כותרות TheMarker >
    ';

    to know hope

    איך מבצעים היפוך תודעתי
    know hope

    אני ענת גיא, מביעה בנו אמון!

    1 תגובות   יום שישי , 26/8/11, 19:05

    לא היה קל לי לכתוב הפעם.

    כל כך הרבה קורה, כל כך מהר, ובעוצמה רבה.

    החודש האחרון היה חודש עמוס אירועים. 

    מרגשים, מעניינים ומרתקים. לי באופן פרטי ובמדינה ובעולם בכלל.

    עד כדי כך שחשתי כאילו מעיין היצירה יבש ומקורות ההשראה שלי מנותקים.

    נאלמתי.

    במהלך תקופה זאת הרגשתי נפעמת מול ההתעוררות של העם שלי, של המדינה שלנו. 

    רציתי להגיד ולכתוב כל כך הרבה דברים וכאילו מרוב עומס התאיידו לי המילים והמחשבות.

    דבר אחד פעם בחוזקה, בלב חשתי שמחה גדולה והתרחבות!

    אני חשה התרגשות ואמונה גדולה בנו. בנו כעם וכמדינה. אמונה שנדע להתאחד ולרצות יחד ״גם וגם וגם״ ואמונה בנו שנדע להגשים ולממש את הרצון. 

    לחברה טובה יותר, מאוחדת, דואגת ואכפתית.  

    במהלך החודש הזה, נתקלתי במאמר של תודעת העל, שכתב חבר יקר, היו בו דברים כל כך יפים על התפקיד שלנו כעם יהודי. 

    הייתה בו גם ביקורת על התפקוד שלנו כבעלי שליחות. 

    המאמר עורר בי שמחה וגאווה עלינו ועל התפקיד שלנו בעולם. ועם זאת חרה לי מאד והתקשיתי לקבל את הביקורת החבויה בו.

    הפיגוע הנוראי שחווינו בשבוע שעבר, העלה בי תובנות.

    הפיגוע הזה, שתפש אותנו לא מוכנים, מופתעים, כל כך מופתעים עד שלתוך הוואקום הזה נכנסה ממשלת מצרים ותבעה מאיתנו התנצלות...!

    אם זה לא היה עצוב בטח היינו צוחקים. 

    דווקא המקום הכואב והפגוע האיר לי את התובנה. ומילא את הלב שלי באהבה וגאווה בעם שלנו ובנו כמדינה. 

    במהלך השנים בהם העם היהודי היה בגלות, חי בחצר הבית של הגביר בעל הבית, בן הארץ הנוכרית, עמדנו וספגנו את ההתפרעויות של העולם הנוצרי המתפתח וגדל. שנים רבות ספגנו בשתיקה את התעללויות העולם הנוצרי והיינו כר לשפיכות דמים לניקוז השנאה והאלימות עד לנורא מכל, לשואה ולשלטונו של היטלר.

    משהגיע מועד הגדילה והצמיחה של העולם המוסלמי, הוקמה מדינת ישראל, כקשורה בעבותות חזקים אל ערביי האזור, החל העם היהודי למשוך ולפתח את העולם המוסלמי לגדילה. תוך שהוא סופג את ההתפרעות והאלימות, כאבי הגדילה והצמיחה של העולם המוסלמי.

    העם המוסלמי, בהיותו יצרי ומונע על ידי התפרצויות של רגש יתפתח מהר לעולם החדש, עולם היצירה. לא יהיה צורך בקתרזיס של שואה או מלחמת עולם כדי לעבור את ההיפוך התודעתי למערכת ההפעלה החדשה, משום שהוא מכיר את השפה.

    התפקיד שלנו, הנשים בעם היהודי, להביא את האש והאוויר אל נשות העולם המוסלמי, על מנת שיאירו את התודעה ואת ההיפוך, לחזק את ליבן, להרחיב ולהגדיל את אור הנשמה שלהן על מנת שיכילו וירגיעו את התפרצות היצר ויובילו לפרץ יצירה!

     שנים סיפרו לנו על כך שהעולם שהכרנו עד היום, יפסיק להתקיים ב-2012 .אנחנו חווים כרגע את תקופת המעבר.

    כך אפשר לראות את ההנהגה שלנו, מגיבה ל"מחאת האוהלים" בשפה שנשמעת לנו ארכאית, ויום אחרי שהם פולטים איזו שטות בשפה שאינה תואמת זמן ומקום, גם להם זה נשמע צורם והם מיד מתקנים את עצמם.

