איך אני אוהבת להתרפק על הילדות

הכי אני אוהבת לשמוע את אבא שלי מספר לי סיפורים איך הייתי כשהייתי קטנה.

במיוחד הוא אוהב לספר איך כשהייתי בת פחות משנה הייתי תמיד קמה בלילה ובוכה

וכשסבא שלי נפטר אמא שלי נסעה לבית הוריה לשבת שבעה הוא לא היה שומע אותי בוכה בלילה (כי הוא לא שומע כ"כ טוב) וככה בסוף הפסקתי לקום בלילה.

או איך הייתי אוספת את כל גורי החתולים של השכונה ומביאה הביתה ומאכילה אותם כבר בגיל שנה וחצי!

ושהייתי רוצה לשבת על הסיר ותוך כדי זה לאכול. ובוכה כשלא מרשים לי

וזה רק חלק מהרפרטואר.

ולמה אני מקדימה ומספרת את כל זה? מיד תבינו.

בזמן האחרון אני מרגישה שבחיים שלי חסר משהו. איזושהי משמעות. משהו שייתן לי סיפוק.

ברוך השם יש לי עבודה טובה, תואר ראשון סיימתי בהצטיינות. אני אוהבת לעשות ספורט וללכת להצגות. אבל בכל זאת משהו עדיין חסר ואחרי התחבטויות רבות החלטתי שאני רוצה לעסוק בהתנדבות כלשהי. הרגשתי צורך עז והיתה לי הרגשה שזה מה שיביא לי את הסיפוק המיוחל.

אז באתי לאבא שלי (קיבוצניק גאה) ואמרתי לו שאני רוצה להתנדב.

מיד הוא צעק עלי: "מתנדב?? למה את צריכה מתנדב?! מה רע בבני ישראל?" (כבר ציינתי שהוא לא שומע טוב נכון?).

בכל אופן, אחרי שהוא הבין מה אני רוצה כמובן שעודד אותי ויחד חיפשנו בגוגל כל מיני אופציות. ויש מלא! לא חסרות לצערי. האמת שהרגשתי די חוסר אונים אז בסוף התייעצתי עם חברה שסיפרה לי על עמותת "חיבוק ראשון".

חזרתי לגוגל ומצאתי עוד קצת מידע.

העמותה בעצם דואגת לתינוקות שננטשו ע"י משפחותיהם בבי"ח. מתנדבי העמותה דואגים למלא את צרכיו הרגשיים והקוגניטיביים של התינוק על מנת לאפשר את התפתחותו התקינה. הם דואגים לבלות עם התינוק מספר שעות בכל יום, להעניק לו חום, אהבה ומגע גוף, וכן לשחק אתו, לשיר שירים, להקריא סיפורים וכו'. התינוקות האלה לא אשמים בכלום. הם ננטשו ע"י הוריהם משום שנולדו עם מום או שנולדו לאם מכורה סמים או כזו שלא מסוגלת לגדל אותם.

כשאני שומעת על תינוק שננטש או שחלילה עבר התעללות ישר הלב שלי נמס ואני מתחילה לדמוע. הגעתי למסקנה שזה בדיוק סוג ההתנדבות שאני מחפשת.

כי כשנותנים בעצם מקבלים הרבה יותר. נכון?

כאילו, מה יותר חשוב מזה שתינוק יקבל חום ואהבה? שמישהו יחבק אותו כשהוא בוכה או לא מרגיש טוב. שמישהו יחייך אליו ויצחיק אותו, שייתן לו ביטחון. פשוט מדהים שיש את העמותה הזאת שעושה את זה.

עוד מצאתי בגוגל שחברה בשם חיסונית שהיא יצרנית של גרפווטר (מין מוצר להקלה בגזים אצל תינוקות) תורמת שקל אחד לעמותת "חיבוק ראשון" על כל מצטרף חדש לדף הפייסבוק של גרפווטר.

אני חושבת שהמינימום שאפשר לעשות בשביל לתרום זה להיכנס וללחוץ לייק כדי שהתינוקות האלה יוכלו לזכות לעוד כמה צעצועים חדשים, ספרים, בגדים וציוד נלווה.

בסופו של יום לא הצלחתי להתנדב לעמותה לצערי. מסתבר שזה בלתי אפשרי כי הם מקבלים רק אמהות (ואני טרם).

אבל הייתי רוצה להאמין/לקוות שהתינוקות האלו גם יזכו יום אחד לשמוע סיפורי ילדות כמו אלה שאבא שלי מספר לי.

אמן.