיל המאבק בין המדינות על הזכות לקבל נפט. יצואניות הנפט יזכו למעמד על בעולם בזכות המשאבים שלהן. זאת בתנאי שמעצמות לא ינסו "להגן על המשאבים" ולהשתלט עליהן.

ואז, במועד מאוחר עוד יותר, יתחילו המאבקים ממש בין המדינות המורעבות לנפט על העתודות המצטמצמות...

ובכל זאת, העתיד הזה עדיין רחוק, ואולי אפשר למצוא פתרונות שימנעו אותו.

ויש לנו זמן, שאותו קוראים המדענים לנצל למחקר.

"יש עדיין הרבה נפט", אומר קרל קורץ, מחברת אנדארקו פטרולאום, "אבל זה משאב מוגבל. אי אפשר להתחמק מזה. בסופו של דבר נגיע למצב שבו אין יותר נפט למצוא".

נפט מן הים

הפתרון החדש ביותר למצוקת הנפט נמצא, תאמינו או לא, באצות.

"אצות יוכלו לפתור את משבר הדלק העולמי", מכריז ה"דר שפיגל" הגרמני.

נא להכיר: דן רוברטסון. האיש שעשוי לפתור את בעית הדלק.

רוברטסון עובד על אצות שמסוגלות לייצר ביו-נפט. כלומר, נפט המופק מן הצומח. עלה בידו לפתח אצות שעברו שינוי גנטי מתוכנן, שאותן ניתן לזהות עכשו בצבעי הירוק והכחול שלהן. "הן יכולות להיות התשובה למחסור הדלק העולמי", כותב ה"דר שפיגל".

האצות המהונדסות כבר עתה מייצרות נפט, אתאנול (חומר לוואי הראוי לשריפה) ודיזל.

וכל מה שהן זקוקות לו הוא רק אור שמש. וגם דו תחמוצת הפחמן ומי ים. כולם מצויים לנו, בינתים, בחינם.

"תחנות הדלק של הביוכימאי דן רוברטסון הן חיות, צבען כצבע עלי האלון, ירוק כהה, והן קטנטנות, בגודל של חיידק. המבנה הגנטי שלהן שותף בידי אדם. וכאשר האור חודר לשכבה החיצונית שלהם, הם מפרישים טיפות זעירות של דלק".

רוברטסון מסביר: "רימינו את האורגניזמים. גרמנו להם לעשות מה שאנו רוצים". והוא מניף "בגאוה" מבחנה מלאה בנוזל ירוק.

הוא עומד בראש המחלקה למחקר של "ג´ול בערבון בלתי מוגבל", חברה לביו טכנולוגיה, השוכנת במסצ´וסטס.

"משהו פלאי קורה כאן", כותב ה"דר שפיגל". מי היה מאמין שבחדרים האלו, עם תקרה מתקלפת, עובדים רוברטסון ואנשיו על "פתרון בעית האנרגיה"?

האצות הירוקות מייצרות נפט. הכחולות דיזל. בתי חרושת קטנים שנולדו בארה"ב, אבל מדינות אחרות מנסות לפתח מפעלים דומים.

רגע, מי אומר שהדלק הזה יהיה שימושי? ובכן, ניסויים ראשונים נערכים במכוניות, באניות ובמטוסים.

ויש משקיעים. משקיעים עשירים ורציניים כמו ביל גייטס ומשפחת רוקפלר.

"ייצור מסחרי של נפט גולמי מאצות הוא הפתרון הברור והכלכלי ביותר למצוא תחליף לנפט", אומר ג´ייסון פייל, איש חברת "ספיר אנרגיה". גם החברה הזו משתמשת באצות להפקת נפט גולמי.

פלאי הבריאה

כמה מילים על אצות, שמוכרות לנו בדרך כלל רק מן ההופעות הספורות שלהם בים התיכון.

אפשר לראות בהן צמחי מים. כמו צמחי היבשה, הן נחנו בתכונה המרשימה שנקראת פוטוסינתזה. כלומר, הן מנצלות את אור השמש כדי להזין את עצמן. תכונה שאין לבני אדם או לבעלי חיים אחרים. למעשה, יותר מ-70 אחוזים מכלל הפוטוסינתזה בעולם נעשית בידי אצות.

אצות יכולות להימצא בכל מקום לח או שיש בו מקוה מים. לא רק באוקיינוס ובים אלא גם בבריכות. יש אפילו אצות שגדלות על הקרקע.

האצות הכחולות (כחוליות) מהוות חלק חשוב בשרשרת המזון העולמית. הן חלק מהפלנקטון, שממנו ניזונים הדגיגים הקטנים ביותר, שנטרפים בידי גדולים מהם... ובכלל, הן "מזון דשן ושופע למגוון בעלי חיים אחרים בים".