    ואם היו כאלה שאמרו , "מפונקים" "ילדי סושי" "אשכנזים לא מרוצים מהדירה הקטנה שאבא הוריש להם" ועוד כל מיני אמרות שזמנן עבר, מיד אחרי- באה ההתנצלות.

    אני כאן כדי להביע אמון.

    אני מרימה יד ומביעה אמון !

    אמון במחאה,

    אמון בהנהגה של המחאה,

    אמון בנו- כן בנו כאנשים, אזרחי מדינת ישראל,

    אני מאמינה בכם!

    אנחנו אנשי עבודה. עבדנו קשה, הרמנו מדינה לתפארת, אנחנו פלא!

    הכלכלה שלנו בשיאה ובאופן מפתיע ושלא כמו שקורה במדינות אחרות, אנחנו משגשגים.

    מחאת האוהלים באה כדי להזכיר לנו לעשות עידון, רגולציה, טיונינג, כוונון, ואנחנו עושים את זה ממקום טוב, משגשג.

    זה בדיוק הזמן והמקום והרגע המתאים לעשות את זה.

    אני מאמינה בנו!

    כל הכבוד לנו שיצאנו במחאת האוהלים, יצאנו כולנו כעם לרחוב ואמרנו- רגע, זה הזמן לכוונון.

    אני מאמינה שאנחנו בתחילתה של דרך חדשה, אנחנו עוברים לשלב הבא.

    עד היום חיינו בעולם בו חוקי הג'ונגל היו תקפים ובעת צרה, בעולם הישרדותי, היו קיימות רק שתי אפשרויות- תקוף וברח.

    היום אנחנו נמצאים בשלב אחרי, שלב הבנייה והיצירה, ישנן הרבה יותר אפשרויות והפתרונות רבים!

    כאדריכלית יש לי משפט ידוע שהלקוחות שלי כבר כמעט מדקלים:

    "לכל יש פתרון, רק צריך להיות יצירתי!"

    עלינו לתרגל את המוח שלנו ולהתרגל לכך שאין יותר סייגים והכל אפשרי.

    כמו יצאנו מחושך לאור, ניקח כמה דקות עד שנתרגל לאור הבוהק ונראה את כל האפשרויות העומדות בפנינו, נראה את הדרך החדשה ונתחיל לצעוד בה.

    כמו בכל פעם שאנחנו מתקדמים שלב, ואנחנו מודעים להתקדמות כשמצבים חוזרים על עצמם, כמו למשל מתקפת הטרור המתועבת הזאת שעברה עלינו בסוף שבוע שעבר, ואנחנו מרגישים שהיא לא שייכת, אין בה לא טעם ולא סיבה והיא לקוחה מסיפור אחר.

    אני מאמינה, אני יודעת, שעלינו לנשום עמוק, לספוג עוד קצת כי זה הסוף.

    העולם המוסלמי עדיין לא התפתח לתובנה הזאת והתפקיד שלנו, כך זה נראה, להכיל את ההתפרעות שלהם ולספוג מהם את פרצי האלימות עד שייגמרו, עד שיירגעו עד שיגדלו לתובנה שדי, זה לא מתאים יותר.

    כבר שנים שהפלשתינאים לא ממשים את החלטת האו"ם שאנחנו קוראים לה כ"ט בנובמבר להקמת 2 מדינות באזור!

    הם "מאיימים" בהכרזה על מדינה פלשתינאית בספטמבר, נו! קדימה!

    זאת המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לקבל מהעולם!

    אף אחד מאיתנו לא רוצה לטפל בהם, לא להטיל עליהם סגר ולא לעשות איתם שלום וגם לא אכפת לי שלא יכירו בי כמדינה! לא נורא!

    יכול להיות שייקח להם זמן והם יצטרכו עוד זמן התארגנות והתפקחות ואולי אפילו 40 שנות דור על מנת לצאת ממצב הקורבן שהם נמצאים בו, למצב של מדינה עצמאית, המכבדת את עצמה ואת האזרחים שלה, אבל זה יקרה.

    אנחנו מן הסתם נהיה כאן כדי להמשיך לספוג, מידי פעם נגיב, ובסופו של דבר גם הם יבינו שזאת לא הדרך.

    אני מאמינה שבעולם החדש שקם ונברא ומתקיים כאן ועכשיו, עולם בו פועלת מערכת חדשה, מערכת בנייה ויצירה, גם בעזה ובעולם המוסלמי בכלל יפקחו את העיניים ויזנחו את דרך האלימות והטרור ויבחרו לפסוע בדרך של בנייה ויצירה ואהבה.

    יצירה בנייה ואהבה

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/8/11 23:35:
      כיכבתי

      ארכיון

      פרופיל

      ענתגיא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין