כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על פרשת השבוע ופרשות אחרות

    מסורת עתיקת יומין היא, לקרוא אחת לשבוע את פרשת השבוע מתוך ספר התורה.

    לא דתי, גם לא רוחני, 'מחפש' או 'מתחזק'.. אוהב לקרוא טקסטים מתקופות אחרות,
    ודאי רב-מכר היסטורי שנכתב פה לפני כמה אלפי שנים בשפת המקור אותה אנו דוברים.
    וגם מתגעגע קצת לסיפורים העתיקים..

    קורא בשטף ומנסה להבין את הטקסט והקונטקסט כפי שהם, לא פחות אבל גם לא יותר. אולי גם סאבטקסט כלשהו יצוץ מדי פעם.

    לא בטוח שהתוכן מתאים לבלוג, אבל שווה לנסות, בעיקר בשביל הפידבק והמחוייבות להמשיך.

    מוזמנים להצטרף איתי לקריאה

    פרשת השבוע וישלח - סיפורה של דינה

    12 תגובות   יום שלישי, 27/11/07, 12:14

     

    א וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.  ב וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי--נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ.  ג וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב, אֶת-הַנַּעֲרָ, וַיְדַבֵּר, עַל-לֵב הַנַּעֲרָ. ד וַיֹּאמֶר שְׁכֶם, אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר:  קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה. 

     

    ה וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם.  ו וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ.  ז וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד:  כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה. 

     

    ח וַיְדַבֵּר חֲמוֹר, אִתָּם לֵאמֹר:  שְׁכֶם בְּנִי, חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם--תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ, לְאִשָּׁה.  ט וְהִתְחַתְּנוּ, אֹתָנוּ:  בְּנֹתֵיכֶם, תִּתְּנוּ-לָנוּ, וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ, תִּקְחוּ לָכֶם.  י וְאִתָּנוּ, תֵּשֵׁבוּ; וְהָאָרֶץ, תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם--שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ, וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ.  יא וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-אָבִיהָ וְאֶל-אַחֶיהָ, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵיכֶם; וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי, אֶתֵּן.  יב הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה. 

     

    יג וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה--וַיְדַבֵּרוּ:  אֲשֶׁר טִמֵּא, אֵת דִּינָה אֲחֹתָם.  יד וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם, לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה--לָתֵת אֶת-אֲחֹתֵנוּ, לְאִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ עָרְלָה:  כִּי-חֶרְפָּה הִוא, לָנוּ.  טו אַךְ-בְּזֹאת, נֵאוֹת לָכֶם:  אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל-זָכָר.  טז וְנָתַנּוּ אֶת-בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת-בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח-לָנוּ; וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד.  יז וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ, לְהִמּוֹל--וְלָקַחְנוּ אֶת-בִּתֵּנוּ, וְהָלָכְנוּ.  יח וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם, בְּעֵינֵי חֲמוֹר, וּבְעֵינֵי, שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר. 

     

    יט וְלֹא-אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, כִּי חָפֵץ בְּבַת-יַעֲקֹב; וְהוּא נִכְבָּד, מִכֹּל בֵּית אָבִיו.  כ וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ, אֶל-שַׁעַר עִירָם; וַיְדַבְּרוּ אֶל-אַנְשֵׁי עִירָם, לֵאמֹר.  כא הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ, וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ, וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם; אֶת-בְּנֹתָם נִקַּח-לָנוּ לְנָשִׁים, וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם.  כב אַךְ-בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים, לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ--לִהְיוֹת, לְעַם אֶחָד:  בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל-זָכָר, כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים.  כג מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל-בְּהֶמְתָּם, הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ. 

     

    כד וַיִּשְׁמְעוּ אֶל-חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ; וַיִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר--כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ.  כה וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר.  כו וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ.  כז בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר--אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם.  כח אֶת-צֹאנָם וְאֶת-בְּקָרָם, וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם, וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, לָקָחוּ.  כט וְאֶת-כָּל-חֵילָם וְאֶת-כָּל-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם, שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ; וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת. 

