סוף החופש.

תחושה כאוטית.

כאילו משהו עומד למות

ומשהו להיוולד.

יש מן עצבנות באוויר.

הילדים כבר לא יודעים את נפשם מרוב חופש.

מסתובבים בעיגולים.

מפתחים פוביות.

מרביצים אחד לשני כאילו אין מחר.

הורים שהפיצוץ מחכה אצלם מעבר לפינה

מעורב בסלט הידוע של רגשות אשם ורצון להשליך את הצאצאים מהחלון.

וברקע החום הנורא, הבלתי נסבל.

מן גיהנום מתוכנן ומתוזמן שהמדינה מפילה עלינו.

מי ירים כבר את הכפפה ויפסיק כבר את העינוי הזה שנקרא החופש הגדול?