אנו שוכני היבשה מכירים בעיקר את הירוקות (ירוקיות), שיש המכנים אותן בזלזול "סמרטוטי ירוקת" שאפשר לראות בים או במקווי מים עומדים.

החוקרים יודעים על אצות פחות ממה שהם רוצים לדעת. ראיה לדבר: במהלך עשרות השנים האחרונות שינו הטקסונומים, האחראים למיון הצומח והחי, את מיקומן "הרשמי" של האצות בבריאה. בעבר שייכו אותן, באופן מתבקש, שייכות לממלכת הצומח. אבל למרות שדעה זו עדיין מקובלת, יש כאלו, כמו הכחוליות, שנחשבות לבנות עולם החיידקים.

וכעת יש לנו זני אצות ממין חדש. לאחר ההינדוס, הן עתידות לספק את אחד מצרכי האנושות: דלק זול.

האם הן ישימו קץ למאבקים הכלכליים והפוליטיים? האם הן יקלו על הלחץ של המאה ה-21? ואולי התהליך המורכב יתגלה כבלתי מעשי?

בין כך ובין כך, הלקח לפנינו: אל תזלזלו בקטנות!

מחמאות ותקוות

הדלק הזול והזמין עדיין אינו נמכר בתחנות. הניסויים טרם הסתיימו, ויש עדיין שלבים רבים לפני שיקומו המפעלים הראשונים לגידול אצות לתפוקת נפט, אם בכלל זה יקרה אי פעם.

"לאצות להפקת נפט לכל סוגיו יש פוטנציאל רב לשמש כאמצעי כלכלי ואמין להשגת דלק לתחבורה שלא יגרום יותר מדי לפליטת חלקלקים מזיקים. יתכן שלפנינו מקור אנרגיה חדש וחיוני", אומר, בזהירות אך בתקוה, אמיל ג´ייקובס, סמנכ"ל לפיתוח ומחקר באקסון מוביל, חברת הנפט הידועה.

החברה שלו, שבדרך כלל משקיעה בחיפושי נפט ברחבי העולם, הוציאה 600 מיליון דולרים בתוכנית מקבילה לשל רוברטסון, בחברה "גנומיקה סינתטית" של קרייג וונטר.

כל הממציאים משקיעים את מירב המאמצים בפיתוח. הכל יודעים: מי שיהיה הראשון שיציע דלק ביולוגי, במחירים תחרותיים, עתיד לגרוף מיליארדים. לא רק שהדלק החדש יפגע פחות באקולוגיה, אלא שהממציא הראשון שיזכה בפטנט "יכתוב את ההיסטוריה מחדש", כדברי ה"דר שפיגל".

קצת היסטוריה. הראשונים שמכרו דיזל הפכו למיליונרים, שמכונים היום "הברונים של הדיזל". החומר שאותו מכרו לראשונה, עבור הפעלת מכונות חקלאיות, לא היה אלא שמן משומש לטיגון. זה היה הדף הראשון בספר ההיסטוריה של תולדות הדלק המודרני. והיום? היום "מאות אלפי מכוניות נוסעות בכוח אתאנול שמופק מחיטה". בארה"ב מוסיפים ליותר מ-40 אחוזים מן הדלק תוסף מבוסס אתאנול. הכל כדי לחסוך.

התוסף הזה מיוצר במכשירי ענק להתססה, שה"דר שפיגל" ממשיל בגודלם לצפלינים של פעם. תערובת של תירס או אורז עם שמרים יוצרת אתאנול, חומר בר שריפה.

זה תחליף חשוב לדלק, אבל עדיין תחליף עלוב. הוא גם אינו חסכוני, בלשון המעטה. הקטר אחד של תירס מפיק פחות מ-4000 ליטרים של אתאנול לשנה. ההשקיה מצריכה 8000 ליטרים של מים כדי להפיק ליטר אחד של אתאנול. אבל מה לא עושים כדי להמשיך להניע את גלגלי התחבורה והתעשיה?

יש גם נזק עקיף ומוחשי מאד לתעשיות המזון. השדות בהם מגדלים דגנים להפקת דלק לא ישמשו מעתה לגידולים חקלאיים להשבעת בני אדם רעבים. המחסור במזון הולך וגדל, ומחיריו הולכים ומאמירים. גם עימות על מקורות מזון יכול להביא למלחמה, לא פחות מאשר עימות על דלק.

האצות לתפוקת נפט עשויות לשחרר מחדש את השדות לטובת החקלאות החיונית לכל כדור הארץ.