     

    ל וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.  לא וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ. 

     

     

     

    ***

     

           

    הסיפור של דינה טראגי למדיי והיא גם די נעדרת.. לא רק במהלך האונס אותו היא עוברת, אלא גם לפניו ובוודאי שאחריו. היא דמות שאיכשהו נעלמה מהנוף המקראי.

     

    דינה לא מוציאה מילה מהפה בכל הפרשה כולה, לא צְרָחָה, גם לא סירוב ואפילו לא קפיאה, היא פשוט לא קיימת. גם כשמדברים על ליבה, זה באופן חד צדדי בלבד.

    "וירא אותה שכם בן חמור.. ויקח אותה וישכב אותה ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה".

    שכם שוכב אותה. אותה ולא עימה, היא כחפץ בידו. בתחילה הוא מענה אותה, ולאחר מכן מתאהב בה ומדבר על ליבה שתיאות לו, והיא? היכן היא בפרשה? האם נאבקה? או שאולי בכלל נענתה לבסוף לחיזוריו ולאהבתו של מי שעינה אותה?  

    במשך כל הפרשה לא שומעים ממנה דבר. אנו שומעים את אחיה הזועמים אשר נוקמים לבסוף נקמת דם אכזרית במיוחד, אך לא מסופר לנו על תגובתה של דינה. גם כשהיא ניצלת בסוף היא נגררת פסיבית לחלוטין כחפץ שהושב מן השבי: "ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו" אין תיאור שלה נופלת על כתפיהם, בכי, זעקה. כלום. יוק.

    לקחו, העמיסו ויצאו. 

     

    סגירת הסיפור "ויצאו" מקבילה ל"ותצא" בפתיחת הפרשה: "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ". המשמעות של הפסוק הפותח היא ביקורתית. דינה בת לאה - היא לא מוזכרת כבת יעקב אבי המשפחה, אפילו לא כבת לאה ויעקב, אלא כבת לאה אותה ילדה לבעלה - היוצאת מביתה 'לראות בבנות הארץ'..

    דינה אינה ספונה בבית כפי שמצופה מבת צייתנית. משעמם לה כנראה עם 11 אחיה הגברים, והיא כמהה לצאת לראות ולהתחבר עם בנות ארץ כנען, ועל כך היא משלמת כנראה את המחיר הכבד.

     

    [המדרש ששם לב ל'ותצא' ו'בת לאה' מספר, כי דינה הינה 'יצאנית בת יצאנית', בת לאה אשר עליה נאמר בפרשה הקודמת "ויבוא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכור שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא" (השוו גם "ויבוא מן השדה" האמור בפרשה שם ל- "ובני יעקב באו מן השדה כשמעם" האמור בפרשתנו). עפ"י המדרש מיוחסת לדינה התנהגות מופקרת ופתיינית (...), ולא לחינם היא מיוחסת אחר לאה היצאנית / פתיינית המנסה לכפות את עצמה על יעקב באותו לילה במקום רחל האהובה]. 

     

    בהמשך הפרשה ניכרת מגמת הטפה להתבדלות מקשרים עם אנשי כנען, הפרשה מסתייגת מהצעת בני שכם "ונתנו את בנותינו לכם ואת בנותיכם ניקח לנו והיינו לעם אחד", והפסוקים מקבילים לאיסור המקראי להנשא עם עמי כנען, שם נאמר "לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תיקח לבנך" (דברים ז, ג), וזאת בהמשך לתיאורים בפרשות הקודמות על האבות אשר אינם מתחתנים עם בנות כנען אלא לוקחים להם נשים ממשפחתם בחרן, וראה גם בפרשת איסור גילוי עריות "וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו" ((ויקרא יח, ב), כך שהאיזכור כי דינה יצאה לראות ולהתחבר בבנות ארץ כנען, משמעותו על פניו בהחלט שלילית.     

     

    מעניין שהפסוק הפותח "ותצא דינה" עוסק כולו בנשים: דינה, בת לאה היולדת אותה לבעלה ובנות הארץ. אולי אכן הפרשה רואה בכל הסיפור מין 'עסקי נשים', משהו נסתר ועלום השייך לעולם הנשים שיש איתן 'בעיות נשיות' שונות, דבר אשר אילץ את הגברים לבסוף להתערב ולנקום נקמת דם ולהשיב את הכבוד האבוד, ולכן גם הייחוס אחר לאה דווקא, ובנות הארץ ולא בני הארץ (למרות שבני הארץ היה עשוי להסביר את האונס טוב יותר). 

     

    דינה שותקת לא רק בפרשת האונס, גם לפני כן היא לא ממש קיימת. בעוד כל בני יעקב זכו למדרש שמם (ראו-בן וכו'), על דינה נאמר אך "ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה". יתכן מאד כי מדרש שמה הוא על שם האונס אותו עברה (מידת הדין?) אך היא לא זוכה למדרש שֵם (מעניין גם להשוות את השם שלה לשם הזהה של אחיה "דן").

    גם בתחילת הפרשה כאשר יעקב לוקח את ילדיו לעבור לפני עשיו נאמר: "ויקח את שתי נשיו ואת אחד עשר ילדיו" (אז בנימין טרם נולד), אך מה עם דינה? הלא עם דינה הם 12 ילדים ולא 11? 

    [אף כאן המדרש יודע לספר: "ודינה היכן היתה? אלא נתנה יעקב בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשיו עינו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם" - פירוש רש"י על אתר. (סיפור דומה לשרה המוכנסת לתיבה על ידי אברהם, כדרכם של מדרשים הבנויים על וריאציות שונות של מוטיבים זהים)].

     

    ואם כך לפני סיפור האונס, לאחר האונס דינה בכלל נמחקת מסיפורי המקרא. היא אינה חלק מ-12 שבטי ישראל. האם בגלל שהיא אשה והשבטים התייחסו אחר אבי השבט? או אולי בגלל ש'נטמאה' באונס? בכל אופן ברור שהסיפור שלה טראומתי ומסתיים איכשהו באונס אותו היא עברה.

    לא מסופר במקרא מה עלה בסופה של דינה, האם נישאה אחר כך? ואם כן למי? והאם ילדה ילדים או שמתה ערירית ועזובה?      

    [שוב, המדרש יודע לספק לנו את הסקרנות ולספר, כי אחיה שמעון (זה שנלחם עבורה יחד עם לוי) לקח אותה לאשה, וזהו שנאמר במניין בני שמעון "שאול בן הכנענית", לא שחלילה שמעון נישא לכנענית בניגוד לרוח המקראית השוללת לקיחת אשה מבנות כנען, אלא בסך הכל התחתן עם אחותו, ו'בן הכנענית' הוא על שם דינה שנבעלה לשכם הכנעני]. 

       

    העונש על אונס במקרא

     

    כך נאמר בספר דברים בעניין עונשו של אנס:

    כִּי-יִמְצָא אִישׁ, נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה, וּתְפָשָׂהּ, וְשָׁכַב עִמָּהּ; וְנִמְצָאוּ. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, לַאֲבִי הַנַּעֲרָ--חֲמִשִּׁים כָּסֶף; וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה, תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ--לֹא-יוּכַל שַׁלְּחָהּ, כָּל-יָמָיו. (דברים כב, כח) 

     

    העונש על אונס הוא די מינורי, תשלום קנס לאבי הנערה (כמובן לא לנערה עצמה), וחובה על האנס לשאת את הנאנסת לאשתו. במקרא לא מוזכר ששואלים את הנאנסת אם היא רוצה בכך, אך מסתבר שההגיון מאחורי הציוויי הוא הגנה על הנאנסת, ובמידה שאף אחד אחר לא ירצה לקחת אותה לאשה מאחר ש'נטמאה' ו'נפגמה', האנס חייב לשאתה לאשה ואף לא יכול לגרשה כל ימיו, בניגוד לאשה רגילה.

    השוו לעונש המוטל על מפתה בתולה, אשר באופן כמעט בלתי נתפס דומה מאד לזה שמוטל על אונס: "וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ  מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה. אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת" (שמות כב, טו-טז).

     

    ואכן, בפנייתו של חמור אבי שכם ליעקב בפרשתנו, הוא מציע כי שכם ישא אותה לאשה וכן: "הרבו עלי מאד מהר ומתן", יתכן כי הוא בעצם מבקש לקיים את החוק המקראי בעניין אונס, נישואי הנאנסת לאנס ותשלום קנס לאביה, או שחמור אכן רוצה בנישואין אלו עבור בנו שכם (האמנם השם חמור מקרי?). 

     

    לכאורה נראה שעבירת האונס נתפסת במקרא כמינורית באופן יחסי, ועונשה קנס בלבד + חובה על האנס לשאת את הנאנסת, בניגוד לניאוף למשל שעונשו מוות, או סתם עבירות מקראיות פרוביזוריות כדוגמת "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יח).

    מנגד, דוקא בפרשתנו יש עדות לכך שאונס נתפס כנושא חמור, אפילו חמור מדי, והעונש בלתי פרופורציונאלי לחלוטין, עד כדי הצדקה משתמעת של הריגת כל הזכרים בעיר שכם בעורמה מכוערת במיוחד (הצעה לברית אחווה ונישואין לאחר שבני שכם ימולו את ערלתם), תוך בזיזת נשיהם (מידה כנגד מידה?) טפם וכל רכושם.

     

    יחד עם זאת, בפרשתנו, הדגש איננו על הכאב של דינה, אלא דווקא ב'טומאה' בה 'נטמאה' במעשה האונס ואולי אף עצם השכיבה עם הכנעני - "כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא ייעשה" ('לשכב' נאמר ולא 'לענות') והפגיעה ב'כבוד המשפחה' בעקבות המעשה (כמובן שגם טומאה זו כיאה לבת יעקב לא נעשתה על ידי פשוטי עם, אלא על ידי שכם בן חמור נשיא הארץ).

    המונח טומאה מוזכר בפרשתנו כמה וכמה פעמים: "ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו","אשר טימא את דינה אחותם", "ויבוזו העיר אשר טימאה אחותם"..

    מעניין שבעת הזעם על הבושה המשפחתית ועל הנבלה שנעשתה בישראל לשכב את בת יעקב, היא כבר נקראת בת יעקב ראש המשפחה ולא בת לאה..

    המונח "נבלה עשה בישראל" משמש כנראה הן על יעקב אשר בפרשתנו הוסב שמו לישראל, וככל הנראה גם כביטוי שגור שאולי מכאן מקורו. ראה למשל, דברים כב, כא, יהושע ז, טו, שופטים כ, ו-י, וירמיהו כט, כג.

    'וכן לא ייעשה' - כנראה שבניגוד לכמה פסקי דין המבכים את חיסרון המקבילה העברית למינוח האנגלי הדומה, בכל אופן הקדמנו את האנגלית בביטוי.       

     

    מי שנוקם בבני שכם הם אחיה הגדולים שמעון ולוי הנוטלים את הפיקוד, ולא האב למוד הסבל והנדודים.. לא יודע איך בעבר, אבל לפחות כיום רצח בני הזוג על רקע חילול כבוד המשפחה אכן חביב במיוחד על האחים הגדולים (בניגוד לאב שעשוי לחמול על בתו?).

    ראובן עסוק בפרשתינו בלשכב עם בלהה אשת אביו, כך שכנראה הוא לא בדיוק הדמות הנכונה לנקום את נקמת הכבוד המשפחתי ונותרו הבאים אחריו שמעון ולוי.. כאשר 3 האחים הגדולים די מפשלים בפרשתנו ומפנים את הדרך ליהודה שבא אחריהם בסדר השבטים אשר תופס במובן מסוים את הבכורה (אפרופו המאבקים על הבכורה בין אחים בפרשות הקודמות).

       

    לאחר הטבח יעקב מטיח בבניו: "עכרתם אותי להבאישני ביושבי הארץ.. ונאספו עלי והיכוני". המחאה בפרשתנו מתמקדת בעיקר בחשש מנקמת יושבי כנען.. אבל בברכות יעקב לבניו לפני מותו הביקורת חריפה בהרבה: "שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם. בסודם אל תבוא נפשי.. ארור אפם כי עז.. אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מט, ה-ז), ושמעון ולוי אכן מנושלים מנחלה בארץ, כשעפ"י המקרא ללוי לא ניתנה כלל נחלה בארץ ולשמעון נחלה קטנה ובלתי משמעותית בתוך נחלת שבט יהודה בה נבלעה לאחר מכן.

     

    (ישנם חוקרי מקרא שאף סבורים כי הסיפור מבוסס על גרעין היסטורי, לפיו השבטים הנודדים שמעון ולוי שלא היתה להם נחלה, ניהלו מלחמות בשכם, עיר נוודים ששימשה מרכז בארץ כנען ההיסטורית. שכן רק שבטים נודדים עשויים לבצע טבח ולברוח ללא חשש מטבח הדדי בעירם).     

     

    למרות ביקורתו של יעקב על הטבח, בסופו של דבר, הבנים הגדולים הם בעלי המילה האחרונה בפרשה, והם משיבים לו בשאלה הנותרת תלויה בחלל האויר "הכזונה יעשה את אחותנו"?! ובכך מסתיימת לה פרשת דינה.

    כלומר, הזעם אינו בהכרח על הסבל שעברה דינה, קולה לא נשמע והיא אף מואשמת במרומז במאורע ביציאתה לראות בבנות הארץ. הזעם מתפרץ על הטומאה בה נטמאה, והקלף המנצח הוא הטיעון "הכזונה יעשה את אחותינו"?!

      

    היינו מצפים כי אונס ייחשב חמור יותר מזנות או אפילו לא קשור כלל (העונש על "בת איש כהן כי תחל לזנות" הוא אגב מוות בשריפה, שכן "את אביה היא מחללת - באש תשרף", ויקרא כא,ט), אך בפי בני יעקב המשיבים לאביהם להצדקת הטבח בשכם, הנימוק המכריע הוא שהם לא יתנו להפוך את אחותם ל"זונה". האונס נתפס אצלם כהפיכת אחותם לזונה ולטמאה ופגיעה בכבוד המשפחה, והם לא מוכנים לעבור על כך לסדר היום.

     

    לא פלא שדינה שותקת וקולה לא יישמע. אכן אין עוד צורך במדרש שם לדינה. היא שותקת ואף נעלמת מסיפור האונס ואילך, אך הסיפור שלה מספר את זעקתה האילמת...                                

         

                        

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/2/13 11:24:

      צטט: אשת 2008-06-30 19:14:53

      צטט: נתי nati 2008-06-30 17:33:59

      צטט: אשת 2008-06-29 03:58:52

      גורלה של דינה, ביחס לנשים נאנסות אחרות במקרא, היה שפיר יחסית. לדוגמא, תמר, שנאנסה על ידי אחיה, הוא מאס בה, ואביו, המלך, לא דרש ממנו לקיים את הצו, שאותו ציטטת יפה מדברים.אך סיפור המעשה שלה הסתיים באופן טרגי למדי, בשבילה ובשביל מאנסה/ אהובה – שניהם נמחקו מן הטקסט מכאן והלאה, הוא על יד הריגתו יחד עם כל גברי עירו, והיא – פשוט נעלמה מן הכתוב. מוביל אותי לחשוד שעלילה זו כולה נועדה לשמש סוג של זילות בדמותו של יעקב – אותו יעקב שבעברו השפיל את אביו וגרם לו להצטייר כדמות חלשה, ומעין סנילית, הופך עכשיו לדמות שגם היא נשלטת בידי גחמות בניה. המטרה החשובה שמרתת את עורך המקרא היא, כפי שהדגמת בפנינו, להמשיך ולהמעיט בערך שלושת הבכורים, על מנת לפאר את מעמדו של יהודה, אב בית דויד, כפי שעוד יובא בפנינו בפרק לח. ועוד יש בכך ערכו של מידה כנגד מידה שכבר ראינו בסיפורי יעקב- יעקב האח העירום, עוקב עשו אחיו, זכה לעוקבה משלו, על ידי חתנו - לבן. והנה כאן, זכה שוב להשתלשלות ערך המידה – ובמקום שבו הוא רימה את אביו, הנה באו בניו והערימו עליו. ושוב מדגים עורך המקרא וירטואוזיות בתחיבת מסרו.ותודה, כמובן, גם לך. 

