זה קורה לי בשנות הבדידות כשאני בין קירות לבנים בלילות חשוכים
כמין נחשית קטנה זוחלת לתוכי מהאויר הזך מתעקלת בין תופי אזניי נושכת את קרביי מהפכת במעיי היא לוחשת לי ואני נאלם
זה קורה לי כשאני נכנע בלילות אבודים בין חלומות שקרסו ודמעות שכבו כשאני חלש לרגע כשאני מעז לזכור להביט בפנייך להביט ולבכות
מחר אולי יהיה יום חדש אהיה אז חזק אדרוס כנמר ואוכל בגונגל של חיי אין מקום לאהבה הלילות הן רק מעידה צללים לאורך היום לשעות השקיעה.
|