       

      למרות שנרלי קצת בעייתי לחייב את האח להנשא לאחותו, לא :)?

      (אלא אם קוראים לך שמעון ואתה ממש לא רוצה להתחתן עם כנעניות).

      [ובהמשך לחותנו, ע"ע העקיצה לא ייעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה וגו' וכו' ודוק']


      והתוכן בתגובה שלך נעלם משומה, מופיע רק בציטוט. לקודנר פתרונים 

       

       

      כיוון שאינם מאותו אם, טרם היתה פסיקה (חזלית למעשה) נגד הדבר. אבל הטענה הכללית שלי שסיפורים מסוג זה מטרתם לתמוך באג'נדה כלשהי, ולכן תגובת הגברים שונה.

       

      ומסתבר שתגובותיי האישיות שלי שעוסקות בענייני מקרא ויהדות נוטות להיעלם מהרשת. אם לא לקודנר אולי לאל הפתרונים.

       

        30/6/08 19:14:

      צטט: נתי nati 2008-06-30 17:33:59

      צטט: אשת 2008-06-29 03:58:52

      גורלה של דינה, ביחס לנשים נאנסות אחרות במקרא, היה שפיר יחסית. לדוגמא, תמר, שנאנסה על ידי אחיה, הוא מאס בה, ואביו, המלך, לא דרש ממנו לקיים את הצו, שאותו ציטטת יפה מדברים.אך סיפור המעשה שלה הסתיים באופן טרגי למדי, בשבילה ובשביל מאנסה/ אהובה – שניהם נמחקו מן הטקסט מכאן והלאה, הוא על יד הריגתו יחד עם כל גברי עירו, והיא – פשוט נעלמה מן הכתוב. מוביל אותי לחשוד שעלילה זו כולה נועדה לשמש סוג של זילות בדמותו של יעקב – אותו יעקב שבעברו השפיל את אביו וגרם לו להצטייר כדמות חלשה, ומעין סנילית, הופך עכשיו לדמות שגם היא נשלטת בידי גחמות בניה. המטרה החשובה שמרתת את עורך המקרא היא, כפי שהדגמת בפנינו, להמשיך ולהמעיט בערך שלושת הבכורים, על מנת לפאר את מעמדו של יהודה, אב בית דויד, כפי שעוד יובא בפנינו בפרק לח. ועוד יש בכך ערכו של מידה כנגד מידה שכבר ראינו בסיפורי יעקב- יעקב האח העירום, עוקב עשו אחיו, זכה לעוקבה משלו, על ידי חתנו - לבן. והנה כאן, זכה שוב להשתלשלות ערך המידה – ובמקום שבו הוא רימה את אביו, הנה באו בניו והערימו עליו. ושוב מדגים עורך המקרא וירטואוזיות בתחיבת מסרו.ותודה, כמובן, גם לך. 

       

      למרות שנרלי קצת בעייתי לחייב את האח להנשא לאחותו, לא :)?

      (אלא אם קוראים לך שמעון ואתה ממש לא רוצה להתחתן עם כנעניות).

      [ובהמשך לחותנו, ע"ע העקיצה לא ייעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה וגו' וכו' ודוק']


      והתוכן בתגובה שלך נעלם משומה, מופיע רק בציטוט. לקודנר פתרונים 

       

       

      כיוון שאינם מאותו אם, טרם היתה פסיקה (חזלית למעשה) נגד הדבר. אבל הטענה הכללית שלי שסיפורים מסוג זה מטרתם לתמוך באג'נדה כלשהי, ולכן תגובת הגברים שונה.

       

      ומסתבר שתגובותיי האישיות שלי שעוסקות בענייני מקרא ויהדות נוטות להיעלם מהרשת. אם לא לקודנר אולי לאל הפתרונים.

        30/6/08 17:33:

      צטט: אשת 2008-06-29 03:58:52

      גורלה של דינה, ביחס לנשים נאנסות אחרות במקרא, היה שפיר יחסית. לדוגמא, תמר, שנאנסה על ידי אחיה, הוא מאס בה, ואביו, המלך, לא דרש ממנו לקיים את הצו, שאותו ציטטת יפה מדברים.אך סיפור המעשה שלה הסתיים באופן טרגי למדי, בשבילה ובשביל מאנסה/ אהובה – שניהם נמחקו מן הטקסט מכאן והלאה, הוא על יד הריגתו יחד עם כל גברי עירו, והיא – פשוט נעלמה מן הכתוב. מוביל אותי לחשוד שעלילה זו כולה נועדה לשמש סוג של זילות בדמותו של יעקב – אותו יעקב שבעברו השפיל את אביו וגרם לו להצטייר כדמות חלשה, ומעין סנילית, הופך עכשיו לדמות שגם היא נשלטת בידי גחמות בניה. המטרה החשובה שמרתת את עורך המקרא היא, כפי שהדגמת בפנינו, להמשיך ולהמעיט בערך שלושת הבכורים, על מנת לפאר את מעמדו של יהודה, אב בית דויד, כפי שעוד יובא בפנינו בפרק לח. ועוד יש בכך ערכו של מידה כנגד מידה שכבר ראינו בסיפורי יעקב- יעקב האח העירום, עוקב עשו אחיו, זכה לעוקבה משלו, על ידי חתנו - לבן. והנה כאן, זכה שוב להשתלשלות ערך המידה – ובמקום שבו הוא רימה את אביו, הנה באו בניו והערימו עליו. ושוב מדגים עורך המקרא וירטואוזיות בתחיבת מסרו.ותודה, כמובן, גם לך. 

       

      למרות שנרלי קצת בעייתי לחייב את האח להנשא לאחותו, לא :)?

      (אלא אם קוראים לך שמעון ואתה ממש לא רוצה להתחתן עם כנעניות).

      [ובהמשך לחותנו, ע"ע העקיצה לא ייעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה וגו' וכו' ודוק']


      והתוכן בתגובה שלך נעלם משומה, מופיע רק בציטוט. לקודנר פתרונים 

       

        29/6/08 03:58:
      גורלה של דינה, ביחס לנשים נאנסות אחרות במקרא, היה שפיר יחסית. לדוגמא, תמר, שנאנסה על ידי אחיה, הוא מאס בה, ואביו, המלך, לא דרש ממנו לקיים את הצו, שאותו ציטטת יפה מדברים.אך סיפור המעשה שלה הסתיים באופן טרגי למדי, בשבילה ובשביל מאנסה/ אהובה – שניהם נמחקו מן הטקסט מכאן והלאה, הוא על יד הריגתו יחד עם כל גברי עירו, והיא – פשוט נעלמה מן הכתוב. מוביל אותי לחשוד שעלילה זו כולה נועדה לשמש סוג של זילות בדמותו של יעקב – אותו יעקב שבעברו השפיל את אביו וגרם לו להצטייר כדמות חלשה, ומעין סנילית, הופך עכשיו לדמות שגם היא נשלטת בידי גחמות בניה. המטרה החשובה שמרתת את עורך המקרא היא, כפי שהדגמת בפנינו, להמשיך ולהמעיט בערך שלושת הבכורים, על מנת לפאר את מעמדו של יהודה, אב בית דויד, כפי שעוד יובא בפנינו בפרק לח. ועוד יש בכך ערכו של מידה כנגד מידה שכבר ראינו בסיפורי יעקב- יעקב האח העירום, עוקב עשו אחיו, זכה לעוקבה משלו, על ידי חתנו - לבן. והנה כאן, זכה שוב להשתלשלות ערך המידה – ובמקום שבו הוא רימה את אביו, הנה באו בניו והערימו עליו. ושוב מדגים עורך המקרא וירטואוזיות בתחיבת מסרו.ותודה, כמובן, גם לך. 
        1/5/08 17:29:

      יד המקרה=בדיוק ערב לפני שנתקלתי בפוסט הזה סיימתי לקרא את "האוהל האדום".

      באותו הרגע זה היה נראה לי קסום משהו/ספוקיי/וואו/לא יד המקרה.

      סליחה אם נבהלת מההיסחפות.......

       

      יש פה דבר כזה  כוכב ניחומים????????

       

       

        27/4/08 15:31:

       

      צטט: lee. rot 2008-04-05 12:43:57

      ואווו!!!!

      במקרה הגעתי אל הפוסט הזה

      במקרה נתקלתי בבלוג שלך

      במקרה מצאתי את עצמי פה

      או שאולי זוהי לא יד המקרה?!

       

      איזה ניתוח מבריק,מעמיק וסיפורי.

      הספר "האוהל האדום" אכן מומלץ בחום במיוחד למי שהיה לו בלאגן עם כל סיפורי המקרא שם הדברים מוצגים בצורה מרתקת. רוצו לקרא!!!!!!!

      ו.....נתי,  שאפו!

      הוווווו,

      מה קרה פתאום התעוררות בפוסט?!  

       

      ומה מתכוונת לא יד המקרה?

      (יד אלוהים? או לפחות אצבע? וזאת על שום מה ולמה?)

       

      בכולופן תודה (למרות ההסחפות הקטנה :))

       

      הסמקתי.

       

      תודה גם לך אלונה. אשמח לשובך.

      שובי שובי ונחזה בך.

        27/4/08 01:23:
      הרבה חומר למחשבה. עוד אשוב.
        26/4/08 20:01:

      רק שאלה...עד כמה השתנה היחס לנשים היום? האם זה באמת אחר כל כך ,או שרק השדה הסמנטי השתנה?

        5/4/08 12:43:

      ואווו!!!!

      במקרה הגעתי אל הפוסט הזה

      במקרה נתקלתי בבלוג שלך

      במקרה מצאתי את עצמי פה

      או שאולי זוהי לא יד המקרה?!

       

      איזה ניתוח מבריק,מעמיק וסיפורי.

      הספר "האוהל האדום" אכן מומלץ בחום במיוחד למי שהיה לו בלאגן עם כל סיפורי המקרא שם הדברים מוצגים בצורה מרתקת. רוצו לקרא!!!!!!!

      ו.....נתי,  שאפו!

        27/11/07 20:33:

      נתי, הפוסט עשיר ומעניין. תודה. כולנו יכולים להחכים ממנו.

       

      הסיפור 'האוהל האדום' מתיר את קשר השתיקה דל דינה ונותן לה קול, קול נשי, אם כי לא מקראי.

      .... איזה קול נשי. ייחודי.

      לפני כמה שנים כתבתי שיר בעקבות סיפור דינה בת יעקב (כן, איני מוציאה אותה מכלל העדה והשבטים כמו שעשה המקרא), אולי כדי לזעוק את זעקתה, שלא נשמעה אז. אחפש את אשיר ואביא אותו...  תודה

        27/11/07 14:04:

      כמו שכבר נאמר כאן, פוסט מצוין!

      (חייב לך כוכב- כשאוכל לתת)

       

      2 הערות נוספות :

       

      דינה יוצאת לראות בבנות הארץ, לא בבני הארץ.

      מסופר במקרא: וידבר על לב הנערה, אחרי כן "קח לי את הילדה"

       

       

        27/11/07 12:40:

       אויש, פוסט מצוין!

       

      אז אני חייבת לומר שעל אף שלמדנו את הסיפור בבית הספר וגדלנו על מיתוס מסויים בא הספר "האוהל האדום" וסיפר סיפור שונה לחלוטין ממה שמסופר בתנך.

      שם דנה לא נעלמת, מרגישים אותה כדמות דומיננטית ועצמאית כמעט לאורך כל הסיפור.

      ניתנת לדינה ולסיפורה פרשנות מקורית ומדהימה שנותנת נקודת ראיה חדשה לכל הסיפור.

      מסופר שם על סיפור אהבה גדול ולא על אונס.

       

      ומי שלא קרא - שיקרא!!

      נכתב ע"י אניטה דיאמנט.

      מומלץ בחום.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      היה ואיננו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין